אתרי התיירות רוחשים כייסים

בתקופת החגים הממשמשים ובאים ינפשו לא מעטים מעם ישראל מעבר לים. לצד חוויות המסע המענגות, שמצפות להם שם, עלולה גם לפקוד אותם, חס וחלילה, טראומה של שוד מכייס. טראומה שכזו, אם אומנם תתרחש, כמוה כפצע פתוח, וסביר עד מאוד להניח שזמן רב יחלוף, אם בכלל, עד שהטראומה הזו תחלוף מאליה.

הסטטיסטיקה העדכנית מעידה כי במרוצת חודשי הקיץ האחרונים נפלו מספר לא-מבוטל של תיירים ישראלים קורבן למעשי-כייסות, בעיקר במדינות עתירות-פורענות. זה, לפיכך, הזמן המתאים ללמוד את הלקח הנדרש ולהקדים בעליל רפואה למכה. את הספתח לכך יש לעשות עוד בארץ, בטרם יוצאים לעולם הגדול. בין היתר מומלץ לתפור כיס פנימי בזוג המכנסיים שלובש תיירנו. בכיס החבוי ניתן להטמין, הרחק מכל עין רואה ובוחנת, את המזומנים, כרטיסי האשראי ומסמכים נחוצים.

בעת ההגעה לבית המלון מומלץ ביותר להותיר בכספת את הדרכון, כמו גם את שאר המסמכים שאינם נחוצים מחוץ לכותליו, כמו כרטיס הטיסה וביטוח אישי. אותם הדברים אמורים באשר לסכומי-כסף גדולים. אבל מעל לכל מומלץ ביותר שלא להתבלט ברחוב כתייר - לא חיצונית ולא מילולית, לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר ואף להתאפק מנשיאת תכשיטים.

בצד התחכום והעורמה שבהם ניחן הכייס המצוי - הוא עלול גם להתגלות כאלים. במקרה שכזה מומלץ שלא להתנגד לו. אחרי ככלות הכל, הכייס-השודד עלול לשאת עימו נשק חם, או סכין, לא עלינו. או אז, במקרה של עימות חזיתי, עלולות התוצאות להיות הרות-אסון. בכל מקרה, אם הכייס תובע מקורבנו את האתנן שלו, תוך איום - הרי שמוטב להיענות לו ללא התנגדות. בה בעת ניתן להוכיח לו בכך ש"תפסת מרובה - לא תפסת". בדרך זו הוא ייאלץ להשלים ולהסתפק עם המעט שנפל בחלקו.

ניצול הזדמנות

במקרים קשים יותר עלולה אף אלימות להיות מנת-חלקו של תייר, ביש-מזל, במפגשו עם כייס או שודד. זה קורה כשאחד שכזה עוצר תייר המהלך לתומו ברחוב ותובע ממנו, בלשון תקיפה, שישיל מעל רגליו את נעלי הספורט היוקרתיות שהוא נועל. במקרה שכזה מוטב לתייר לקיים את מצוות התורה: "של נעליך מעל רגליך", כי אחרת זה עלול לעלות לו ביוקר פי כמה.

יש בתוך כך כייסים מתוחכמים למדי, העושים את מלאכתם בהשקט ובבטחה, מבלי שהתייר יחוש במעשה. אני, עצמי, חשתי זאת היטב על בשרי בניו-יורק. היה זה כשכושי אחד חלף לידי בעת שישבתי במסעדה צפופה והומת-אנשים, ושמט מתחת רגלי את כוס הקפה שהחזיק בידיו. לשאלתו האדיבה, שהייתה מלווה בהתנצלות, שמא הקפה נשפך עלי - נאלצתי להתכופף ולסקור את בגדי. תוך כדי כך ניצל כושי נוסף, שישב מאחורי, את ההזדמנות , וכהרף-עין שלף את תיקי האישי, שהיה מונח ליד מקום-מושבי, מבלי שחשתי כלל בדבר. התוצאות היו מרות ביותר: כל מסמכיי וכספי, שהיו בתיקי, נעלמו כלא היו, מבלי שהבחנתי כלל במעשה. המסקנה העגומה היא זו שאמרנו: אל תישא עימך תיק. הסתר את חפציך בכיס הפנימי של המכנסיים, או השאר אותם בכספת המלון.

בערים השוקקות רבבות תיירים מומלץ במיוחד לגלות ערנות, בעיקר כשמסיירים בשווקים ובירידים, בהם הצפיפות רבה למדי. צוענים למכביר, השורצים בכל חלקה טובה, נצמדים אל התייר כמו עלוקות, חותכים במספריים או בסכין, מבלי שירגיש, את תיק הנשיאה שלו, ומותירים אותו עם רצועותיו בלבד על הכתף. את המשקל הקל של ה"תיק" שנותר לו, יגלה התייר, בדרך כלל, כשכבר יהיה מאוחר מדי. בכל מקרה, הצועני הוא קל-רגליים כצבי וחזקה עליו שיצליח להימלט מן המקום, בחסות הדוחק הרב, גם כשהתייר עשוי לגלות מה שקרה לו ולזעוק נואשות לעזרה.

שליפה מהירה

בלונדון, לעומת זאת, יש מכת-כייסות שונה. הכייס האורב מסתתר מתחת לשולחן בית הקפה או המסעדה, בעת שהתייר יושב שם, וברגע שזה לוגם מהקפה ונוגס בעוגה - מושיט השודד את ידו לעבר התיק המונח בתחתית השולחן ומסתלק, באין מפריע, עם השלל.

בבודפשט ובפראג נוהגים הכייסים לעלות בחבורה לאוטובוס, לחשמלית או לרכבת התחתית ולהיצמד אל התיירים הניצבים בכלי הרכב בעמידה. אחד מהם, המצוי בעמדה הנוחה ביותר לכיוס, ישלוף במהירות את הארנק מכיסו האחורי של התייר, וירד בתחנה הקרובה הבאה, יחד עם יתר מרעיו. התייר, שימשיך בנסיעה יגלה, מן הסתם, את מה שעוללו לו רק בעת שירד מן הרכב.

בברצלונה, לעומת זאת,, יש כייסים-צוענים לא מעטים המממנים, בדרך זו, את צריכת הסמים שלהם. לשם כך הם לא יהססו לתקוף תייר, בעת שיחלוף ברחוב צדדי, בדרך כלל בשעות הערב, ואוי לראשו אם יעז להתנגד. בבואנוס-איירס יארוב לך שודד הדרכים ליד הכספומט ויתבע ממך את הכסף שהוצאת ממנו. המסקנה: השתמש בכרטיס האשראי רק בסניף הבנק המקומי ולא מחוצה לו - שם מצוי בכל העת שוטר חמוש, עם עין פקוחה.

אז אם, בכל זאת, נפלת קורבן למעלליו של השודד-הכייס - אל תהיה צודק לעולם. במקום זאת הייה חכם, כמאמר הפתגם. הימנע מוויכוח, ושא רגליך לתחנת המשטרה הקרובה, אולי ממנה תבוא הישועה שלך, וגם אם לא - לפחות הצלחת להציל את חייך, והיה זה שכרך.