|
|
לא יהודי [צילום: עבד ראחים חטיב/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בעקבות הצפייה בטלוויזיה ברשת "כאן" בסרטון על עולמו החרב של ילד, שנולד בישראל ומתגולל היום ברחובות מנילה, שאת שפתה אינו מכיר, אני מודה למשורר ולמשפטן ד"ר אורי וייס ממכון ואן ליר, שהפנה את תשומת לבי למסכת פסחים קי"ג ע"א, בה אנחנו קוראים דברי אזהרה חמורים מאד, שאל לנו בני ישראל להתגרות ולפגוע בנשמת ילד מילדי הגויים, אל לנו להכתים את חיינו בחטא החמור של הכאבה ופגיעה בילד נוכרי. התלמוד מחייב אותנו להיזהר מכל משמר שלא נעלה על שרטון הפגיעה בנשמותיהם של ילדים נוכריים, כי זה שרטון מזוהם.
מסכת פסחים מבליטה את האזהרה המזהירה אותנו, שלא ניכשל בכל פגיעה בנוכרי ובמיוחד שלא ניכשל בפגיעה בילד הקטן הנוכרי.
יפה מסיק ד"ר אורי וייס מקריאה במסכת - "התלמוד כאן מזהיר אותנו, שאנחנו בני העם היהודי לא נתגרה באומות העולם. במיוחד מזהיר אותנו שלא נתגרה בילדי הגויים כי כלשון התלמוד "הם עתידין לגדול ותגדל גם אימתן וינקמו ממך".
זה לא יהודי לגרש ילד שנולד לאם, שעשרים שנה סעדה קשישים יהודים בעיר תל אביב. ילד שכל הווית חייו הייתה מעוגנת אך ורק בשפה העברית אליה הוא נולד, בתרבות העברית בתנועת הצופים בה היה חבר,
בספר הכתוב בשפה העברית אותו החליף בספריה, ילד שחווה חוויות יחד עם חבריו לספסל הלימודים. זה לא יהודי שהילד הזה, שכל חטאו שנולד לאם שלא הסדירה את שהותה בישראל, ימצא לילה אחד את עצמו בבית סוהר בפרברי תל אביב ומשם ידחפו אותו יחד עם אמו למטוס לארץ שבשבילו היא ארץ זרה.
מצער, שאותה מערכת שהייתה אלימה כלפי נפשו של הילד בכיתה ח' מבית הספר הישראלי וגרשה אותו ואת אמו לפיליפינים לא קראה את הנזיפה התלמודית במי שפוגע בילד נוכרי.
תמונה אחת שווה אלף מילים. תשאלו את לאנא 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
