המצב הולך ומחמיר

אם הבורסות היו מדד נאמן לתיפקוד הכלכלה, הרי שאנחנו בעיצומה של חגיגה מתמשכת, וכולם צריכים להיות מאושרים במיוחד. מתים? נדבקים? חסרי עבודה? חסרי בית? מסתבר שהכל שטויות, ועכשיו, אל תפריע לנו, הכסף שלנו פועל ללא לאות! לנו טוב. כל הכסף המושקע מניב פרות, ואנחנו עשירים יותר ממה שהיינו קודם לכן. ברוך הבא קו-ויד-19, כך כך טוב לנו, ובזכותך אנחנו חוסכים וצוברים עוד ועוד. איזה עולם נפלא! לבורסה ידידי, שם טוב לנו כל כך!

מסכות? לא בשבילך

אני הולך בחוץ, ולמרות שעת הבוקר המוקדמת (מסתבר לא מוקדמת מספיק), הרבה אנשים בחוץ. אלו הולכים או רצים, אלו עם כלבים ופה ושם הורה עם ילד בן יום. חלק מהולכי הרגל עם מסכות, אך חלק נכבד בשלבים שונים של התפשטות: עם מסכה על הגרון, או שהיא מכסה רק את הפה אך לא את האף, או שהיא נמצאת בכלל על הזרוע או ביד, אך יותר מכל, לא ניתן לראות אצלם מסיכה כלל ועיקר. להם לא נוח, הם לא זקוקים לה, ולהם מותר לצפצף על כולם (ועל חוקי העזר העירוניים או במדינה). הם בריאים, ולהם לא יקרה דבר.

בתוכנית הרדיו שלנו, הקולגה שלי תמהה מדוע רשתות ושאר בתי עסקים לא יתלו שלט "ללא נעלים, חולצה ומסיכה, אין שרות." מדוע? עניתי לה, שכן אנשים מצפצפים. וכך אנחנו מגיעים לישראל, כי היא המעבדה, וממנה ניתן תמיד ללמוד דבר: בישראל קונסים ולא סתם מדברים. 500 ש"ח לאדם, ולאחר כמה ארועים מתוקשרים, בכי של ילדה בת 13, תלונה של חבר כנסת (או אולי שר, כנראה שר או סגן שר) על יחס מחמיר עם דתיים והתנגדות של ישראלים חילוניים מול משטרה העומדת איתן, נחושה לבצע את המשימה המוטלת עליה להציל חיים, הרוב התיישר וכבר מקשיבים ומכבדים את ההנחיה.

בכדי להתמודד עם כל החכמולוגים שעבורם מסיכה היא דבר מעצבן ובלתי הכרחי בעליל, בארץ עובדים על המתחמנים בצורה מאוד מתוחכמת. הכיצד, תשאלו, ממציא לנו הראש היהודי פטנטים? פשוט: תן לאצבעות ללכת בשבילך, כמאמר הפרסומת של דפי זהב מימים ימימה, או תן למישהו אחר למצוא את הדרכים להתמודד עם התופעה. כל בעל עסק שיאפשר ללקוחות להיות בלי מסיכה יקנס ב-5,000 שקלים. מבינים אתם עד כמה מהר כולם - אבל כולם - מישרים קו?!!

חינוך עובר רק דרך הכיס. לאדם אכפת רק כשדבר מסוים נוגע אליו. שיטת הקנסות מאוד יעילה. תמיד התפלאתי שבארץ מקפידים ונזהרים כל כך שלא לעבור באדום, בעוד שבלוס אנג׳לס אדום פרושו, "עשה כראות עיניך." האיסור טבוע בתת מודע, כי הוא מתקשר עם עלות אישית לא מבוטלת. עסקי נהיגה דומים מאוד למסיכות. הכיצד? תשאל. הענין מאוד פשוט: חגירת חגורת בטיחות היא חובה, לנהג וליושבים ברכב. אך החגורה מגינה על היושב - כך גם המסיכה מגינה על המשתמש בה. לעבור צומת באדום מהווה סכנת חיים לתנועה הנגדית - ולא להשתמש במסיכה יכול להיות גזר דין מוות, אם האדם א-סמפטומטי או פרי-סמפטומטי ויכול להדביק אחרים שנמצאים בסמיכות. לך אולי לא אכפת, ואתה חסין ובהחלט לא מאמין בכל השטויות, ובכלל, הוירוס לא יותר מסוכן מהשפעת העונתית - לך תגיד זאת ל-13.5 מיליון שכבר נדבקו ולכשש מאות אלף המתים עד כה.

בינתיים כאן קיימות הנחיות מאוד ברורות, ובערים מסוימות אפילו ישנם קנסות בתאוריה, אך כל זמן שלא אוכפים את ההנחיות, אין פלא שחלק לא מבוטל מהאוכלוסייה מתעלם מהן. התחלואה והמוות הולכים ועולים, כתוצאה ישירה מההפגנות, הביזה וההתפרעויות ברחבי ארה"ב. אותם צעירים שכבר לא היו מסוגלים להיות בבית ויצאו להתפרע, הם הם, הם ולא אחר, שהביאו לגל השני, ועוד תקופה ארוכה של התמודדות בפנינו. חס וחלילה יעז מישהו להגיד להם לעשות משהו שלא נראה להם, והעולם יתפוצץ. אותם אסור להעליב, ואליהם אסור לפנות שלא בכבוד או בצורה שאינה נראית להם. אתם מתארים לעצמכם את התרחיש, ולכן כנראה לא מיישמים את ההנחיות. לפחות אי-אפשר להאשים את השוטרים.

קושי אמיתי בארץ

בינתיים בארץ יצאו העצמאים להפגין, וכיכר רבין התמלאה. ניסיתי להסביר למאזינים שבארץ, בניגוד לארה"ב, לא הייתה עזרה לעסקים קטנים ולעצמאים. הבטחות בשפע. ביורוקרטיה אדירה. בנקים נוראיים (הם לוחצים ולוחצים, וכל מה שמעניין אותם הוא עמלות והכנסות ולעזאזל הלקוחות שתודות להם ועבורם הם קיימים). ולמי שנדמה שאי אפשר ואין מאין, אתם יודעים כמה משתכרים חברי הכנסת, השרים, סגני השרים, הנהגים, העוזרים, הדוברים, המלווים ומנגבי האחוריים שלהם? הכל מהקופה הציבורית למי שהכי מקורב לשמנת (סליחה, לקצפת).

העיקר שהסוכנות וגופים אחרים, שכבר מזמן היה צריך לפרק, דואגת ליהדות התפוצות. אולי מן הראוי לדאוג ראשית לגוף בריא, קרי לישראלים בישראל, לפני שמחפשים הצדקה לעצם הקיום בעשיה שאינה נחוצה ואינה מועילה ושגם לא מעריכים. אך כסף, כנראה, זורם, זרם איתן עד מאד, לכל המקורבים שקיבלו משרות מפתות עם משכורות והטבות, בעוד העם, העובדים והעצמאים, בברוך.

בארץ, תארתי למאזינים, קורה פלא יום יום: המדינה מתחדשת עם קצב ילודה נפלא, יוצא דופן, מעודד ומרגש. יוצא שקשה עד בלתי אפשרי למי? כמובן, לזוגות צעירים עם ילד (ראשון, שני או שלישי בדרך). עבורם לא מדובר במותרות. גם אם הם "מרשים לעצמם" לטוס לחו"ל (כי יותר זול לקפוץ לחו"ל מאשר לשהות במלון בארץ או לצאת לארוחה), לרוב הם באוברדרפט, קרי חיים מחודש לחודש (הזכרתי את הבנקים הנהדרים?!). הגיע הוירוס ושיתק את מרבית הפעילות העסקית. הסתגרנו בבתינו (על כורחנו). שינינו הרגלי צריכה. הסתגלנו לצורת חיים חדשה, שונה. הצטמצמנו, ניסינו כל מיני דרכים מקוריות, שונות, וכמעט לא בחלנו בדבר. אך בסופו של יום, בתחילתו ובאמצעו קשה, גם אם אנחנו צריכים להעמיד פנים בפני הילדים או בן או בת הזוג שלא כך הוא, שהכל כשורה.

כאמור, הבטחות בשפע, אך הכסף זורם רק לעשירים או למקורבים, לחברי הכנסת, לשרים ולסגני השרים והפמליות שלהם, ואנחנו, בני מעמד הביניים, הופכים להיות עניים מרודים.

נתניהו יודע לדבר, ואין ספק שמהלך שנות כהונתו הוא הזניק את מדינת ישראל לשיאים שלא ידענו כמותם בעבר. אך כל זאת בא במחיר גבוה. עוני ורעב - ילדים רעבים. חיילים שמקור התזונה העיקרי שלהם הוא מה שהם אוכלים בצבא. ניצולי שואה שנזנחו בחוסר כל ובחוסר איכפתיות משוועים (אני זוכר את תגובתו של שרנסקי לשאלה, "זה פשוט לא ייתכן" ומשם הוא עבר לסדר היום - אם הוא לא יכול להפנים או לפחות לבדוק, המצב אכן היה בתחתית השאול, עד שבארץ התעוררו בבהלה - "אלו אחרוני הניצולים, השרידים האחרונים, והאחריות היא שלנו...). ומה שקורה עכשיו, בממשלת החרום הדו-ראשית, שכל מעמד הביניים נמצא בצעדה ארוכה ארוכה לעבר העוני. כאן ושם אנשים נופלים, מתמוטטים בחוסר כוח או יכולת להמשיך, והכלל ממשיך לצעוד, רומס ברגליו את הנופלים, שכן גם לו אין ברירה, ולשרוד חייבים בדרך כלשהי.

בינתיים בישר לי בן דודי "התעשרנו!" ושלח לי תמונת מסך הטלוויזיה - הם עשויים לקבל שלושת אלפי שקלים! לכך, אגב, הקופה אינה פתוחה (הכספים בה נדרשים לתשלום משכורות לשרים וסגני השרים לכל חייהם). מדינת ישראל תנצל את מעמד האשראי שלה ללוות כספים (ומישהו יצטרך להחזיר אותם בעתיד לבוא, אך מדוע להתעסק עם זאת עכשיו). איני יודע: אלו שלושת אלפי ש"ח לחודש למהלך שנה שלמה? כולל רטרואקטיבית לארבעת החודשים האחרונים? איזה דבר נפלא זה - כאן היו מיד אומרים שזה גימיק לפני הבחירות לנשיאות, אך מה קורה בארץ? פתאום אכפת מ"כל האזרחים?" שלושת אלפי שקלים לחודש למשך שנה ושליש? אין צורך לפתח חיסון או למצוא תרופה, ניתן לחגוג!

קושי אמיתי בפני אזרחי בארה"ב

בינתיים רבים כאן בארה"ב מתחילים להיות מודאגים. בחודשים אפריל עד יוני, או אפילו עד יולי, הוציאה הממשלה הפדרלית כספים אדירים. למחוסרי עבודה ניתנה משכורת חודשית של למעלה מארבעת אלפים דולר. לבעלי עסקים קטנים ניתנו משכורות (הלוואה שהופכת למענק, כל זמן שהם לא מפטרים עובדים). באופן מעשי, ניתן היה להחליק על הרבע השני של השנה בבית, כמו על גל באוקינוס, בלי לעבוד, ולהסתדר פחות או יותר (או אולי אפילו טוב עד טוב מאד). אך עכשיו כל התוכניות מגיעות לקיצן, ועדיין לא מדברים ברצינות להאריך אותן. הבעיה תתחיל בקרוב כשאנשים יצטרכו להתחיל לשלם שכר דירה או שכר משרד מלא (ואפילו להחזיר מקצת מה שהם לא שילמו מהלך החודשים האחרונים). מה יקרה אז? מאין יגיע הכסף?

אם בארץ הבנקים נוראיים בכל מובן אפשרי, הרי שכאן שווי הערך הם בעלי הנכסים - המשכירים. הם מספרים לנו שגם להם יש התחייבויות, ולכן הם לא יכולים לוותר על חלק משכר הדירה. להפחית? לא נשמע דבר כזה ולא יהיה! אולי לקחת חלק ולפרוס אותו מהלך החודשים הבאים, אך בשום פנים ואופן לא לוותר! מי ירצה לוותר ולו על פרוטה שחוקה "המגיעה" לו כדת וכדין?

מדוע הדבר מקומם? האם אין רחמים בליבי כלפי אותם בעלי בתים? במפורש לא. לרוב, הם לא משקיעים ולו פרומיל בנכסים. הם חולבים אותם ככל האפשר (מזל שיש חוקים ולפעמים גם אכיפה נגד בעלי נכסים, כי כבר היו מקרים איומים, אך לא כאן המקום לספר עליהם). אם הם מוציאים סכום אפסי, הרי זה רק בכדי להעמיד פנים שהם מכבדים את החוק (לדוגמה, חלה חובה להחליף את מושבי השרותים בין שוכר לשוכר). הסיפורים שהם ממציאים - לצבוע או להחליף שטיחים אין צורך, הכל בעיניהם נראה "נקי" (אך מה כל הכתמים, והצבע הלבן שכבר מזמן אינו לבן, וכו׳?). מדי שנה, הם מעלים את שכר הדירה במקסימום האפשרי, וכאמור, הם לא נוקפים אצבע, ואוי לשוכר שיעז, לדוגמה, לקרוא לחברת הגז בשל דליפה. כי אז הם יאלצו לתקן ולהחליף, ומי ישלם על כך? באמת, כזה חוסר התחשבות מצד השוכר!

בשנים האחרונות, דמי שכירות עלו וקפצו בכזו עליצות, שמחירים היום הם פי שלושה וארבעה וחמישה מרמתם הקודמת. השוק היה חם, רתח ותסס, ומסתבר שאנשים יכלו להרשות לעצמם לשלם שלושת אלפים וחמשת אלפים ועשרת אלפים דולר לחודש לדירה או לבית (ולעיתים אפילו יותר). זוכרים אתם את ההרגשה של מעמד הביניים שהופך לעני? המחירים האמירו, אך בתמורה לא התקבל דבר - צבע, שטיח או תיקונים נדרשים. בעלי הנכסים עשו טובה שהם השכירו לך את הנכס, כי תוך שניות היו מתייצבים שוכרים נוספים במקומך.

הגדילה לעשות מכרה שהתקשרה להתלונן על מאמר מערכת שלי שהופיע בבורלי הילס. "אתה לא מבין", היא פתחה ואמרה, ואני האזנתי במלוא הקשב, כי משך שנים היא פתחה את ביתה עבור פעילויות למען מדינת ישראל. "הנה, בבנין אחד בו יש לי מספר דירות (יש לה רכוש רב, מספר זעום של דירות אלו אינו אפילו קצה הקרחון). השכרתי דירה לפני שנה לזוג בשנות ה-70 לחייהם, בשמונת אלפים דולר לחודש, ועכשיו אני מצטערת, כי אני יכולה להשכיר את הדירה ברבבה או אפילו בשנים עשר אלף."

כמובן שהדוגמה לא התאימה: "האם הם מצאו חן בעיניך, עת השכרתם להם את הדירה בשמונת אלפים דולר לחודש, והאם הסכום היה מקובל עליך באותו זמן?" שאלתי. כמובן. אם ככה, את צריכה להיות אסירת תודה, כי לא קל למצוא זוג לא צעיר שמסוגל לשלם בלי בעיות סכום כזה. הם ודאי לא ירצו לעבור, כל זמן שטוב להם, ולך מובטח שוכר לעד, לפחות כל עוד הם בחיים, שיבדלו לחיים ארוכים!

"אבל אתה לא מבין, אתה פשוט לא מבין כמה הוצאות יש לי." הסתקרנתי, על מה הבכי? "הבן שלי עבר לגור בבית (יש לה בית בצפון העיר בורלי הילס, בית ששוויו מתקרב לעשרה מיליוני דולרים, ומאחור יש "חדר הארחה" שבפינו הוא באמת "בית קטן"). הייתי צריכה להחליף את המיזוג (ניחא, בודאי, לפחות זאת עשית כי הבן שלך עבר לגור שם), וזה עלה כמעט חמשת אלפי דולרים." הייתי נרגש, כי בעלי נכסים לרוב לא יטרחו ולו בהוצאה קטנה ביותר אלא אם כן היא הכרחית.

החברות שבבעלותן בנייני המשרדים גרועות עוד יותר. אצלן יש "הוצאות יזומות" ופרויקטים שאיש לא רוצה, כמו עקירת צמחים בכדי לשתול חדשים כל כמה חודשים בכדי לחייב את השוכרים. רשימת הפעילויות היזומות כה אדירה וכה מרשימה, שאצטרך להקדיש לה טור רק עבור שיתרשם הקורא מנסיוני של העשורים האחרונים.

בחודשי הקיץ בשנה רגילה תנועה מאוד ערה בשוק השכירות, כי הילדים מסיימים את שנת הלימודים ושינוי מקום מגורים נהיה אפשרי. אך מה עכשיו, כשאנשים מסוגים בבתיהם ובאמת לא חושבים לעבור (למעט מערים החוצה למקום מרווח יותר, צפוף פחות)? למי שאין ברירה, יצטרך להשאר במקומו. אך סכומים שבעבר הלא רחוק נראו ברי ביצוע הופכים למאתגרים בהחלט. טמפרטורת המים עולה, ובקרוב נגיע לנקודת רתיחה.

חודשים עכשיו לאנשים קשה. אנשים נמצאים מסוגרים בבתיהם. הכנסה אין בנמצא. צריכים להסתגל לדרך חיים שונה. אך שכר הדירה ושכר המשרד מצטברים להר ענקי שניצב מאיים. כל זאת יתפוצץ, וכשזה יקרה אנשים יבינו שבעלי הנכסים הם לרוב יהודים וישראלים, ואחרים הם מילארדרים ניו-יורקים (כמו דונלד טראמפ), וכמובן יהודים.... נחבר אחד לאחד והמסקנה המתבקשת היא שהקפיצה מהקושי האישי להאשמה ישירה ומשם למרי והתפרצות אלימה נגד היהודים והישראלים היא לא רק אפשרית כי אם מאוד מוחשית. כך היה בגרמניה אחרי ההפסד במלחמת העולם הראשונה והשעיר לעזאזל אליו הופנתה כל האשמה לכל חוליי העולם היינו אנחנו. האם זה יקרה פעם נוספת, האם זה ייתכן בארצות הברית של אמריקה במאה העשרים ואחת? ייתכן גם ייתכן.

והכל התחיל בוירוס שתקף את סין ומשם התפשט לעולם כולו.