מילה על נבחרי ציבור

פוליטיקאי. אני חושב שאין קללה יותר גרועה מלקרוא למישהו שעוסק בצרכי ציבור "פוליטיקאי". מה עולה לכם בראש כשאתם חושבים על פוליטיקאים? אנשים לא ישרים, אנשים מושחתים, רודפי שררה ורודפי כבוד. אנשים שעושים לטובת עצמם. אנשים חסרי לב. אנשים שלא באמת מיצגים אותנו. אנשים שרק הכיסא מעניין אותם. בעברית למשל, הפרידו בין המונח פוליטיקאי, שכמו שאמרתי זו כמעט מילת גנאי, לבין התואר מדינאי. שזה התרגום החופשי למילה "פוליטיקאי" שהיא בכלל מילה לועזית.

אבל העברית כדרכה, מתייחסת למדינאי במובן החיובי ולפוליטיקאי במובן השלילי. ויש לא מעט אמת בסטיגמה הזו שבנינו לעצמנו. נתקלתי בחיי בלא מעט נציגי ציבור שבאמת התחילו ממקום טוב, ואיפשהו שכחו את עצמם בדרך. נתקלתי בלא מעט אנשי ציבור שתוך כדי עשייתם, בנו לעצמם קריירה מפוארת, לצד וילה מפוארת להם ולבניהם. הכל בחסות מכרזים שהם זכו בהם הודות לוועדה שהם בעצמם ישבו בראשה. איכשהו זה מתקבל אצלנו כמובן מאליו. מישהו שאל אותי "זה לא ברור שצריך לדאוג גם לחברים? אתה לא היית עושה את אותו הדבר"?אני רוצה להאמין שלא. מאוד מקווה.

אבל הטור הזה לא בא לדבר שלילי, בטח לא אחרי פרשת המרגלים ופרשת קורח, ובטח לא לפני שלושת השבועות. אני רוצה לדבר דווקא חיובי. לומר כמה מילים טובות על נבחרי הציבור שלנו, שנמצאים שם בשבילנו. קחו למשל את חברי מועצת העיר בדימונה. למי שלא יודע, אם חבר מועצה הוא לא סגן ראש עיר, ממלא-מקום או ראש עיר, הרי שמדובר בתפקיד התנדבותי לחלוטין. ומדובר בכמה מישורים שהוא צריך לפעול בהם. הראשון, הוא מול קהל הבוחרים שלו. הם עדיין מצפים לראות אותו בבית הכנסת שלהם. הם מצפים לראות אותו בכל אירוע חברתי שהוא מוזמן אליו - מחוג ריקוד ועד חוג טעמי המקרא. הם מצפים לראותו באירועים שלהם (ומה בדיוק הוא עושה עם מתנות - מביא? לא מביא? כמה להביא? מי משלם לו את זה בכלל?), מצפים לראות אותו באזכרות, מצפים לראות אותו ככה סתם כדי להזכיר לו ששוב העירייה לא טיפלה במפגע שיש להם מחוץ לבית.

מדובר לעיתים בכמה אירועים שמתרחשים במקביל. אז למי הולכים ולמי לא? ומה עושים עם מסיבת הסידור שיש לילד, או אירוע משפחתי אחר? מה קורה כשזה נופל על יום ההולדת של הילדה, של בת הזוג, או על יום הנישואים השם ישמור ויציל. למי הולכים ולמי לא? ומה עושים עם אלו שלא ישכחו לי את זה לנצח? חבר המועצה צריך לפעול גם במישור הפוליטי בתפקידו כחבר מועצה. לכנס ועדה, להגיע לכל הישיבות בעירייה, להגיע לבניין העירייה לפחות פעמיים שלוש בשבוע. להיות נוכח בכל הצבעה ובכל החלטה. כל הצבעה שנעדרת - הפסדת. פשוט מאוד. ומה עושים עם זה שכמו שכתבתי זה תפקיד התנדבותי? יש עבודה שהיא מקור הפרנסה ואותה צריך לתחזק ולשמר. ומה עושים כשמקום העבודה הוא תת-ארגון שעובד מול העירייה? או שהמנהל שלך בעבודה הוא מקורב לראש העיר? עכשיו קחו את זה ותכפילו בכמה למול מה עובר חבר כנסת?

לאיזה טלפון עונים?

מה יעשה ראש עיר שאמנם מקבל רכב ונהג ומשכורת מכובדת? לאלו אירועים הוא ילך ולאלו לא? מי יוגדר כמקורב ומי לא. מצד אחד יש את החברים שהיו לו לפני שנבחר לתפקידו. הוא רוצה להאמין שהם יישארו גם אחרי שיפרוש מתפקידו. ולא שהוא מתכנן לעשות זאת בקרוב, אבל גם אותם צריך לשמר. ואיך מכניסים את זה בלו"ז הצפוף לשימור החברים שהצטרפו לדרך? סגנים, ראשי מחלקות בעירייה, פעילים בולטים. איך משלבים את כל זה גם מול חברים במישור הארצי שאותם אתה חייב לשמר? שרים, חברי כנסת, ראשי עיר אחרים, מנהלי משרדים? איך מחליטים למי הולכים הערב? לאיזה אירוע - האם לחניכת גינה אקולוגית בגני שלהבת או לבר מצווה של ראש עירית מעלה לבונה? אולי לישיבה חשובה שיש בכנסת ונוגעת לתקצוב ערים ושכונות פיתוח לשנה הבאה?

לאיזה טלפון עונים ולאיזה לא? האם תושב שמתקשר אחרי השעה עשר בלילה הוא טלפון שצריך לענות לו? מה עם זמן משפחה? זוגיות? וכשהוא יוצא לטיול עם הנכדים האם הוא רק איתם, או עונה לטלפון משר הפנים? עונה לאימא שלא הצליחה לרשום את הבן שלה לגן תפוז? איך מצליחים לשמור על נורמליות מול הקורונה, מול מצב ביטחוני מתנדנד ומול קשיים של עיר פיתוח שנלחמת על מיצובה ותדמיתה בכל רגע גם ללא משבר עולמי? איך דואגים לכך שהתקציבים יגיעו רגיל, שהעיר לא תרגיש את ההדף של מכת הקורונה העולמית. איך מתייחסים לנתוני האבטלה ההולכים וגואים? איך מנהלים עיר כשאתה בכלל בבידוד?

איך מסבירים פנים בביקור של מכובדים, כשהפחים גולשים מאשפה, כשגינות בתים משותפים נראים גרוע, כשמגיעים למרכז המסחרי והמזרקה לא עובדת. תקציב או לא, זה לא נראה טוב, ותמונה אחת לא שווה אלף מילים. עכשיו קחו את זה ותכפילו פי כמה וכמה כדי להבין מה עובר על שר או ראש ממשלה. ובינינו כמה אנשי ציבור אתם מכירים שלא ביזו, רמסו, השמיצו, קיללו אותם? אז אחרי הכל, עם כל השררה הכבוד והכח, יש עוד כמה דברים שנבחר ציבור צריך לעבור וצריך לעשות. ושלא נדבר על הרגע שלמרות הכל ואחרי הכל, הם לא נבחרים שוב לתפקיד. מה הם צריכים לחשוב על הקהל אותו שירתו?

זה נשמע לא באופנה אבל גם נבחרי ציבור הם בני אדם. הם פוגעים והם נפגעים, הם טועים והם צודקים. הם בני אדם. בסוף - הם בני אדם. עם כוונות טובות ועם רצון טוב. רובם ככולם באמת רוצים בטובתנו. נאמין שזה כך ונדע כשמגיע לומר להם גם מילה טובה בלי חנופה. ביקורת יש להם מספיק.