קשה להתעשר מכתיבה בזכות הקפיטליזם ואי השוויון

פלוני זועק נגד השחיתות, אז ברור שהוא אינו מושחת, וברור שחובש כיפה לא יגנוב, ואם שחקן יכול לשחק מנהיג בצורה משכנעת, אז ברור שהוא באמת מנהיג שניתן לסמוך עליו, ולקוסם ששולף ארנבת מכובע ריק, יש כוחות על טבעיים. כולנו מבינים, אני מקווה, שהטענות האלה לא נכונות. ובכל זאת רבים נוטים ליפול בפח.

זכור לי, מהימים שהייתי חבר קיבוץ, קוסם שהגיע לבדר את החברים. היה בהחלט מופע מרשים, והקוסם הדגיש, שאין לו כוחות על טבעיים, רק זריזות ידיים ויכולת להטעות, ולכל הקסמים שאנחנו רואים יש הסבר שאינו חורג מחוקי הטבע. לזה חברי הקיבוץ האמינו. בהזדמנות אחרת שוב הגיע קוסם לקיבוץ, רק שהפעם לאורך המופע המרשים הקוסם שיבץ סיפורים על כוחותיו העל טבעיים, וטען שמה שאנחנו רואים לא מבוסס על טריקים שיש להם הסבר מדעי, אלא על כוחותיו המיוחדים, העל טבעיים. גם לזה חלק מחברי הקיבוץ האמינו.

ועכשיו לנושא לשמו התכנסנו: לא כדאי ליפול בפח גם של מי שזועק נגד עוולות הקפיטליזם ובעד השוויון. זה לא אומר שהוא באמת מעדיף לחיות בחברה הרבה יותר שוויונית, בעיקר אם הוא אישית מרוויח מצוין מהטענות שלו. תומס פיקטי. הוא לא הראשון ולא היחיד, אבל הוא בהחלט איש מאוד מוכשר שהצליח למנף את השילוב של כלכלן כוכב והטפה לשיווין לפרסום ועושר רב.
אני כמובן לא קורא מחשבות, ואני לא באמת יודע מה מניע את פיקטי, וזה לא באמת חשוב, אבל כבר לפני 23 שנים הוא התגלה כחסר יושרה. את הספר שלו, הון במאה ה-21, כלכלנים שחטו מכל זווית אפשרית (והוא נותר ללא מענה), ואני לא קונה את הטענות שלו בספרו החדש, "קפיטליזם ואידיאולוגיה". מה שברור לי זה שיש לו אינטרס כלכלי ופרסומי לטעון את הטענות שהוא טוען. קשה להיות כוכב וקשה להתעשר מכתיבה בזכות הקפיטליזם והאי שוויון.

נתחיל עם המאמר שלו מ-1997, על אי-שוויון וצמיחה כלכלית. מאמר שבמידה רבה מגיב למאמר המצוטט ביותר בתחום, של עודד גלאור ויוסי זעירא שפורסם ב-1993. בהקדמה למאמרו פיקטי כותב שבשונה מהמנגנון של גלאור וזעירא, שנשען על חוסר קמירות בטכנולוגיה (התפוקה אינה קבוצה קמורה במרחב גורמי הייצור), זה לא המקרה במאמר שלו. עו"ד מוכשר יוכל לשכנע אתכם שהוא לא בדיוק כתב את זה, אבל זה מה שכל קורא סביר יבין. ובכל זאת המודל של פיקטי לא עקבי עם ההקדמה ולמעשה נשען, כמו המודל של גלאור וזעירא, על טכנולוגיה לא קמורה.

איתן אבריאל, "הכלכלן תומס פיקטי: הקורונה היא הזדמנות לספר לעצמנו סיפור חדש", באתר דהמרקר, 10 למאי 2020.

ונעבור לספרו החדש: איתן אבריאל דהמרקר מראיין את פיקטי לכבוד הספר ופיקטי טוען שאי שוויון אינו גזירת גורל אלא תוצאה של מדיניות מכוונת, ולכן יש לפעול למדיניות אחרת שתקטין את אי-השוויון, ומה המדיניות שהוא תומך בה? מיסוי בשיעורים גבוהים שלהבנתי יפגעו בצמיחה וברווחה, מיסים שהכניסו את שוודיה למיתון בשנות ה-70. ומה שבמיוחד הקפיץ אותי, כאחד החוקרים בתחום עליית אי-השוויון בעשורים האחרונים, היא הטענה שלו: המגמה של עליית השוויון נבלמה החל משנות ה-80 של המאה שעברה, בין השאר בעקבות העלייה של הרייגניזם והתאצ'ריזם, שהציגו נרטיב שונה על מקור השגשוג. אמרו אז שכדי לשגשג יותר אנחנו צריכים להגדיל את אי-השוויון. לטענה זו אין הסכמה כלל במחקר הכלכלי!

לא רק שאין הסכמה, זה אפילו לא הסבר שמישהו מתייחס אליו ברצינות. ההסברים המרכזיים, שנשענים על מחקר רב, מבוססים על טכנולוגיה שהעלתה את התגמול לכישורים מסוימים. גם למסחר בינלאומי יש תפקיד מסוים על-פי המחקר, ולהבנתי בשוליים יש גם טענות על החלשות ועדי העובדים, ואולי במידה מסוימת ניתן לייחס לרייגן ותאצ'ר תפקיד מסוים בעניין הזה, אבל בוודאי שאין זה סביר לטעון שהרייגניזם והתאצ'ריזם שיחקו תפקיד מהותי בהגדלת אי-השוויון.
ובכלל, בכל העיסוק באי השיווין, או בצמצומו, פיקטי נוטה לשטחיות, ולא מבחין בין אי-שוויון רצוי, או רע הכרחי, לאי שוויון מיותר ומזיק. ההפרדה הזו קריטית, והמדיניות של פיקטי - מיסוי כבד על הכנסה ורכוש, כלל לא עושה את ההבחנה.

ניתן למשל להקטין אי-שוויון מזיק על-ידי התנגדות למדיניות של ארגוני עובדים, מדיניות של שכר תלוי ותק או יכולת להזיק (שליטה בשאלטר), אבל על זה פיקטי (אם אני לא מפספס משהו) לא מדבר (כמו הדומים לו בישראל שמתנגדים לאי שוויון, אבל תומכים בוועדי עובדים שמגדילים אי-שיווין מזיק). לעומת זאת, יש אי-שוויון רצוי (רע הכרחי אם תרצו) - אי-שוויון שהוא תוצאה של בני אדם משקיעים, יוזמים, רוכשים השכלה, עובדים קשה ורואים ברכה בעמלם. צמצום מופרז של אי-השוויון הזה, על-ידי מיסים מאוד גבוהים, יפגע בכלכלה וברווחה.