מצעד האיוולת של סדן ולווינשטיין

"הרב שמחל על כבודו, כבודו מחול. נשיא שמחל על כבודו אֵין כבודו מחול". (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לב עמוד ב).

ראוי ונכון הוא הדבר, ששני הרבנים החשוכים הללו, הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין, העומדים בראש המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שבעלי, יפסיקו אחת ולתמיד להתחפש לרבנים "נאורים" חובשי כיפות סרוגות. וברוח ימי פורים אלה, המתרגשים עלינו, יחליפו כיפותיהם הסרוגות בכיפות קטיפה שחורות, המאפיינות קיצונים שבקיצונים ואולי אפילו טוב וראוי הדבר שילבשו בגדים לבנים עם פסים שחורים של אנשי חסידות "תולדות אהרון", הלא הם מי שמתכנים בחוגים חרדיים בשם: "הזברות". שכן, בהתנהגותם הקיצונית ובדרך החשיבה שמנחילים הם לתלמידיהם, אין יכולים הם עוד להשתייך לדרך המתונה, מיסוד תנועת "בני עקיבא", שקיצוניות דתית רחוקה ממנה, מרחק רב.

דבריו של הרב יגאל לוינשטיין נגד גיוס בנות דתיות לצבא, מעידות - במלוא חוסר הכבוד הראוי - על קטנותו של איש זה, המשים עצמו כמורה רוחני לתלמידים רכים בשנים שטרם עיצבו להם דרך חיים ומחשבה סדורה משל עצמם. אחד מראשי המכינה בעלי התייחס לסוגיית גיוס הבנות הדתיות לצבא כמהלך מתוכנן של צה"ל נגד הציונות הדתית. "אחת הדרכים לשבור את הציונות הדתית ולפרק אותה", אמר הוא, " זה שירות נשים בצבא. הבעיה שגם הדתיות מתגייסות כי כל מה שהחילונים ימחאו כפיים גם אנחנו נעשה".

אותו יגאל לוינשטיין, אמר עוד, כי: "מחר המחלקה שלכם בכפיר יעמדו צמוד עם מחלקה של גדוד מעורב. אם תגידו 'עד כאן בלי בנות', וישאלו למה, תגידו 'אנחנו רוצים לנצח'. הראייה שמאז יום כיפור אנחנו לא מנצחים. בגלל שאין בנות". אם לא די בכך, הרי הוסיף הוא ואמר, כי: "ראיתן איך הן נראות? צבעי הסוואה מטורפים, קילריות. הורידו להן את הקיר נמוך שיוכלו לקפוץ. תיאמו את זה עם החמאס שיורידו את הקירות בעזה כדי שהבנות יוכלו לקפוץ לכן אנחנו מוכרים להם רק חצי בטון....". אם זוהי דרך שיח של רב ומחנך תלמידים - בעיני עצמו - בישראל, אז מה היא דרכו ומה סגנונו של ערב-רב?

לפי פרסומים שונים הרב אותו יגאל לוינשטיין אמר עוד, כי כפי ש'השתמשו' בנוער הדתי, כך יעשו גם לבנות הדתיות: "אמרו לבני ישיבות ההסדר 'אתם אידיאליסטים' עד שהשנה ורבע לא הספיקה להם. אותו הדבר אמרו לבוגרי המכינות 'אתם הכי אידיאליסטים הכי טובים והכי לוחמים אנחנו צריכים אתכם'. עד שנהייתה להם יותר מידי יראת שמיים והם צעקו שמע ישראל. עכשיו קוראים לבנות שלנו 'בואו חמודות אתן הכי טובות הכי אידיאליסטיות הכי ציוניות' איזו התרגשות אופפת את הילדות".

אותו יגאל לוינשטיין חזר על קביעתו ואמר ששירות צבאי פוגע בבנות מבחינה דתית ורוחנית, "ילדה דתיה שמתגייסת לצבא תצא בצד השני, אולי כשהיא עדיין מתפללת, אבל עם יראת שמיים היא לא תצא, כל מערכת הערכים שלה משתנה". לשיטתו של אותו יגאל לוינשטיין, הרי הגיוס לצבא מעוות את סדרי העדיפויות המובנים בקרב כל אישה ובמיוחד הדתיה, "לוקחים ילדה דתיה שלמדה וגדלה בבית דתי וידעה שהדבר הכי חשוב זה להקים בית נאמן בישראל. היא יכולה לעבוד במה שהיא רוצה אבל יש סדרי עדיפויות. נכנסה לצבא ויצאה מהצד השני כשהבית ירד לדירוג האחרון", אמר אותו לוינשטיין.

ואם לא די באמור ובמפורט לעיל, הרב שותפו לניהול המכינה הקדם-צבאית בעלי, הרב אלי סדן, תומך בו ומחרה-מחזיק אחריו. להזכירם אותו אלי סדן זכה, ביום העצמאות החולף בפרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקים להענקת הפרס לרב אלי סדן, ציינה הוועדה כי "הוא הקים בשנת 1988 את המכינה הקדם צבאית הראשונה 'בני דוד', אשר שמה את עיקר יהבה על שירות משמעותי בצה"ל הן בשלב המידי והן בשלב הארוך יותר לקראת היותם אזרחים תורמים לחברה. למעשה המכינה היוותה פריצת דרך מכוננת בדרך השתלבותם של הציבור הדתי לאומי במסגרת הצבאית. לאחר הקמת המכינה הוקמו בעקבותיה עוד מכינות רבות. מעשיו של הרב סדן לא רק הובילו למשרתים בעלי רצון לשירות משמעותי יותר בצה"ל ולאזרחים טובים יותר אלא היו גשר וחיבור בין ערכי החברה השונים".

והנה אותו אלי סדןחתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2016 - שיגר ביום שישי האחרון, פנייה מצולמת לתלמידי ובוגרי המכינה הקדם-צבאית בעלי, נוכח סערת ההתבטאויות האחרונות של שותפו לניהול המכינה, יגאל לוינשטיין נגד שירות נשים בצבא. בניסיון להרגיע מעט הסערה, ביקש אלי סדן לשלוח מסר מפייס ומאחד וטען כי "יש הרבה תופעות בחברה הישראלית שהן ממש לא כמו שהיינו רוצים אבל זה העם שלנו, אין לנו עם אחר ואין לנו צבא אחר. אנחנו מאמינים בעם ישראל, מאמינים בצבא ומאמינים במדינה. בעיניי כל מי שמשרת בצה"ל, חיילים וחיילות, דתי או חילוני או רפורמי או משיחיסט או בעל נטייה הפוכה, זה לא משנה. אם הוא משרת שלוש שנים מחייו למען ישראל ומוכן לחרף את נפשו הוא צדיק, אנחנו עובדים איתו באהבה, אחווה שלום ורעות".

חרף הדברים המרוככים הללו, הבהיר אלי סדן עמדתו בנוגע לשירות נשים בצבא, ולמעשה גיבה תפיסתו של יגאל לוינשטיין. "לאישה יש תפקיד מיוחד, עם העדינות שלה, האמפתיה שלה, הכישרון הגדול להקשיב, (אבל) לא להילחם, אמר הוא והוסיף: אני שירתי 38 שנים בצנחנים השתתפתי בהרבה מלחמות וגם עסקתי בהריגה והייתי בשדה קרב. זה לא מקום לנשים. ודאי שאישה יכולה אבל השאלה אם זו החברה שאנחנו רוצים לבנות? אנחנו רוצים שנשים יבנו חיים ולא יהרגו חיים".

באתר של המכינה הקדם-צבאית בעלי, מצאנו דברים אלה, כדלהלן: "שתי מטרות מרכזיות היו לנגד עיני מקימי המכינה בהקמתה, האחת היא להוביל את החברה הדתית ללקיחת אחריות ולנשיאה בנטל הביטחון באופן שווה לשאר חלקי האוכלוסייה, והשנייה היא לתת מענה לרבים מבני הנוער הציוני-דתי, בוגרי בתי ספר תיכוניים דתיים ו/או ישיבות תיכוניות, אשר ביקשו לשרת בצה"ל כמיטב יכולתם אך עם זאת חשו צורך בהעמקת אמונתם היהודית ואהבתם לערכי התורה טרם גיוסם".

ובהמשך מובאים, באתר זה, הדברים הבאים, כדלהלן: "על-מנת להשיג מטרות אלו בני דוד הקימה תוכנית לימוד ייחודית שמטרתה לתת מענה ליעדים אלו. ייחודיותה של תוכנית הלימוד היא בכך שלימודי הקודש מורכבים גם ממגוון רחב (יותר מהמקובל) של לימודי אמונה ומחשבת ישראל. כמו-כן, על-מנת לבנות עולם פנימי מבוסס לפני השירות הצבאי, התלמידים נפגשים במסגרת המכינה עם מגוון מרצים ודעות, ומתמודדים עם השקפות אלו ביחד ובליווי צוות רבני המכינה".

שני "מחנכים" אלה, אלי סדן ויגאל לוינשטיין, יגאל לוינשטיין ואלי סדן, נכשלו מבחינתנו אנו בכל הקשור לחינוך בוגריהם לסובלנות ולקבלת האחר ובעיקר האחרת. לא בכדי אין אנו מקדימים התואר "רב" לשמותיהם של שניים אלה, שאינם זכאים עוד לדידנו אנו - לתואר זה, כאשר במקום להביא לקירוב ולהורות הלכה שיכול הציבור לעמוד בה, מנביטים הם - בכל חוסר הכבוד הראוי - נבטי פורענות ומחלוקת, שסופם להצמיח פירות באושים, רחמנא ליצלן.

אפשר להבין מאיפה בא התסכול ורגשי האכזבה מהבנות הדתיות, המתגייסות לצה"ל ומגשימות בכך, במאת האחוזים המורשת הציונית-דתית, שעה ששני אנשים חשוכים אלה, ניתקו עצמם - מזמן - מהציונות-הדתית, אין להם כל חלק ונחלה בציונות הדתית והם נושאים - במלוא חוסר הכבוד ובכחש - מדברותיה ודבריה של הציונות הדתית.

ואגב, אולי ראוי הדבר שאלי סדן יחזיר לממונה על פרסי ישראל פרס ישראל, שניתן לא, לפני פחות משנה, על מפעל חיים. אם זה מה שמצמיחה המכינה הקדם-צבאית, הרי אלי סדן אינו ראוי עוד להחזיק תחת ידו פרס ישראל ומוטב שיחזירו מרצונו ומדעתו שלו, לפני שיעתור מי שיעתור לבג"ץ וידרוש כי הממונה על חלוקת פרסי ישראל ייטול הפרס "החינוכי" שניתן למי המתנגד לשירות בנות דתיות בצה"ל. הבנות הדתיות, המתגייסות בהמוניהן לצה"ל, ומשרתות כחיילות וכקצינות, אגב מילוי תפקידים חיוניים וחשובים "אינן סופרות ממילימטר", שניים אלה, לוינשטיין וסדן.

הרב שלמה ריסקין, עדיף בעיניהן של הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל ואף בעינינו אנו, אלף מונים, מאשר שניים אלה, סדן ולוינשטיין, הגם שלא זכה בפרס ישראל. ובכלל - פרס ישראל למוסר עדיין לא מחולק ולא נראה לנו, כי גם אם יחולק הוא, בעתיד, יזכו בו מי שניים אלה, לוינשטיין וסדן או מי משניים אלה, קר, הצמד, סדן ולינשטיין שהוציאו עצמם בהתנהגותם המתוארת בשורות אלה, מקרב שורות המחנה הציוני-הדתי.

לכן, ברור לנו, כשמש צהריים, מדוע בירך על הגמור, אריה מכלוף דרעי, שר הפנים בממשלה הציונית, המחזיק בדעות חרדיות וחיזק ידי הצמד, סדן לוינשטיין. אם רוצים לוינשטיין וסדן להשתייך לזרם החינוך של ש"ס או להיות חלק מקהל אמוני ישראל, בגזרת שכונת גאולה עד פאתי מאה שערים, יתכבדו ויחזירו תמיכת המילונים השנתית שמקבלים הם, לצורך תקצוב מכינה קדם-צבאית שעומדים הם בראשה. מי המגנה גיוס בנות לצה"ל, אל יעמיד עצמו בראש מכינה קדם-צבאית הדוגלת בגיוס חיילים - להבדילן מחיילות - לצה"ל. מי הפוגע בשוויון נשים וגברים, בכל הקשור בשירות צבאי, אינו ראוי ואינו זכאי לקבלת פרס ישראל. ודי לחכימא ברמיזא.