ההשתלחות של נתניהו

בעקבות החלטת היועמ"ש לממשלה להגיש כתב אישום נגד נתניהו, נשא ראש הממשלה נאום שבו תקף את תום הלב של אנשי התביעה והמשטרה.

לטענתו תפרו לו תיק והחקירה התנהלה מתוך שיקולים זרים. נתניהו גם טען שיש מקרים נוספים בפרקליטות שבהם כשלו אנשי התביעה בחוסר תום לב. הוא גם הביא את המקרה של רות דוד פרקליטת מחוז ת"א שהתנהלו נגדה חקירות שוחד והיא עומדת לדין. הוא טען שאמון הציבור ברשויות החוק נפגע ונשחק וכי צריך לקיים בדיקה חיצונית ואובייקטיבית לגבי התנהלותן.

בעקבות נאומו קמה צעקה גדולה ורבים תוקפים את דבריו. טוענים שפגע בממלכתיות וראש ממשלה לא צריך לדבר כך. יש גם שטוענים שדבריו מסכנים את חיי הפרקליטים בשירות המדינה ומביאים כראיה את האבטחה שהוצמדה לשי ניצן (לפני נאומו).

האם נתניהו פעל כדין? האם מותר היה לו לומר את דבריו? לדעתי כן. ראשית, נתניהו הפך נאשם בעקבות החלטת היועמ"ש. הוא לא דיבר מתוך מעמדו כראש ממשלה אלא כנאשם. הוא חש מרירות רבה כלפי רשויות החוק ויש להבין אותו.

יתר על כן, במישור העקרוני לנתניהו יש חופש ביטוי כמו לכל אזרח אחר, במיוחד כלפי רשויות השלטון. מותר לו, כמו שמותר לכל אדם, להטיל דופי במניעים של הפרקליטות. איש אינו חסין מביקורת במדינה דמוקרטית. מותר להטיל דופי ביושרם של עובדי ציבור. מי שנפגע שייקח בחשבון שהוא חי במדינה דמוקרטית וזה המחיר שעליו לשלם עבור תפקידו. ככל שאתה בעל יותר כוח אתה חשוף יותר לביקורת. לכן במישור העקרוני אין מקום להתלהמות הציבורית נגד נתניהו.

אפשר כמובן להתנגד לדבריו אבל משום מה לא שמעתי תגובות ענייניות. הוא הביא דוגמאות לשחיתות שלטונית בתוך התביעה והתגובות היחידות ששמעתי היו שאסור לו "לתקוף עובדי ציבור מסורים וישרים". ואם הוא חושב שהם לא ישרים? לגבי האיומים על חיי פרקליטים אני חושב שזאת בדותה. האיומים אולי קיימים מצד גורמים עברייניים בגלל התיקים הפליליים שהפרקליטות מנהלת, אבל קשה מאוד להאמין שדברי הבקורת של נתניהו מעודדים פגיעה פיזית בפרקליטים.

לגבי האבטחה על שי ניצן בעקבות כתב האישום, לדעתי מדובר בבלון נפוח. יכול להיות שהוא עצמו יזם את האבטחה עליו כדי להתמסכן. מעמדו הוא מאוד בכיר וידו בכל.

אין בדברים דלעיל כדי להמעיט כהוא זה מחומרת כתב האישום. הייתה חסרה לי תגובה עניינית לכתב האישום. חבל שנתניהו בחר לא להתייחס לאישומים עצמם, למעט טענה חשובה אחת, והיא שיש לכאורה אכיפה בררנית בעניין הסיקור התקשורתי האוהד כלפיו. לטענתו כל חברי הכנסת שהצביעו בעד סגירת ישראל היום קיבלו סיקור אוהד מעיתון מתחרה ורק אותו חקרו. זאת טענה שבהחלט ראויה להתברר בבית משפט.

לסיכום הדברים עצמם הם לגיטימיים. יש להשאיר לציבור את ההחלטה אם כתב האישום הוגש מתוך מניע פסול ולא להתנגד לכל אמירה בנושא. האם דבריו היו משכנעים? לא. הוא לא התייחס לעצם החשדות והתרכז אך ורק בתקיפת תום הלב של החוקרים.