|
|
הריסת בג"ץ [צילום: עידן יוסף]
|
|
|
|
|
גוש הימין ענק בכמות וננס באיכות.
גלעד ארדן התערב בהליך המשפטי נגד
בנימין נתניהו ובכל סיעת הליכוד לא קם מישהו לומר לו שהוא מחזק את המגמה של ביבי ההופכת את ישראל למדינת מוסוליני. ו
אמיר אוחנה ממנה באורח בלתי תקין מישהו הרוקד לפי חלילו כדן אלדד (דווקא היה לו שם טוב) לפרקליט המדינה, ואיש לא קם (אני בעד חקירת המימד החמישי במקביל ל-16 מיליון שביבי עשה בחברה של בן דודו על-רקע שערוריית הצוללות המצריות).
לאיש בכל סיעות הימין אין מילה אחת לומר כנגד הריסת בית המשפט העליון ובג"ץ בתוכו והפרקליטות והמשטרה? קרנפים. אך לא רק בתחום זה. ראו מה קרה עם תוכנית השלום של
דונלד טראמפ:
ביבי שיבח. מה היה עושה מנהיג רציני שמתכוון ברצינות? פותח במגעים מדיניים נמרצים עם מדינות ערב וידידי הפלשתינים באירופה לשכנעם לבוא אל שולחן הדיונים. אבל ביבי אינו רוצה באמת את התוכנית אלא רק את הנתח לסיפוח המוקצה לישראל ופולחן הפרסום האישי. הוא אינו רוצה בה כי מתנגד אפילו להקמת מדינה פלשתינית בין הר עיבל לבין הר גריזים (למי שטרם ביקר שם, זו בסך-הכל העיר שכם והריה). ביבי רוצה רק את הפרסום. גם טראמפ. הם שותפים-לדרך, "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו"?
אלא מה? לא קיבלנו אפילו סנטימטר אחד של אדמה, גרגר אחד של חול, אבל התגובה היא ניצחון של תנועת החרם על ישראל ועל עשרות-עשרות של חברות העובדות בהתנחלות. יחרימו אותן. ינדו אותן. שילמנו על סחורה מדינית (תוכנית טראמפ) שלא קיבלנו וממשלתנו לא רצתה כלל לקבל. רק הפסדנו. זו האמת. אבל מי מתעניין בעובדות? מתעניינים רק בקלפי.
והפעם - נשנה, הפרדה, אכיפה בררנית, נפתח, רוח רעה והבנת הנקרא 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
