כמעט בכל שכונה זה קיים. בית נטוש שלא בשימוש עשרות בשנים, מגודר, מסוגר וממתין לגואל שיחדש ימיו כקדם. ואולם מאחורי מראה הקירות המתפוררים המעורר רחמים מסתתרת סכנה. מדובר במיכלי גז אשר שימשו את דיירי הבית בעת שהיה בשימוש ועם נטישתו הושארו וננטשו גם כן. המיכלים הלכאורה תמימים הללו, מלאים לפעמים עדיין באופן חלקי בגז בישול (גפ"מ - גז פחמימני מעובה). ואולם הצנרת הרעועה שמתכלה עם השנים, מתעכלת בשל פגעי הזמן ונסדקת בשל עייפות חומר, יוצרת מצב דליף ודליק - מצב ששקול במחינת הסביבה והסובבים ללשבת על חבית אבק שריפה.
מבחינה חוקית, תקנות הגז קובעות כי האחריות לתקינות צנרת גז והתשתית הינה באחריות הלקוח והמשתמש. חובה עליו לערוך בדיקה כל כמה שנים על-ידי טכנאי מוסמך ולהחליף את צינורית הגומי הנסדקת בקלות אשר מחברת בין צינור הנחושת לתנור הגז הביתי מפעם לפעם. ואולם הדברים נועדו פשוט לגלגל ולהעביר את הטיפול לאזרח ולפטור בכך את חברות הגז הספקיות תוך כדי גביה של תשלום עבור ביקור טכנאי.
במקרה של בניין נטוש או דירה נטושה - כגון דירות המוחזקות על-ידי תושבים זרים ואינן מאויישות בפועל וכיו"ב, החייב בתחזוקה קיים על הנייר בלבד. בשטח בפועל אין מי אשר יקבל עליו את האחריות וידאג לאחזקה השוטפת.
נוצר מצב של מלכוד צפוי וידוע מראש. חברות הגז אינן מטפלות בתשתית הגז כיוון שאין פניה מטעם האזרח. האזרח החייב והאחראי חוקית, איננו קיים, איננו בנמצא ולא ישלח פניה לחברות הגז. מכאן שכמו הבניין עצמו, כך גם תשתית הגז נידונה לעמוד בשיממונה מבלי טיפול נאות.
ההשלכות הן הרות אסון. גז הבישול התמים בשימושו הביתי, הוא גז מסוכן במיוחד. תכונתו העיקרית הינה שהוא דליק. כשהוא במצבור של מיכלי גז צמודים הוא פוטנציאלית מסוגל בעת התלקחות לגרום להתמוטטות בניין ולגרום נזק חמור ואף פגיעה בנפש.
לאור הזקנות שכונות רבות והעמדה של בניינים רבים כיום במצב של נטישה בשלבי התדיינות על היתרי בניה,
תמ"א 38 וכיו"ב, נדרש להוסיף תיקון לחוק הגז ולתקנות ולהעביר את האחריות לטיפול בתשתית גז שלגביה לא נתקבלה פניית אזרח במשך זמן ארוך במיוחד בחזרה לחברות הגז הספקיות. כל זמן שהדבר לא נעשה, מיכלי הגז הנטושים מהווים פצצת זמן מתקתקת.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
