מדוע מדינות ערביות מסתייגות ממדינה פלשתינית

בניגוד למדיניות החוץ המערבית, המתמקדת בהערכת ההתנהלות עתידית של המדינה הפלשתינית, מדינות ערב מעניקות חשיבות מכרעת להתנהלות הפלשתינית בעבר כסמן להתנהלותם בעתיד.

לעומת הערכת התנהלות עתידית שהיא סובייקטיבית והשערתית, התנהלות העבר היא אובייקטיבית ומתועדת. לכן, החלטות אחראיות בתחומי רפואה, חקלאות, מדע ועסקים, ובמיוחד יחסי חוץ וביטחון לאומי, חייבות להתבסס בעיקר על ביצועים מוכחים בעבר יותר מאשר על הנחות עתידיות. לדברי הפסיכולוג הנודע, ד"ר אלברט אליס: "התחזית היעילה ביותר לגבי התנהגות עתידית מתבססת על התנהגות העבר".

האסכולה המערבית מעניקה משקל רב למלל הערבי המחבק את הפלשתינים, אך מתעלמת מההתנהלות הערבית המתנכרת לפלשתינים. לכן היא מעריכה שהעניין הפלשתיני מרכזי וחיובי בסדר היום הערבי, ושהקמת מדינה פלשתינית תפתור את הסכסוכים עם ישראל ותמתן את זעזועי האזור. לכאורה, זו הערכה הגיונית, העוקפת התנהלות מזרח תיכונית - מאז המאה השביעית - גועשת, אלימה, הפכפכה, חסרת סובלנות ונטולת דמוקרטיה, שעדין לא חוותה דו-קיום בשלום בינערבי.

זו אסכולה מערבית המעדיפה ציפיות אופטימיות על פני התנהלות מתועדת ומתסכלת של המזרח התיכון - כולל הפלשתינים - המלמדת על אפשרות סבירה שמדינה פלשתינית תביא להפלת המשטר ההאשמי בירדן ותגובת שרשרת קטלנית דרומית לירדן (חצי האי ערב) ובכל מדינה ערבית פרו-אמריקנית, ולרוח גבית ל"אחים המוסלמים" (ארגון טרור מוסלמי הגדול בעולם), האייתולות, דאעש, ארדואן, סין ורוסיה.

הנטייה להמעיט במשקל ההתנהלות בעבר גרמה לאסכולה המערבית להגדיר את הצונאמי הערב המשתולל מאז 2010, כ"אביב ערבי", "מצעד הדמוקרטיה" ו"מהפיכת פייסבוק והצעירים". ב-1978 הקריבה האסכולה המערבית את התנהלות העבר על מזבח הכמיהה לפתרונות קלים ומהירים, תקעה סכין" בגב השאה האירני והעניקה רוח גבית לאייתולה חומייני, אותו ראתה כמנהיג שואף חרות ודמוקרטיה הנלחם במנהיג עריץ. ב-1990 טמנה האסכולה המערבית את ראשה בחול הפשטנות, והתעלמה מהתנהלות מתועדת למשעי של צדאם חוסיין עד יום הפלישה לכווית. ההתעלמות השיטתית מהמשקל הדומיננטי של התנהלות העבר (המטרידה והמתסכלת, אך מציאותית) פוגעת אנושות באמינות האסכולה המערבית.

שיתוף פעולה

להלן תיעוד ההתנהלות הפלשתינית הנדחקת לקרן זוית על-ידי המערב, אך עומדת ביסוד ההסתייגות הערבית מהקמת מדינה פלשתינית:

- קירבה ל"אחים המוסלמים" - המאיימים על כל משטר ערבי פרו-אמריקני - מאז שיתוף הפעולה של השניים עם גרמניה הנאצית והחתרנות המשולבת במצרים בשנות ה-50', כאשר ערפאת ומחמוד עבאס היו פעילים מובילים בתא הפלשתיני של "האחים המוסלמים". ב-2020 הספר "מיין קאמפ" פופולרי ברחוב הפלשתיני.

- שיתוף פעולה שיטתי עם הגוש הסובייטי/רוסי. מחמוד עבאס עבר הכשרה בק.ג.ב. וקיבל דוקטורט מאוניברסיטת מוסקבה ("הכחשת השואה היהודית"). קשר מדיני-ביטחוני עם המשטרים הרדיקלים בקוריאה הצפונית (מ-1966), קובה וונצואלה.

- מ-1979 הזדהות עם משטר האייתולות באירן, הפועל להפלת השלטון בסעודיה וכל מדינה ערבית פרו-אמריקנית.

- בשנות ה-70' ו-80' הכשרת ארגוני טרור בינלאומי מאירופה, אמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה והמזרח התיכון במחנות אימונים פלשתינים בלבנון, תימן וסודן.

- ב-1.3.1973 נרצחו שגריר ארה"ב וסגנו בסודן על-ידי טרוריסטים של "ספטמבר השחור" שנשלט על-ידי הפתח' ואש"פ.

- ב-18.4.1983 ו-23.10.1983 נהרגו 260 חיילים אמריקנים ו-58 חילים צרפתים על-ידי מכוניות תופת של ה"ג'יהאד האיסלאמי" בסיוע פלשתיני.

- טרוריסטים פלשתינים נלחמו נגד צבא ארה"ב באפגניסטן ובעירק.

- האינתיפאדה הראשונה (1991-1987) והקמת הרש"פ (1993) הביאו לגירוש ובריחת נוצרים מרמאללה, מבית לחם, מבית ג'אלה ומבית סאחור, והפיכתם מרוב למיעוט קטנטן באזורים אלו.

- מדינות ערב רואות בפלשתינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור וכפיות תודה בעקבות טרור פלשתיני נגד מדינות-מארחות: מצרים (שנות ה-50'), סוריה (1966), ירדן (1970-1968), לבנון (1982-1970) ובמיוחד כווית (1990). ככל שהתרחבו המחוות של המארחות הערביות, כן התרחב הטרור הפלשתיני נגד המארחות.

- הקצנה חסרת-תקדים של החינוך לשנאה והטרור הפלשתיני בעקבות מחוות חסרות תקדים של ישראל (הסכם אוסלו, הצעת הנסיגה הסוחפת של ברק ערב האינתיפאדה השנייה, "הינתקות", וכו').

- ההנהגה הפלשתינית עושה שימוש מתוחכם ב"טאקייה" (כפל לשון והטעיה), כפי שהפגין ערפאת שהסכים - לכאורה - לתנאים של "הסכם אוסלו, אך - למעשה - הקצין טרור והסתה. כך גם מחמוד עבאס המתבטא לעתים במתינות, אך מטפח את תשתית החינוך לשנאה, שהיא חממת טרור מהגדולות בעולם.

- הטרור הפלשתיני אינו פועל יוצא של 1967, אלא התפרץ בשנות ה-20' של המאה הקודמת. הפתח' ואש"ף נוסדו ב-1959 ו-1964 וחרתו במסמכי ההקמה ובמערכות החינוך שלהם את "שחרור פלשתין של הקו הירוק".

- מדינות ערב אינן שוכחות את - ואינן סולחות על - הטרור וכפיות התודה הפלשתינים. הן רואות בהצעה להקמת מדינה פלשתינית תוספת של משטר פורע-חוק שיחבור לגופים המאיימים על כל מדינה ערבית פרו-אמריקנית.

- בטקס החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן, באוקטובר 1994, אמרו מפקדי הצבא הירדני למפקדי צה"ל: "הקמת מדינה פלשתינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי מזרחית חירדן"!

- על-רקע ההתנהלות המתועדת הנ"ל, מדינה פלשתינית תשדרג את דריסת הרגל האזרחית והצבאית של רוסיה, סין, אירן, טורקיה וקוריאה הצפונית באגן המזרחי של הים התיכון, ותוסיף ישות אנטי-אמריקנית לעצרת האו"מ.

- כיוון שנמר אינו מחליף חברבורות אלא טקטיקות, הרי שהקמת מדינה פלשתינית מחד וביטחון משטרים ערביים פרו-אמריקנים מאידך (ירדן, סעודיה, מצרים, וכו') הם דבר והיפוכו.

מן הראוי שבכל הקשור לעיצוב מדיניות בנושא הפלשתיני, מעצבי המדיניות, בישראל ובמערב, ידבקו במשנתו של הפסיכולוג ד"ר אלברט אליס: "התחזית היעילה ביותר לגבי התנהגות עתידית מתבססת על התנהגות העבר".