הקרוב האבוד

הנה סיפור המעלה במלוא חריפותה את השאלה, האם לא הגיע הזמן שמועמדים לעריכת דין יעברו גם בדיקה של מאפייני אישיותם.

עו"ד יפעת רבינק הגישה בשמו של יגאל דוד לבית המשפט העליון שני הליכים, אך המזכירות סירבה לקבלם בנימוק שאין כאלו הליכים. רבינק התעקשה לדון בנושא, השופט סלים ג'ובראן דחה את בקשתה, מתח ביקורת על עצם הגשתה ואופן הגשתה, והורה לרבינק לנמק מדוע לא יוטלו עליה הוצאות אישיות. ג'ובראן הורה לה להגיש את תגובתה עד 25.7.14, אך היה צורך בהחלטה נוספת שלו כדי שהיא תואיל לעשות זאת ב-3.8.14.

רבינק טענה בתגובתה, כי היא פעלה "כדי לשפר את עתידו של המערער", וכי היא זכאית להערכתו של בית המשפט ולפסיקת שכר טירחה והוצאות משום שהיא מתעקשת לטעון שקיימת חובה לקיים דיון בעל-פה בכל הליך פלילי.

ג'ובראן לא התרשם מההסברים (יום ג', 5.8.14), חייב את רבינק בהוצאות של 3,000 שקל ונימק: "חיוב עורך דין בהוצאות אישיות הוא צעד שמחייב זהירות ומתינות אך מדובר בסמכות "טבועה" של בית המשפט, הנובעת מהצורך בניהול הדיון בכל תיק באורח יעיל ותקין. התנהלותה של עו"ד רבינק הביאה לבזבוז זמנו של בית המשפט בבקשות שאין להן מקור בדין, והצריכה חמש החלטות שיפוטיות. בתגובתה עמדה על טענותיה כי הגישה הליכים בזכות, אף שהובהר בפסק הדין כי לא כך הדבר".

עד כאן - סתם התנהגות לא מקצועית ואולי תמוהה. אך הנה מגיעה הנקודה בגללה, כך נדמה, יש לשאול על מרכיבי אישיותם של מועמדים לעריכת דין. ג'ובראן כותב: "עוד טענה באת-כוח המערער - שלמען הבהירות יצוין שמה, עו"ד יפעת רבינק - כי 'כבוד השופט הינו קרוב משפחה מדרגה ראשונה' שלה ולכן 'כל החלטה שלו, אם היא פוגעת במערער ובציפיותיו - אפשר לערער עליה ולפסול אותה, או שהיא פסולה מעיקרא'". והוא מגיב: "מיותר לציין כי אינני מכיר את עו"ד רבינק והיא אינה קרובת משפחה שלי כלל וכלל".

הבנתם את זה? עורכת דין טענה ששופט הוא קרוב משפחה שלה. ולא סתם קרוב משפחה - אלא קרוב מדרגה ראשונה, דהיינו: הורה, אח, בן, סב או בעל. ולא סתם שופט - אלא שופט בבית המשפט העליון. מן הסתם לא צריך להזכיר, שג'ובראן נמנה על הציבור הערבי, בעוד רבינק - כפי ששמה מעיד עליה - נמנית על הציבור היהודי. בקיצור: פנטזיה או שקר או שניהם. מאפייני אישיות, כבר אמרנו?