|   15:07:40
דלג
  חנינא פורת  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
תכשיטים לקחת לחופשה בחו״ל בחג הפסח
קבוצת ירדן
החברה המצויינת למוצרי CBD כבר בישראל
קיבוץ דורות בנגב [צילום: לע"מ]

ספר ילדים - מקור ללימוד היסטורי

ימים ראשונים בקיבוץ דורות בשנת 1942 הסופר עודד בצר ממייסדי דורות
12/01/2020  |   חנינא פורת   |   יומני בלוגרים   |   תגובות


פתיח

כהיסטוריון וכגיאוגרף, ביססתי את מחקרי על מסמכים רשמיים הנמצאים בארכיוני המדינה, באר-שבע ויישובי הנגב. תוך כדי עלעול בספרו של עודד בצר, "נא לא לדרוך על הדשא", מצאתי שמאחורי סיפורי הזיכרונות על עליית קיבוץ דורות על הקרקע בקיץ 1941, מסתתר הווי חיים ייחודי לקיבוץ שנחשב אז לדרומי ביותר בארץ.

החלטתי להביא בפניכם שלושה סיפורים קצרים הלקוחים מהספר, המעידים על תחושת הצעירים המכה שורש במרחב בלתי ידוע, מוקפת כפריים ובדואים הדוברים ערבית והרואים לא פעם ביהודים ככאלה שבאו לגזול את קרקעותיהם.

בניגוד לקיבוצי "השומר הצעיר" שהתיישבו באזור, שחיפשו את הדו-קיום כבסיס ליחסיהם עם השכנים, נהגו ראשוני דורות, כך על-פי ספרו של בצר, ביד תקיפה במגמה להראות לבדואים שאינם חוששים מפניהם ומעתה והלאה יצטרכו השבטים להתחשב בהם כגורם קבע בשממה.

תחנות בדרכו של בצר
ראשוני העולים על הקרקע [צילום: זולטן קלוגר/לע"מ]

מלחין
בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1965 הושמע פזמון שכתב בשם "איילת החן" ללחן של נתן שחר ולעיבוד של יצחק גרציאני בשני ביצועים שונים.

בשנת 1941 נמנה עם ראשוני העולים על הקרקע של קיבוץ דורות, שהיה באותם ימים היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ
▪ ▪ ▪

עודד בצר (1921 - 1989) נולד בברסלאו שבגרמניה, בן שלישי של משפחה יהודית אמידה. בזמן הלימודים הצטרף בצר לתנועת נוער ציונית "הבונים" ובשנת 1936, יצא להכשרה חקלאית מטעם "הסוכנות היהודית" בכפר בחבל שלזיה. בליל הבדולח הועברו חניכי ההכשרה ברכבת משא, דרך גבול גרמניה למחנה הריכוז בוכנוולד.

לאחר חודש ימים הצליחה הסוכנות היהודית לשחרר את הצעירים בטענה כי "היהודים הללו יצאו מיד מגרמניה כדי להשתלם בחקלאות בהולנד". בצר יצא איפה עם חבריו להכשרה ההולנדית "וירנגו" ולאחר שישה חודשים עלה ארצה באניית המעפילים "דורה", כשבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

עם הגעתו הצטרף לקיבוץ/גרעין "הבונה" שהמתין בחדרה לעלייתו על הקרקע. בצר התגייס להגנה ובמשך השנים השתתף בקורסים רבים כחניך וכמדריך. בשנת 1941 נמנה עם ראשוני העולים על הקרקע של קיבוץ דורות, שהיה באותם ימים היישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל ובצר התמנה לאחראי מטעם ההגנה לרשת האיתות של היישובים בסביבתה של דורות.

משנת 1950 עד שנת 1959 שירת בצבא קבע כקצין קשר והשתתף במלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בשנת 1957 עזב את קיבוץ דורות ובשנת 1960 סיים את לימודיו במכון להשכלה ולמחקר בבית ברל. בצר החל בכתיבה במלחמת העצמאות ופרסם עשרות סיפורים קצרים וסיפורים בהמשכים החל משנות ה-50.

בפסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1965 הושמע פזמון שכתב בשם "איילת החן" ללחן של נתן שחר ולעיבוד של יצחק גרציאני בשני ביצועים שונים, אחד של אריק איינשטיין ואחד של יפה ירקוני. הפזמון זכה בפרס הראשון בפסטיבל וזכה גם בתואר "שיר השנה" במצעד הלהיטים של קול ישראל.

מספריו: "ביבר הארגמן"- 1956."גבעת הערוצים"- 1959."הצנחנית שלא שבה"- 1969, פרס למדן. "נא לא לדרוך על הדשא"- 1969."לא בדרך המלך"- 1973."הגששים מגבול הצפון"-1975,

פרס אסתר רבינוביץ'."המסע המופלא אל לוחמי בר-כוכבא"-1978, פרס זאב לספרות ילדים ונוער. "המסע המופלא אל מנהרת הזמן"-1983.שומר סודות- 1988". ביקור בגן החיות- 1990.

על הספר
רישומי9 עדינים [צילום: לע"מ]

הסיפורים, על-אף שמסופרים בלשון קלה לבני הנעורים, מתעכבים על אירועים, נופים, ופגישות עם בדואים ומתארת היטב את תחושת הבודדים הצעירים "בסוף העולם דרומה"
▪ ▪ ▪

תחילה עלינו לציין כי כבר בספרו הראשון "ביבר הארגמן" שפורסם בשנת 1956 הופיעו קטעים המתארים את קיבוץ "דורות" בראשית דרכו. אך נתרכז הפעם בספרו "נא לא לדרוך על הדשא" שיצא בשנת 1969, ואשר מכיל 25 סיפורים לבני הנעורים מהם ניתן ללמוד על ימיו הראשונים של קיבוץ "דורות" ("תל אחווה" מכונה בסיפורים) שעלה על הקרקע בשנת 1941 והיה לקיבוץ הדרומי ביותר.

הספר מכיל רישומים עדינים ויש בו מעל 230 עמודים. הסיפורים, על-אף שמסופרים בלשון קלה לבני הנעורים, מתעכבים על אירועים, נופים, ופגישות עם בדואים ומתארת היטב את תחושת הבודדים הצעירים "בסוף העולם דרומה". לכמה מהגיבורים השאיר הסופר את שמם הפרטי הנכון ולאחרים, שינה והוסיף.

יתר על כן, הוא נמנע במכוון להיכנס לעומק המתחים החברתיים-מיניים-נפשיים הקיימים בדרך כלל אצל צעירים בגיל זה וניסה לבחון את גיבוריו לאור המשימה המרכזית - הישרדות במקום המדברי והמרוחק בלב סביבה עוינת, עד בוא הגל השני של המתיישבים, גל המשפחות והגרעין הנוסף.

"מקלחת לילית"
מוסר השכל [צילום: לע"מ]

"החדש"
הסופר הבין שבשבוע הראשון לבואו הוא הופך למטרה עבור החבורה - חדש שכולם "עובדים" עליו.

הסופר מטפס על ערמת ציוד ומנסה להירדם שם וסופג צעקות ומוזהר שלא יזיז הזרעים העלולים להירטב בגשם אחרי לילה ללא שינה הוא מתייצב באור ראשון ליום עבודת חריש מפרכת
▪ ▪ ▪

ארבעת הראשונים והחלוצה חנה יושבים בערב ומעלעלים בעיתונים. אין חשמל וגם הגנרטור לא פועל לכן מדליקים את מנורת הלוקס. כולם סיימו יום עבודה ארוך בחריש בחלקות רחוקות וממתינים לארוחת הערב. אך מסתבר לפי הסיפור כי הכל תלוי ב "בכפרי עבדול לטיף".

אט אט מתברר שהמתיישבים הראשונים עשו הסכם עם ראש החמולה מהכפר הסמוך הודג' - הוא יקבל קמח ויכין עבורם פיתות. קצת ממה שיוותר יהווה את שכרו. בשעות הערב, מבלי שבני הכפר ישימו לב, נהג לטיף להביא את הפיתות ומקיים שיחת חולין עם המתיישבים.

בעת הגיעו יוצא לקראתו אחד החברים ועל כתפו רובה צייד ישן המוחזק ברישיון. לא ברור כללל אם הנשק יפעל בעת הצורך. את הנשק הלא חוקי, זה האסור שייחשף על-ידי הבריטים, הטמינו מתחת לרצפת הליפט כשהוא מכוסה ומגורז ומוכן לפעולה. ברכתו של לטיף: "אללה ימיסקום ביל חיר (יתן לכם אלוהים ערב טוב).

שניים מהצעירים דוברי ערבית מזמינים אותו לשולחן אולם קודם לאכילה יש לקיים את מנהגם של הבדואים - שיחה מנומסת על מזג האוויר, השדות והסוסים. הזמן עובר, חנה מגישה תה ולטיף מושך את כל הזמן שבעולם. לבסוף שלף את הפיתות מתוך גלימתו והוחל בארוחת הערב.

כדי לשרוד, חייבים היו הצעירים ללמוד את מנהגי השכנים. הצעירים הולכים לישון והסופר (בצר), שרק הגיע, מוצא לו מיטה מתחת לחורי האוהל ונרטב בגשם הסוחף שיורד באמצע הלילה. גם ארבעת השמיכות לא עזרו והן היו לסחבות רטובות.

הסופר מטפס על ערמת ציוד ומנסה להירדם שם וסופג צעקות ומוזהר שלא יזיז הזרעים העלולים להירטב בגשם. אחרי לילה ללא שינה הוא מתייצב באור ראשון ליום עבודת חריש מפרכת. רובה הצייד הושאר ליד חנה והצעירים יצאו מצוידים במזון דל ומים שאמורים להחזיקם שבעים עד רדת החשכה.

הסופר הבין שבשבוע הראשון לבואו הוא הופך למטרה עבור החבורה - חדש שכולם "עובדים" עליו. בשובם הם מתיישבים, ללא מקלחת במטבחון "שהפרימוס" הוא כלי הבישול היחיד המחמם מעט קפה. אין ספק שהצעירים חיפשו כל דרך לעבור בכפר הסמוך ואף להגיע לעזה הסמוכה כדי לרכוש שם ציוד ואוכל בסיסי.

בסיפור מודגש מוסר השכל - אם ברצונך לשרוד עליך ללמוד מנהגי השכנים זאת ועוד, הכוח והעוצמה שלך הם בנשק שאינו מופעל אך קיים והשכנים רואים אותו.

"אל תלכו בדרכו של נופל"
שיתוף פעולה זהיר [צילום: משה מילנר/פלאש 90]

חברי הקיבוץ הציעו לאבו דרבו לצאת עוד הלילה לחברון ביודעם שחוקי המדבר שליטים כאן וסופו להירצח על-ידי משפחת לטיף
▪ ▪ ▪

בימים הבאים התנהל הכל כרגיל. הלכו לעבודה ברגל חזרו בלילה ובישלו את המעט מצרכים שקנו בכפר הערבי הסמוך. אט אט החלו בהקמת "בית הנשק" שכמובן לבריטים הוצג כמבנה משקי. בערבי שישי נאלצה חנה, לאפות עוגות משום שלטיף לא הגיע בחסות החשיכה והפיתות בכנף בגדו.

בשלב מסוים נאלץ הסופר למסור את מזרונו שהקש שהיה בו הוצא ונמסר לסוסים שחסרו מזון. ערב אחד נכנס לטיף ואמר: "גום. גום ביני לבין אחמד אבו דראבו". בסיום המשפט תקע פגיון בשולחן האוכל ויצא נסער אל החשכה. חברים שרצו אחריו הבינו כי פרצה תגרה בעת השקיית העדרים של שני ראשי החמולה ונרצח רועה צעיר ממשפחת לטיף.

יתר על כן, מקורבו של לטיף החליף מילים עם נשותיו של אבו דראבו דבר שעורר את קנאתו. כך התפתחה מריבה, שרפו אוהלים והתגוששו יריבים ולבסוף, הוכרז מצב "גום" כלומר נקמת דם, ולטיף הגיע למחנה דורות כי סבר שיריבו מסתתר בין היהודים.

בלילה התעורר חשדו של אחד החברים, הוא הביא אקדחו וקרא לעבר ערמת החפצים באהל החשוך: "אינזיל אחמד אבו דראבו". כלומר, צא ורד אלינו אחמד הנמצא מאחורי ערמת החפצים. הסתבר שאבו דראבו ניצל רגע שבמחנה הקטן לא היה איש, חדר לאוהל השקים, התחבא שם (מחשש לנקמת דם) והתכוון אחרי כמה ימים לחמוק בלילה לחברון.

חברי הקיבוץ הציעו לאבו דרבו לצאת עוד הלילה לחברון ביודעם שחוקי המדבר שליטים כאן וסופו להירצח על-ידי משפחת לטיף. הם דנו במנהג נפסד זה אך הבינו כי אין ביכולתם לשנות זאת ונזהרו מעתה והלאה בקבלת אורחים ובשמירה על המחנה.

בסיפור זה מודגש שיתוף פעולה זהיר וחשאי בין השכנים למתיישבים ובעיקר את העובדה שחוקי המדבר והמסורת השבטית חזקים מכל חוקים בריטיים או מערכת ערכים יהודית.

"אביר הרועים"
מסוכנים [צילום: סולטן קלוגר/לע"מ]

תקיפות מול תקיפות
המנהיג אמר לפתע בערבית בקול רם "האם ידעתם שלקחו היהודים את מיטב אדמותיהם של בני ג'ובראת"? השיב לו השני, בעל פני העיט: "וכי מי אינו יודע זאת?

הסופר אימץ את שיטת חלוצי דורות - תקיפות מול תקיפות והחליט להשיב להם בנאצות בלא לסגת צעד אחורה
▪ ▪ ▪

הסופר שמע קולות דהירה ונקישות פרסה של הסוסים. יצא לעבר המערה בגבעה ממול ולפניו "תחרות" בין שלשוה צעירים הרוכבים על הסוסים - מנהג קבוע ביניהם עת הם נפגשים. ככל שהסוס מהיר יותר - ערכו הכספי גבוה יותר.

הם היו לבושים באברקי משי ובעביה בגוונים שחור ונחושת. השלישי לבש אברק כחול והם התחרו ביניהם על-מנת להוסיף כבוד כל אחד לשיח' שלו. השלישי נתלה על הסוס בצורה מסוכנת ווירטואוזית והאיץ ברגליו היחפות את הסוס. לאחר שעשו "רונדל" דהרו לפתע לעבר הסופר שהיה בחברת יוכבד ובלמו בבת אחת לפניהם.

הסופר מרגיע את יוכבד ומחייך אל הרוכבים. בהתקרבם החלו השניים לדאוג. הראשונים פרצופם הביע זלזול ביהודים והשלישי, שניסה לחקות את הבוגרים - נראה היה כשייך למעמד נמוך יותר.

השלושה לא בירכו את זוג היהודים לשלום והפרש הראשון, המנהיג אמר לפתע בערבית בקול רם "האם ידעתם שלקחו היהודים את מיטב אדמותיהם של בני ג'ובראת"? השיב לו השני, בעל פני העיט: "וכי מי אינו יודע זאת? אף אומרים שעומדים לגזול את שדותינו". המנהיג, עבה הגוף, ממשיך בשיחה ומעלה את חומרתה: "אילו פגשתי באחד השודדים הייתי מקצץ לו את ידיו לבל יגע עוד באדמתנו הקדושה".

"ואני", מחרה מחזיק אחריו הפרש, "הייתי קושר הייתי אותו מאחורי סוסי וגוררו עד שייפח את נשמתו הארורה". הסופר שואל את עצמו האם לצורך הפחדה וקנטור אמרו את שאמרו או שיחזרו עוד קט למרוצם. לפתע צעק המנהיג השמן: "הנה שני יהודים ארורים בואו ונעשה בהם כלה".

הסופר אימץ את שיטת חלוצי דורות - תקיפות מול תקיפות והחליט להשיב להם בנאצות בלא לסגת צעד אחורה. הוא פנה ליוכבד, ביקש ממנה לשוב למערה ואמר בקול, בערבית - שברצונו להמשיך ולהקשיב לדברי הלהג של "שלושת התרנגולים הצעירים".

בעברית לחש ליוכבד שתמהר למערה שם ישמור עליה אחמד. באותה דקה עשה הסופר שגיאה והפנה גבו בהנחה ששלושה בדואים מזויינים בשבריות לא יעזו לתקוף הולך רגל בלתי מזויין. כשהעיף מבט ליוכבד המתרחקת היא זעקה: הזהר, משום שראתה את הפרשים דוהרים לעברו על-מנת לדרסו.

כהגנה ניסה הסופר למשוך את השמן מסוסו שמיד נפל לקרקע משום שרכב ללא אוכף. השמן התרומם ושלף פגיון אך הסופר שידע את כללי הג'ודו הצליח להוציאה ועתה הוא היה למזויין בסכין. השמן ילל והסופר עמד מעליו והסכין שלופה בידו. השניים שהתקרבו נבהלו וביקשו על נפשו של המנהיג: "עזוב נא את פואד, יא חווג'ה", והחבר השלישי התחנן אף הוא.

איש לא היה בסביבה ולא ברור היה למספר כיצד תסתיים התקרית. לפתע, מראש אחת הגבעות התקרב ערבי מבוגר שראה כנראה את התקרית. הסופר אמר לעצמו שכמו תמיד - אתה מהלך במדבר ונדמה לך שאתה בודד ולבד אבל תמיד עוקבים אחריך. תמיד יראוך הרועים, הבנות ששאבו מים, הבדואי היושב באוהלו מרחוק, וכולם יגידו: "האדה יאהודי".

הצעירים ביקשו את הערבי להציל את מנהיגם השמן והתחננו כי יכה את היהודי. הערבי שהיה מצויד באלה ואקדח התקרב לסופר ואיים עליו. לפתע צעק ערבי אחר שהגיע, אבו דראבו, "יוסוף תשמיט את האקדח". "מאימתי אתה אוהב יאהודים" שאלו יוסוף בהפתעה? השלושה חזרו מבוישים עם סוסיהם למאהל ויוסוף השמיט את אקדחו וברח.

הסופר חזר למערה ומצא את יוכבד מעולפת מפחד משום שצפתה מרחוק בתקרית. אחמד אבו דראבו סירב ללחוץ את ידה של יוכבד על שהציל את חיי הסופר וסיכם את האירוע בפנותו אל השניים: אויבך הם גם אויבי". מוסר השכל לגבי מנהגי השכנים: כדי לשרוד צריך להיות גמיש בבריתות שאתה כורת ומפר לפי הצורך. כמו-כן מול תקיפות ובוטות עליך לנהוג באותה דרך.

הסיפור - מבטא את הווי החיים
ברור שהצעירים פעלו כמוסתים היות והאדמות לא נגזלו אלא נקנו כדת וכדין על-ידי הקק"ל והכשרת היישוב ושולם תמורתה סכום מכובד
▪ ▪ ▪

סיפור מלא מתח לילדים אך הוא מכיל בדיוק את מערכת היחסים שהתפתחה בין ראשוני דורות והשכנים מהכפר והבדואים מהסביבה: התחרות בין הנערים-פרשים המבקשים להביא כבוד לשיח'; אמונתם בסיפורי הבוגרים כי אדמותיהם הקדושות נגזלות בידי היהודים;

העונש על גזל זה הוא מוות; נועזות הצעירים כלפי הזר, היאהודי אך נמיכות קומתם כלפי ערבי מבוגר מהשבט; אחמד אבו דראבו, כפורס חסותו על המתיישבים בדורות; ועל מאמצי כל הצדדים להימנע מהרג העלול לגרור אחריו "גאולת דם".

ברור שהצעירים פעלו כמוסתים היות שהאדמות לא נגזלו אלא נקנו כדת וכדין על-ידי הקק"ל והכשרת היישוב ושולם תמורתה סכום מכובד. ההסתה נגד מוכרי הקרקע הבדואים בכפר הוג' הגיעה מהתפילות במסגדי עזה בימי שישי שם הקיצונים לאומנים השתלטו על דעת הקהל.

מילה אחרונה
יישוב ראשון [צילום: לע"מ]

השם דורות כידוע, נבחר כראשי תיבות להרוגי תאונת הדרכים רבקה, תרצה ודב הוז
▪ ▪ ▪

כפר הוג', שדורות קמה בשכנותו, היה ממוקם כ-15 ק"מ דרום מזרח לעזה והיו בו כאלף תושבים. בדרך כלל נקשרו קשרים אמיצים עם מתיישבי דורות דבר שאפשר למנהיגי היישוב להסתתר בהוג' מפני הבריטים בעת חיפושי השבת השחורה בקיץ 1946.

עם זאת, ההסתה הלאומנית התפשטה בכפר במהירות ובשנת 1947 נרצחו שיח' הכפר ואחיו באשמת שיתוף פעולה עם היהודים. ליד הכפר ובמרחבים סביב לקיבוץ, שכנו מאהלי שבט ג'אבאראת שהמטה כולו מנה כ-800 נפש. רובם שכנו מדרום ומצפון לנחל שקמה (ואדי אל חסי). בעקבות המלחמה ב-1948, עזבו בני השבט על צאנם את האזור והשתקעו בשטחים פתוחים בבקעת הירדן.

השם דורות כידוע, נבחר כראשי תיבות להרוגי תאונת הדרכים רבקה, תרצה ודב הוז. הגרעין המרכזי של הקיבוץ התגבש בעת שישב בחדרה קרוב לשש שנים. בעת העלייה על הקרקע הובא למקום עדר צאן וכן נגריה על מכונותיה שהועברה מחדרה.

בשנת 1945 כבר היו במקום 230 איש כולל משפחות וילדים ראשונים. שטח הקיבוץ על שדותיו השתרע על כ-4,500 דונם ובו הוקמה מרפאה משותפת לכפר הוג' ולדורות כתרומה של ארגון "הדסה". דורות הזדרזה והקימה כיישוב ראשון בנגב - בריכת שחייה שהיה אז בבחינת "מותרות".

חברי הקיבוץ סייעו בשנת 1946 בהקמת 11 הנקודות כוותיקים וכמכירים את השטח ואת אופי היחסים עם השכנים הבדואים והכפריים. סיפוריו של עודד בצר, נכתבו אומנם לילדים ובני נוער צעירים, אך הם מבטאים נאמנה את קורות הימים הראשונים במקום ואת התגבשות היחסים בין הבדואים והכפריים מצד אחד לבין הצעירים היהודיים, שהחלו בבניית קיבוץ בלב השממה מצד שני. על-אף שהשפה מיושנת וההוצאה נראית "ענתיקה" מומלץ לכל העוסק בתולדות ההתיישבות בנגב לעיין בו.

לעיון נוסף:

בצר ע', ביבר הארגמן, 1956.

בצר ע', נא לא לדרוך על הדשא, 1969.

פורת ח', מישימון לארץ נושבת, 1996.

קיבוץ דורות, עודד בסר, הוג' ועוד – באתרים ברשת.
תאריך:  12/01/2020   |   עודכן:  12/01/2020
חנינא פורת
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ספר ילדים - מקור ללימוד היסטורי
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בתגובה לירי רקטות על אשקלון, שגרם למאבטחי נתניהו, שהיה באותה עת בעיר הדרומית, להוריד אותו מהבמה, אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר האלוף במיל' ח"כ יאיר גולן: "אני שמח שזה קורה לו". גולן הולך ותופס את המשבצת שמילא בעבר האלוף מתי פלד. גולן, שהיה כמו פלד שהציע במהלך מלחמת ההתשה להרוס את תעלת סואץ, מהמפקדים הבולטים בגישתם האקטיבית למיגור הטרור באינתיפאדה השנייה, הפך את עורו כשפשט את מדיו.
במשך שבועות עסקו פרשנים ומדינאים חובבים בשאלה: "מה קורה לארה"ב?" בעקבות ההכרזות על נטישת המזרח התיכון מזה והעדר התגובה על ההתגרויות האירניות מזה; אכן שאלה. המהלך הצבאי שביצעה ארה"ב לחיסול קאסם סולימאני, היה מאלף, אולם בא באיחור. חלף יותר מדי זמן בין ההתגרויות האירניות האקטיביות בארה"ב ובעלות בריתה באזור, במיוחד במפרץ הפרסי, לבין תגובה זו והדבר הוביל לתהליך של התפוגגות החשש האירני מפני הנחישות האמריקנית.
12/01/2020  |  רפי לאופרט  |   יומני בלוגרים
כנס ה-RPA הבינלאומי הראשון בישראל, שנערך (יום ד', 8.1.19) בשבוע שעבר, היה הראשון מבין הכנסים המקצועיים של אנשים ומחשבים ב-2020. היה בזה הרבה יותר מסתם מקריות, כי אם פתיחת השנה החדשה עם אחד התחומים שצפויים לעבור צמיחה מסיבית בשנים הקרובות. התחזיות הן כי הוא יביא למהפכה של ממש בדרך בה ארגונים יבצעו תהליכים שמהווים את ליבת הפעילות שלהם, חלקם הגדול תהליכים עתירי כוח אדם, שהוא משאב יקר וקשה להשגה. במקום זה, ארגונים רבים יטמיעו מערכות רובוטיות שידעו לבצע תהליכים שחוזרים על עצמם, לעתים הבסיסיים ביותר, כמו בקרת חשבוניות, בקרת יומן ותהליכי גבייה.
אחרי התגובה הצבאית של אירן על חיסולו של קאסם סולימאני, שהתבטאה ב-8 בינואר בירי טילים לעבר הבסיסים האמריקנים בעירק, נראה שאין מדובר בסוף פסוק אלא דוקא ביריית פתיחה למערכה שיעית שלמה נגד הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור. הממשל מיהר לבצע את הודעתו של הנשיא טראמפ בעקבות ההתקפה על הבסיסים האמריקנים בעירק להטיל סנקציות מיידיות על אירן ובסוף השבוע הטילה ארה"ב סנקציות על 8 בכירים אירניים.
ביקור משלחת חמאס בטהרן כדי להשתתף בהלוויתו של קאסם סולימאני עורר ביקורת קשה בקרב תומכי התנועה בשטחים, נוכח המעורבות של סולימאני בפשעים כלפי האוכלוסייה המוסלמית הסונית והרג אלפי אזרחים בסוריה עירק ותימן.
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
ציפי לידר
ציפי לידר
למרבה האירוניה, בתו של פרעה היא שהצילה אותו ובסופו של דבר פרעה בכבודו ובעצמו גידל את משה בארמונו, וסלל את הדרך לגאולה    האדם חושב, והאלוקים צוחק
עדנה ויג
עדנה ויג
משוררים רואים בשירה דרך לבטא את הדיוקן העצמי שלהם ואת חלומם    כאן המשורר מבטא זאת כבר מראשיתו כעוּבּר, שגדל להיות משורר
בעז שפירא
בעז שפירא
איזה מוח חולני יכול להעלות בדעתו לדאוג לתנאי הכליאה של המפלצות? איזה לב אטום ו/או ערל יכול להתעניין בגורלם של הראויים למות בייסורים כעונש על מעשיהם?
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il