השבוע החולף היה שבוע סוער תרתי משמע. נשמות טהורות קיפחו את חייהם, חבר יקר איבד את כל רכושו וביתו בנהריה המוצפת, נדמה היה כי מלאכי החבלה החליטו לדפוק שעות נוספות, גם האופורטוניסטים במערכת הפוליטית כרטסו על שעון הצער והחידלון עוד שעות סרק. ויהי הגשם על הארץ שלושה ימים ושלושה לילות ואזרחי הארץ הרטובים והטובים, ערבים ויהודים, יצאו איש לעזרת רעהו, התנהגו למופת, הפגינו עוצמה אדירה אל מול פני איתני הטבע והתשתיות הקורסות.
זוהי ישראל במלוא הדרה, ישראל האמיתית, היא לא באמת קרועה, לא באמת מפולגת, כל פעם מחדש בעת מצוקה היא מתאחדת והיא מוכיחה לכולנו שהיא הרבה מעל הפוליטיקה המכוערת.
רונה קינן כותבת בשירה "מות התפוז": החורף קצר כאן כל כך, מה שחולף חולף מהר, אחר כך נשכח... את החורף הזה אני לא בטוח שנשכח כל כך מהר, בין מבול למבול מתרחשות סערות קשות בכל המערכות. השיח הפך קשה ואלים מאי פעם, המחלוקות גואות ואפילו הגשם לא מצליח לשטוף את כמויות הזוהמה והרפש שמושלכות כאן לכל עבר.
כל התבטאות הופכת מיד לכלי נשק ביד המחריבים הנצחיים. אותם אלו שמנצלים כל הזדמנות וכל טרגדיה על-מנת לצבור עוד ועוד קולות. את סיפור המבול כולנו מכירים, הרע התפשט בלבבות בני האנוש, והשם יתברך החליט שהוא מאתחל את הקיום האנושי. בשבוע שחלף ביקרתי בחבל הבלקן הקפוא, אפשר להוציא אותי מישראל אבל אי-אפשר להוציא את ישראל ממני. מצאתי את עצמי מחובר לכל שידורי החדשות, לצד סיפורי הגבורה והחדשות העצובות, חזיתי במו עיניי איך המפלגים הנצחיים מבצעים מלאכתם באין מפריע. כל שיח לגיטימי הופך מיד לצרחה פוליטית מחרישת אוזניים. כל אמת מוקצנת והופכת לשיח של שנאה, רוסים נגד חרדים, פרץ נגד הומואים, אזרחים נגד רשויות, מרץ נגד סתיו, ג'ודי נגד מאי, אולמרט וברק נגד נתניהו, וליברמן נגד כל מה שמביא לו עוד מנדטים.
מסע נחוש
העיקר שזה ממשיך להצחיק את אופירה הנפוחה מחשיבותה העצמית ואת ברקוביץ' המתרגש הפתטי. למרבה האירוניה מה שלא ראיתי זה ערבים נגד יהודים, ראיתי ערבים בעד יהודים, ראיתי יהודים בעד ערבים, חזיתי במו עיניי כיצד איתני הטבע מקרבים לבבות. זה לא באמת משנה כמה אנחנו שונים, כולנו מתהלכים על אותה האדמה, כולנו צריכים לזכור שאת מה שנאמר או נעשה קשה לקחת בחזרה. מסתבר "שהתנועה להחלפת השלטון" מגייסת בימים אלו את מיטב בניה ואמצעיה על-מנת להמשיך לזרוע בתוך כל נפש חפצה את זרעי השנאה.
כל האותות כבר כאן. לא צריך להיות מאמין גדול כדי לפקוח עיניים ולראות כיצד התקשורת ממשיכה במסעה הנחוש נגד הימין ונתניהו. אולמרט וברק הגיחו שוב אל אולפני השידור על-מנת לסגור חשבונות ישנים עם ביבי. יצר הנקמנות העביר אותם על דעתם, ההשתלחות הפאתטית שלהם בנתניהו חושפת את פרצופם האמיתי. זה לא אלגנטי, לא חכם ובטח שלא מנומק, רק חשבון ישן שמוכרחים לסגור. כל אחד ואחד מאזרחי המדינה מוכרח לשאול את עצמו מה הכי נכון בעת הזו לטובת הארץ ולעצמו, שאלה כנה, אמיתית וגורלית. אני מתקשה להבין מדוע אנשים מבזבזים את זכותם הדמוקרטית על ליברמן שחוץ מלפלג בין ערבים ליהודים, בין חרדים לרוסים, בין ימין לשמאל, לא עשה שום דבר משמעותי לטובת יושבי הארץ. המנדטים הכלואים במפלגתו הם המנדטים שיכולים להוציא את ישראל ממעמקי הפלונטר הפוליטי.
כל חורשי רעתו של נתניהו לא יפסיקו להציף את תודעת הציבור במבול האשמות נגדו, הם מאשימים ויאשימו אותו בכל הזדמנות, כל מי שנגדו יקבל את כל זמן השידור שהוא צריך, לא רק שזה לא יפסיק זה ילך ויגבר ככל שנתקרב למועד הבחירות. הם יודעים שהפוגה קצרה במתקפה מיד תקבל ביטוי במספר המנדטים אותם הליכוד מקבל בסקרים ולכן צפו לשיטפון תודעתי מתמשך. בתיבת נח דרו יחד חיות טורפות ונטרפות, בתיבת הפוליטיקה הישראלית אין מקום לנטרפים וחלשים.
כמו שרבים מתושבי הארץ הערבים מבינים שטובתם זה טובתנו, רבים ממצביעי הימין מבינים שטובת ישראל היא טובת נתניהו ולא ניתן להפריד ביניהם. אני מקווה שבבחירות הקרובות אנשים יתעלמו מדמויות ארסיות דוגמת אולמרט, ברק וליברמן... שהם יערכו חשבון קר נטול אמוציות ורעשי רקע ויכריעו לטובת המנהיג המתאים ביותר להוביל את ישראל בעת הזו. הסערה האחרונה הייתה רק רמז קטן משמיים לסערות גדולות בהרבה שיתכן שיתרגשו על ישראל בזמן הקרוב. חישבו טוב טוב לפני שאתם מצביעים לתנועת "רק לא ביבי" תסמכו עליי אתם ממש לא רוצים לטבוע.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
