חגית הלפרין כלת האור

כמדי שנה נערך בירושלים טקס הענקת תואר כלת האור בחג החנוכה. השנה זכתה בתואר פרופסור חגית הלפרין. את הטקס המרגש הנחתה הסופרת שמחה סיאני היוזמת והמייסדת של הפרס - והכול בשיתוף פעולה עם אגודת הסופרים העברים והמועצה הציונית בישראל. בטקס ברכו הרצל חקק יו"ר אגודת הסופרים העברים והשר לשעבר יגאל ביבי יו"ר המועצה הציונית בישראל. נציג קרא את ברכתו של ראש העיר ניר ברקת.

להלן המקאמה שקראו בטקס הרצל ובלפור חקק בזכות כלת האור פרופ' חגית הלפרין.

"ילדה קטנה בגופיה לבנה ובמכנסי התעמלוּת"/ כך מתארת חגית הלפרין את גן ילדותה האבוּד./ היא מתארת איך כילדה היא יוצאת לרחוב ריינס ולשׂדרות קרן קיימֶת/ להחליף את הסיפוֹן הרֵיק בְּמלֵא בעגלה המתחממֶת/ בשמֶש, עם בַּעלֶגוּלֶה וסוּסים/ בתל אביב הקטנה ליד הקיוסק ששוֹתים שם תַסָּסים...

היא גרה אז בבֵית בּאוּהאוּס טיפּוסי במעונות עובדים/ ושם לדבריה קרו הדברים החשובים והמיוחדים:/ מה שנתנו לה הוריהָ צביה וישׂראל/ לא יסולא בפז, ממש מתנת אֵל/ אביה ישׂראל כהן, היה איש ספר ידוע לתהילה בקרב היוצרים/ יושב-ראש אגודת הסופרים העברים/ והוא ידע להנחיל לה ולנורית אחותה/ מילים וגם ערכים, את היהדות ואת מורשתה.

ברחוב שפינוזה הסמוך היו רק שׂדה נטוש וחמציצים/ שָם הילדים תפסו פרפרים ועשו קומזיצים/ ועוד מוסיפה ומספרת חגית כדי להקסים/ "עָבר שם לא פעם רועה עם כבשׂים".../ המשפחה אומרת מיד, שזה ממש לא סָביר, זה סתם לוקש/ מה יכולה הילדה חגית לזכור מגיל שלוש.../ אך חגית שבה על כך חזור והתעקֵש/ שהיא זוכרת דברים מגיל שלוש כמו מגיל שֵש.

חגית מתגעגעת לַימים שבתל אביב הרגישו איך חולף דור/ זמן ממשי שאפשר היה במכולת לקנות "חצי לחם שחור"/ שם בקצה הרחוב בצרכנייה/ זה לא היה סופרמרקט, לא מינימרקט, זו הייתה אימפריה ומעדנייה/

חגית יודעת מה זה לספוג אור/ מה זה להפוך כל פיסת מציאות לשיר מזמור/

עפרונות צבעוניים

רואים בכתיבתה, כיצד היא מתגעגעת לַימים שיצאה לתפוס פרפרים/ לראות ילדים מחפשׂים בשׂדה סביונים, מִשׂמחה הם שיכּורים/ להתבונן בחנוּת של הפֶּחח ממש מול הבַּית/ ללכת ברחבי העיר ולקטוף מן הענף זַית/ ותמיד היא קינאה בּבָּנות, שלמדוּ בָּאלט/ מביטה בהם בסטודיו של אירנה בקֵנאה כל העת.

כל סיפור חייה הוא סיפור של זִיו ונוגַה/ ילדות של תמימות שחלפה ללא רוגַע/ לפעמים התגנבה חגית הילדה לְמשק הפועלות מול הקיוסק בשׂדרה/ "גן עדן" היא ראתה בו, ושם הייתה כל האוֹרה/ וב"קֵן צפון" של התנועה המאוחדת/ היא חיפשה את ההרפתקאות ואת אהבת המדינה הנוֹלדת./ לַים היא הלכה כמובן, והרטיבה רגליים במַים/ רק כי אמרו לה שזה טוב נגד פְּלטפוס ובָריא לעור הרגליים...

אבא ישׂראל כהן היה מלמד כל פעם דברים מעשירים ומיוחדים/ ונותן "פְּרסים" לה ולנורית אחותה בעיקר במועדים/ פְּרסים של מלאכים ופֵיות וגם גמדים.../ וגם עפרונות צבעוניים לכל ילדה בוגרת/ כדי שבעתיד תהיה כל ילדה לְ...חוקרת./ היא ואחותה פרופ' נורית גוברין אכן פָּרחו בשדה המחקר/ כי זֶה... מה שאבא אמר...

חגית שֵירתה בנח"ל והייתה נחלאוִ'ית מוצלחת/ ואחר כך סיימה שני תארים בהצטיינות מוּכַחת/ זה לא הִספיק להורים/ שני תארים/ אז היא עשתה גם תואר דוקטור בספרות עברית בשנות השישִים/ וקיבלה רשות לבוא לבית ההורים בימי שישי...

היום היא מנהלת את ארכיון מכון כ"ץ/ ארכיון שנחשב מקצועי ומאד מומלץ/ באוניברסיטת תל אביב עתירת החוקרים והמרצים/ והיא גם ראש החוג לספרות בסמינר הקיבוצים. / שם גם הוענק לה תואר פְּרופסור באופן רשמי/ ומי הביע הכי הרבה שׂמחה? אבא ישראל...אלא מי?/

חגית כתבה על אלכסנדר פן את "שַלכת כוכבים"/ ועל שלונסקי את "מֵעגבנייה ועד סימפוניה", על כל יצירותיו ועל "כְּתוּבים"/ וכשהיא הולכת לקאמרי היא מעדיפה ללכת להצגה "היה או לֹא היָה"/ שעוּבַּד על-פי ספרה על פֶּן, ממש חוויָה!!!

והיום כשהיא ניצבת על במה זו לקבל תואר כּלת האור/ היא לא שוכחת והיא מחכה למזמור/ הפעם החגיגה היא של חַגית/ ולא פלא שקוראים לָזה מסיבּה...חגיגית!

חגית הלפרין, פרופסור וחוקרת נכבדֶת/ מגיעה לך היום באמת ברכה מיוחדֶת:

היום את הכוכבת, את כלת האור - ואת זה קשה לשכוח,
ועל כך שהִגעת לקו הגמר, מגיעה לך ברכַּת...

יישר כוח!