מדינת חפיפראל

מחשבות מזדמנות

משפט נתניהו

מה אומרת לציבור פתיחת משפטו של נתניהו?

• אין טחנות צדק; אלה הוחלפו ברובוטיקה משפטית מצויה.

• נותק ועורבל הקשר בין מנהיגות פוליטית וציבורית מכהנת לבין זכויותיה וחובותיה המוחלטות לציבור הבוחרים.

• בוטל עקרון שוויון כל האזרחים לפני החוק - חזות החוק היא כחזות העוסקים בו.

• משפט נתניהו הוא תוכנית ה"ריאליטי" החמה בעיר. למי שניחן בעור פיל, היא עשויה להימצא על "הרצף" שבין טרגי-קומדיה לסטנד-אפיזם מטורף.

• מערכת המשפט בישראל היא התיאטרון הלאומי החדש; מחזה אבסורד מתמשך.

לְמה נועד משפט נתניהו?

על פניו נראה שלא נועד להוכיח את אשמתו של נאשם בסעיפי האישום בהם נחשד, אלא לאשר בבית המשפט, בכל מחיר - כסיום לתהליך ההפללה - את הפירוש שנתן היועמ"ש מנדלבליט, בהשראת עוזריו, למרחב הגדרות חדש של "עבירות הצווארון הלבן."

גבולות הקיום של ממשלת החירום

מי שסבר לתומו, בימי הזוהר של התמימות וערב הקמתה של ממשלת החירום, שמדובר בהתפכחות פוליטית-חברתית-כלכלית אמתית, המכוונת להתמודדות משותפת במכלול הבעיות הנצבות בפני המדינה, קרוב לוודאי שבימים אלה שאיבד כליל את תמימותו.

להלן מספר הבהרות:

• תנאי הכרחי להישרדות הממשלה הוא הבנה והסכמה של השותפים על הפשרות וההנחות שכל צד עושה למשנהו, בשילוב עם הבנה בסיסית שראש הממשלה המכהן, הוא גם מעצב המדיניות הלאומית בכלל בכל, כל עוד הוא מכהן כראש הממשלה.

• מבחינת נתניהו, תנאים קריטיים הם סוגיית הסיפוח באיו"ש וההסדר המבטיח את שרידותו בממשלה עד סיום הקדנציה המשותפת בת 3 שנים, ללא התערבות בג"ץ.

• מבחינת גנץ, העקרונות המובילים הם שימור מעמדה של מערכת המשפט (כלומר: הקפאת התוכניות של הימין לביצוע רפורמה מקיפה במערכת המשפט הישראלית), ושימור עקרון זכות הווטו למפלגתו שנמצאת במיעוט בקואליציה, על החלטות עקרוניות שתעלינה לדיון, כל עוד נתניהו הוא ראש הממשלה המכהן.

• תנאי נוסף ובלתי מפורש בהסכמים, הוא שימור רמת יחסי עבודה תקינים בין השותפים, שהוא תנאי להמשך האמון ההדדי. ללא אמון כזה, ימי הממשלה ספורים בכל מקרה. השבועיים האחרונים מעידים שספק אם כל השרים והח"כים מבינים רגישויות אלה והשלימו עימן.

• המבחן הקרוב של הממשלה הוא תחילת יולי - מבחן הסיפוח. כפי שהדברים נראים עתה, לא רק ש"הקיביצרים" במחנה גנץ אינם מבינים את המציאות במלואה, אפילו גנץ ואשכנזי מגלים סימני ריפיון.

• אפשר ששיקול דעת מוטעה של היועץ הראשי של טראמפ "לתוכנית המאה", ג'ארד קושניר, מוביל את התהליך לדרך ללא מוצא, אולם בימים האחרונים - אלא אם קיבל נתניהו פיק ברכיים והזמין סיוע אמריקני - מתרבים סימני משבר קרוב. פרושו של משבר כזה הוא בחירות חדשות.

משבר הקורונה

הציבור עייף מהמשבר. חלק מהעייפות נובע מתסכול על דרך התנהלותה של המנהיגות הלאומית במשבר. בחסות ובתמיכת התקשורת ובעלי עניין בעולם הכלכלה והעסקים, מחפש הציבור "מנהיגות צייתנית ונוחה" תרתי-משמע, להמשך ניהול המשבר הרפואי-כלכלי של הקורונה.

באיוולתו מבקש הציבור ליצור בהבל פה מציאות בלתי-מציאותית; תחילה מספר עובדות "המתכללות את האירוע":

• כיום, אין תרופה למחלת הקורונה.

• הצפי האופטימי להופעת תרופה אפקטיבית הוא כשנה.

• אין אפשרות מעשית לבדוק בכל יום את כלל הציבור ולפרסם את הממצאים (וגם אין בכך צורך)

• בדיקות אינן תרופה; תרופה היא אמצעי למניעת המחלה או להשגת מרפא.

• בדיקות אינן מוחלטות, אינן תמיד מוצלחות ואינן נותנות רמת סמך מוחלטת (100%) של התוצאה.

• מיפוי מרכזי-תפוצה הוא תמיד מקורב ואף פעם אינו תחום באופן מוחלט.

• מספר החולים הקשים הוא פונקציה של מספר החולים הכללי, אבל לא רק.

• אין ביטחון מוחלט מפני המחלה. חומרת האיום נגזרת מגבולות כושר הטיפול: איבחון, אישפוז, טיפול רגיל, טיפול מיוחד (הרדמה והנשמה), ציוד וכוח אדם מיומן - של מערכת הבריאות הישראלית. מצב זה אינו עתיד להשתנות באופן דרמטי לפני הופעת התרופה.

• הציבור נוהה בפועל אחר גחמותיו, רצונותיו, משאלותיו, פזיזותו וחוסר סבלנותו. מספר גדל והולך של אנשים אינו מקיים את הוראות הבטיחות המינימליות ומסרב להפנים את אזהרות הגורמים המוסמכים במערכת הבריאות בדבר הופעתו האפשרית של גל חדש של המגיפה. אין דרך לתת מענה חד-משמעי לשאלה זו, והמענה הטוב ביותר מושתת על הניסיון המצטבר, השכל הישר ומשמעת.

• עודף פרשנויות "ומקורות מידע" מפוקפקים או סותרים, הוא מרשם בדוק לבלבול הציבור ושחיקת המאמץ לעצב מדיניות פעולה אחידה.

• הציבור מבקש "להעניש" את המנהיגות הפוליטית והרפואית ע"י סרבנות משמעת, אולם בפועל מעניש את עצמו. בסופו של יום, הנזק הנרחב ביותר הוא כלכלי ואותו חווים ויחוו דווקא הסרבנים, ככל שתימשך המגיפה וירבה מספר החולים.

• מדיניות האכיפה של הוראות החוק והחלטות קבינט החירום של הממשלה, היא בגדר "צחוק מהעבודה" ומחבלת בתהליך כולו.

• יותר מדי גורמים שמסתתרים מאחורי שמות ותארים אקדמיים רפואיים, מפרסמים חוות-דעת, הערכות, אזהרות ותחזיות, כאשר לא ברור מהו בסיס הנתונים עליו הם מתבססים ומה מקורו ומהימנותו. דוח אגף המודיעין בצה"ל שפורסם ב-20.6.2020, הוא דוגמה לפרסום משמעותי מאוד, אם הוא נכון ואמין, אשר מזים את כל מה שאמרו הגורמים הממשלתיים אך לפני ימים מספר. פתיחה מואצת של המשק בנסיבות אלה, ומבלי שנעשו צעדי הכנה מתאימים להתפרצות אפשרית, וצעדי אכיפה לצמצום הנזקים המסתמנים, הוא כשל ניהולי ומנהיגותי חמור.

הממשלה אינה מטפלת כראוי במכלול המשברי

• אין סדר קדימויות אחד משותף לכלל המדיניות הלאומית: חיי- אדם או שיקולים כלכליים גלובליים, המשק.

• אין מערכות בקרה ושליטה אחודות לאיסוף מידע וגזירת שינויי מדיניות ומהלכים המתבקשים ממנו.

• אין מדברים בקול "שלטוני" אחד, שהציבור הוא היעד הראשון והישיר לדבריו (הסברה והנחיות).

• פער גדול מדי בין הצהרות מנהיגים למימושן בשטח.

• שאלת החזרת המשק לפעולה, אינה מנותקת משאלת מניעת התפשטות המחלה. גל שני הוא אִיום חמור במיוחד לשני המבחנים גם יחד. הגישור בין שני התהליכים המקבילים ולעיתים מנוגדים זה לזה, נעשה באמצעות צעדי ביניים כלכליים שאינם מנהלים את המשבר אלא מנסים לגשר על פערי היקף הפעילות בין הימים שלפני סגירת המשק, ליישום המדורג של יציאתו מההסגרים וההגבלות.

• חסרה אופטימיזציה מתודולוגית של תהליך השקול המשולב, רפואי-כלכלי. >B>בתנאי אי-וודאות הוא המפתח למזעור השגיאות בקבה"ח.

• חסרה מדיניות ממשלתית שתגדיר מהם תחומי הפעילות הכלכלית שאותם מתכוונת הממשלה לנוון כחלק מניצול ההזדמנות שיצרה הקורונה לשינוי מבנה המשק. הכוונה מוקדמת של הציבור על-פי מדיניות ברורה, עשויה לקצר תהליכי שיקום ולצמצם הפסדים.

• הזרמה מסודרת ועיקבית של תשלומי העברה שהובטחו לסקטורים השונים, מצמצמות את רמת הספק, אי-הוודאות והפחדים הכלכליים, ומעלה את יכולתו של הציבור להיערך באופן מושכל לימים שאחרי היציאה מהמשבר, לרבות החלפת עיסוקים וההכשרה הדרושה לכך.

• הפער היחסי העצום בין עיסוק מצומצם ועלוב בעיות קיום אמיתיות של קבוצות שונות בציבור לבין העיסוק האובססיבי בקימום וקיום הממשלה ובאינטרסים הסקטוריאליים המפוקפקים שהיא מייצגת ביותר מדי תחומים, פוגע באמון הציבור בממשלה וביכולתה להתמודד ביעילות עם המשבר.

• משקל האגו האישי בפסאדה הציבורית שמציג הממשל כלפי הציבור, גדול בכמה רמות מכל סדר-גודל סביר.

• אין צפי ממשלתי כולל ליציאה מהמשבר (חרף אי-הוודאות הקיימת), ואין הגדרות ברורות לקריטריונים שעל פיהם יבַחן ויעודכן אחת ל... (פרק זמן קבוע).

• מיפוי תוכניות הסיוע הממשלתיות לציבור: סוגים, התניות, היקפים, ערבויות, דרכי הדברות וזמני תגובה - כל אלה עדיין צולעים. חסר מענה כלכלי שממויין לפי סקטורים עסקיים, רמות הכנסה ואופי הבעלות - ממשלתי, ציבורי, פרטי, קואופרטיבי.

• לפי הביצועים עד כה, שני המשרדים העיקריים המנהלים את מהלכי המשבר והפיקוח על ההתמודדות בו - משרד הבריאות ומשרד האוצר - טעונים רוויזיה אירגונית-ניהולית משמעותית עם רשות ייעודית המנהלת באופן שוטף את חלקו של כל משרד. משרד שלישי שראוי שיפיק מהמשבר לקחים מרחיקי-לכת הוא משרד החינוך.

• ראוי להגדיר משבר זה כמודל של משבר אזרחי כולל ורב-ממדי, ולהכין את השירות הציבורי לאירועים דומים מבחינה ארגונית, משפטית, תשתיות ניהוליות, ממוחשבות ואחרות. דרושה נוהל משרדי לכל משרד ממשלתי שלוקח בחשבון שממדי הנטל הם פוקציה של מוקד המשבר והיקפו וכי תוספת המטלות והעומס במשרד המוביל, שהוא גם הגורם המתכלל את הטיפול, גדול משמעותית משל אחרים.

• דרושה רוויזיה רצינית במדיניות האכיפה של תקנות חירום קבועות וייעודיות, כאשר המדינה נצבת בעיבורו של משבר כולל רב-מדי.

• ההיערכות הלאומית על-רקע תחזיות אגף המודיעין בצה"ל, בהנחה שהן נכונות, לוקה בחסר וברשלנות.