שאילתה

יושבים בקפה הפרלמנטי שלנו, שותים קפה עם קרואסון והמלצרית שואלת אם מישהו רוצה סנדוויץ' עם סלומון. אז איש לא רוצה סנדוויץ', אבל אחדים ממהרים לתקן לה: "סלומון הוא שלמה. המלך. סלמון הוא דג, שמגיע מצפון אירופה והוא טעים". טוב, היא לא המלצרית היחידה שלא ידעה את ההבדל. אז בקצה השולחן הסתכל מישהו על הנוכחים, שכולם לא צעירים והעיר ביבושת: "כמה הם חיי אדם"? מין שאלה, שבגילנו לא שואלים. אבל האיש לא מתבייש ולא מהסס. מסתכל על היושבים סביב הקפה ושותקים. מי יודע להשיב על שאלה כזו?... - אולי, אולי תסביר את השאלה, מעיר מישהו קצת בגמגום.

המחזאי רשף לוי (ניל סיימון הישראלי) רצוף ההישגים בתיאטרון ובטלוויזיה, כתב מחזה על פגישה משפחתית בליל הסדר וכל הדרמה שנוצרת בעקבותיה. ברור שזו לא משפחה רגילה. למרות שלכאורה הכל דבש. אך למעשה, השקרים העוטים על אירועי העבר והסתרתם, ונפערים כמו פצע פתוח, מערערים את כל הסדר הנתון ואת כל המצופה. ומכאן כוחו של המחזאי.

עתיד המדינה, לחסד או לשבט, תלוי בעימות המתנהל בין תפישת עולם מונחית מציאות לבין תפישת עולם מונחית הרהורי לב, בכל הקשור להתייחסותנו למזרח התיכון.

בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶמֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַשֶׁמֶשׁ הָעוֹלָה לְעֶבְרִי