האם ידעה ראש יאח"ה לשעבר, ולא דיווחה? לא התלוננה?
ראש יאח"ה לשעבר, תת-ניצב [גימ.] זיוה אגמי-כהן סיימה לאחרונה את לימודי המשפטים. היא הוסמכה כעורכת דין מן השורה. מזל טוב זיוה. ברוך בואך בשערי המשפט. מעתה אנחנו "קולגות".
שמעתי שאמרת בחדשות הלילה בערוץ 2: "
רות דוד ו
ערן מלכה עבדו איתי. אני בשוק. כועסת. הם רמסו כל ערך. גם אותי ניסו לשחד - פעמים רבות".
קא משמע לן? משמע, שאותך, בין בתפקידך כראש יאח"ה (תפקיד אותו מילא בגאווה מפקדי הנודע ניצב בנימין זיגל ז"ל, זה אשר הקים את יאח"ה) ובין בתפקידייך הקודמים במשטרה, כשנשאת על כתפייך דרגות שונות, ניסו לשחד ואת שתקת. את שמעת, ידעת ושתקת. את לא התלוננת. נצרת את הסוד הכמוס הזה בליבך פנימה. את הסוד הכמוס הזה, מצאת לשחרר רק כשפשטת מדים.
מי כמוך יודעת, שקמה חובה עלייך, על-פי חוק, לדווח ולהתלונן כבר אז. אז למה לא התלוננת? למה לא דיווחת לאיש?
אולי, כי ידעת, שהמשטרה החלשה שלך, הנגועה כל-כך, זו שכבודה נרמס עד-דק, תוצאי מעללים, עוולות ופרשות שחיתות, כלל לא תחקור את התלונה? שמא ידעת שהמשטרה תבקש לטייח את התלונה? ודוק: אילו היית מתלוננת אז, אולי אפשר היה לתקן משהו מהשחיתות כבר אז?
מעתה אמור: זיוה - שהכזיבה. זיוה שלא הפנימה.
וזיגל ז"ל? מתהפך לו בקברו למשמע הדברים.
מי היה מאמין?
שי ניצן לא נותן דוגמה אישית 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
