פלאפונים לילדים

לא פעם ולא פעמיים אני שומע אמירות פטליסטיות של הורים לילדים בבית ספר יסודי לגבי טלפונים חכמים. אמירות שטוענות "אין מה לעשות, טלפונים חכמים לילדים הם גזירת גורל, זו הקידמה וחייבים להתקדם איתה", "אסור לעטוף את הילדים בצמר גפן, חייבים לתת להם להתמודד עם המציאות". לא קיימת מבחינתם מציאות שבה אין לילדים פלאפונים. לפי דעתי האמת מאחורי אמירות אלו שונה לחלוטין.

למעשה אמירות אלו באות ממקום של נוחות והתמכרות ולא בגלל אי-יכולת לשנות את המציאות. הרבה מאוד ממה שמתרחש בחיינו תלוי בנו ובמעשים שלנו, וכאשר מדובר בטלפונים חכמים לילדים, המציאות תלויה אך ורק בנו ולא בשום גורל כזה או אחר. כאשר מדובר בילדים בבית ספר יסודי ההורים הם הגורם הבלעדי שמחליט האם לתת או לא לתת לילדיהם טלפון חכם. והאמת הפשוטה היא שילדים מתחת גיל 13 (ותכל'ס גם מעבר לגיל הזה) פשוט לא צריכים טלפון חכם, מקסימום טלפון טיפש.

בשביל מה ההורים רוצים שיהיה לילדים שלהם טלפון חכם?

התשובה הרשמית והמקובלת ביותר היא בשביל להיות איתם בקשר. ואז נשאלת השאלה בשביל מה לעזאזל הם צריכים לקנות לילדים טלפון חכם? למה אי-אפשר להסתפק בטלפון "טיפש"? כזה שרק מדברים בו ולא צריכים להוריד כל הזמן אפליקציות ומשחקים למיניהם. ורק שיהיה ברור, טלפון אישי לכל ילד הוא מגביר החרדות מספר אחת של ההורים במאה ה-21. למעשה בנתינת טלפון לכל ילד ההורים מכניסים את עצמם בדיוק למקום שממנו הם רוצים לצאת.

תשובה שנייה שהורים כל הזמן נותנים לעצמם: "בלי הטלפון הילדים מנותקים מהחברים שלהם ונהפכים מנודים חברתית". מנותקים ממה? קבוצות ווטס אפ של שנאה וקללות בין תלמידים ותלמידות ללא יכולת אמיתית של ההורים לשלוט על אותן קבוצות, או סתם קבוצות של ברברת אינסופית עשרים וארבע שעות ביממה. במקרים רבים קיימות קבוצות שבהן נוכח הורה שצריך כל הזמן לשמור מה קורה בתוך הקבוצה ולגזול לעצמו עוד זמן מהחיים, כאשר הסיבה לכאורה שהוא נתן לילד את הטלפון היא בשביל שיהיה לילד יותר עצמאות.

ובואו נהיה כנים עם עצמנו, ילדים עם קשיים חברתיים נכנסים בעצמם לחרדה תמידית בגלל שהם לא בתוך הקבוצות של ה"מקובלים", מה שיוצר עוד לחץ על ההורים ועוד התעסקויות עשרים וארבע שעות ביממה של הילד וההורים במצבו החברתי. בשביל להיות בקשר אחד עם השני לא באמת צריך קבוצות ווטס-אפ, אפשר לדבר. סוג של אינטראקציה שההורים בעצמם קצת שכחו ממנה.

בנוסף לרעות החולות שהוזכרו לעיל ישנה צרה נוספת בשימוש בטלפון חכם. התמכרות של הילדים, בעיקר הבנים, למשחקים שהם מורידים לטלפון החכם. למרות מחקרים שטוענים שמשחקים מפתחים את המוח ועוד כל מיני אמירות לא מבוססות, דעתי היא שמשחקי המחשב בתוך הניידים מעוותים לילדים את המוח וגורמים להם להתמכר בדיוק כמו כל סם אחר. המוח מבזבז את הזמן שלו, טלפונים מעודדים עצלנות וחוסר תזוזה גופנית ומוחית.

כל התירוצים שבעולם

לדוגמה, אפליקציית ה"טוק טוקי" המדהימה שרצה עכשיו בין הילדים. ערסים ופרחות שמעלים סרטוני זבל וכל ילד וילדה מסתכלים בהם וההורים מספרים לעצמם סיפורים שזה בשביל ללמוד ריקודים או ללמוד עוד כל מיני דברים אחרים. מעבר לכך, החשיפה לתכנים אלימים ומיניים שיש ברשת דרך כל מיני ערוצים שיש בטלפונים החכמים גורמת לאיבוד התמימות בגילאים כל כך צעירים ללא שום צורך אמיתי וללא שום סיבה חיצונית, רק ההורים במו ידיהם הם אלו שהורסים את נפשם של ילדיהם.

ואז אתה שואל את עצמך, למה?!! ריבונו של עולם, למה ההורים נותנים לילדים שלהם את הכלי המשחית הזה בגיל כל כך צעיר. התשובה היא לחץ חברתי של ההורים אחד כלפי השני, לחץ שמגיע מהילדים. ההורים שכחו שהם הגורם הסמכותי במשפחה ולא הילדים, אין באמת שוויון בין הורים לילדים, בגלל זה הורים מחנכים ילדים ולא ילדים מחנכים הורים.

אף הורה לא יודה בכך ורובם ימצאו את כל התירוצים שבעולם למה טלפון חכם זה דבר חיובי, וימשיכו לתת, ולהתבכיין במקביל כמה זה רע, וימשיכו להיכנע לכוח ההרסני של הטלפונים. כוח שבצידו האחד נותן הרבה שקט מהילדים ויותר זמן איכות להורים, בעיקר עם הטלפון והפייסבוק האישי שלהם, ומצד שני, כוח שמשבש את היחסים המשפחתיים ומייצר חוסר תקשורת משפחתי עם פוטנציאל הרסני. הטלפון החכם הוא סוג של בייביסיטר מעולה עם תג מחיר מאוד מאוד גבוה.

הפתרון במקרה זה צריך להגיע מלמעלה, ממדינת ישראל, ובאופן יותר ספציפי ממשרד החינוך ושר החינוך. איסור על הבאת טלפונים לבתי הספר באופן מוחלט. איסור על שימוש בטלפונים חכמים בכל בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים באופן מוחלט. תשדירי שירות והסברה מאסיבית בקרב הציבור הבוגר על-מנת להעביר את המסר שטלפון לילד מתחת לגיל 15 הוא סכנה, בדיוק כמו פורנו, בדיוק כמו אלימות קשה, בדיוק כמו אופניים חשמליים ובדיוק כמו סיגריות. זה אפשרי, צריך רק להפנים את מהות הסכנה. אם שרי החינוך יעסקו פחות בפוליטיקה ולאומנות על גווניה השונים ויותר בחינוך ומלחמה נגד ההתמכרות לפלאפונים יהיה פתח לשינוי.