בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מה אמר ניוטון על נגיף הקורונה <br>
|
בואו ננסה לשים קצת שכל בניתוח קצב ההדבקה של הנגיף ● אז האם אפשר להפעיל את צופרי ההרגעה? האם אפשר להוריד את המסכות? חלילה, עלינו להיות מאוד מוטרדים
|
תאוצה אפס [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מהי מהירות? מהירות היא מידה פיזיקלית המבטאת את שינוי הדרך על-פי הזמן. רכב שגומע 100 קילומטר בשעה נוסע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש. בשפת הפיזיקאים נאמר שהמהירות היא הנגזרת הראשונה של המרחק על-פי הזמן. בהקבלה, קצב ההידבקות של ישראל, היום, בנגיף הקורונה הוא בין 1,500 ל-2,000 מקרים חדשים ליום. גם זה נתון המבטא מהירות רק כאן אין אנו מודדים מרחק אלא מודדים את כמות הנדבקים החדשים. ומהי תאוצה? התאוצה היא קצב שינוי המהירות. התאוצה היא מידה פיזיקאלית המבטאת את שינוי המהירות על-פי זמן, כך שאם אנו בתנוחה (שמשמעותה הפיזיקלית היא נסיעה במהירות אפס) או נוסעים במהירות קבועה, התאוצה שלנו היא אפס. וגם בנגיף התאוצה היא קצב השינוי בגילוי המקרים החדשים. ואם אנו יציבים למשך תקופה על 1,500 - 2,000 מקרים חדשים ליום, המשמעות היא שהתאוצה אשר עלתה באורח ניכר מאז פתחנו את הסגר - נבלמה, וכעת, בממוצע היא אפס. אז האם אפשר להפעיל את צופרי ההרגעה? האם אפשר להוריד את המסכות? חלילה, עלינו להיות מאוד מוטרדים, ומדוע? 1) קצב האיכלוס של המיטות בבתי החולים תלוי תחילה בקצב התפשטות המחלה, אך אם הקצב ההדבקה קבוע - אינו עולה ואינו יורד, הוא מתאזן עם קצב המחלימים אשר יחד עם המתים מפנים מיטות בבתי החולים. וזה המצב אצלנו כבר מזה למעלה משבוע. יש לנו כ-25 אלף חולים פעילים, וכמעט כל החדשים מתאזנים. 2) איננו יודעים בפרטים מה גרם לעליה המטאורית מאז ביטול הסגר. אנו נוקטים בכל מיני אמצעים, אנו די יורים בחלל האוויר, התאוצה כיום היא אפס, הגידול נטו במספר החולים הפעילים הוא אפס, אך האם הפעולות שלנו עשו משהו על-מנת לבלום את התאוצה? האם החופש הגדול? וכשנחזור ללימודים מה יקרה? האם 10 ימים לאחר החזרה ללימודים שוב נבין שאכלנו אותה? 3) על-פי החוק ראשון של ניוטון, גוף אשר הכוח השקול המופעל עליו הוא אפס, ינוע במהירות קבועה (כולל אפשרות של תנוחה, מהירות אפס) ועל-מנת לשנות את מהירות הגוף כלומר על-מנת להאיץ אותו או להאט אותו, יש להפעיל עליו כוח, ואצלנו בעניין הקורונה, כנראה, אם לא נפעל באורח שונה מהיום, נמשיך בקצב של 1,500-2,000 מקרים ביום, 1,500-2,000 ייצאו ממעגל המחלה בדרך זו או אחרת. כך עד אין סוף ומערכת הבריאות שלנו לא תעמוד אף בכך. 4) אם המצב יחמיר, קצב ההדבקה יגבר, המספרים יגדלו ואז במקרה הטוב נתייצב על קצב הדבקה גבוה יותר, קצב החלמה ותמותה רב יותר ועומס רב יותר על בתי החולים. 5) רק הצלחה ממשית בהאטה משמעותית בקצב ההדבקה היא זו שעשויה להוציא אותנו מהמצב המאד מורכב בו אנו נמצאים. 6) המצב היום איננו שונה מהמצב שהיינו במוצאי הסגר. אז היו 100 חדשים כל יום אשר יצרו בכל תקופת מחלתם עוד 100 חדשים, והיום יש לנו 2,000 חדשים כל יום אשר יוצרים בכל תקופת מחלתם עוד 2,000 חדשים. אך יחי ההבדל הקטן, עם 100 מקרים חדשים ביום אפשר להתמודד, ואילו עם 2,000 חדשים ביום זה הרבה יותר מורכב. 7) בואו נעשה תרגיל קטן. בואו נדמיין שיש לנו רק רק רק 2,000 מקרים בכל הארץ, ועל-פי הניסיון של הימים האחרונים אנחנו מניחים שגם מחר ומחרתיים יהיו "רק" 2,000 מקרים חדשים, ומה זה אומר? זה אומר שלכל מקרה יש "ארס" המספיק למקרה נוסף אחד בלבד (מקדם הדבקה R = 1), ולכן כל יום נוצרים אותה כמות של מקרים חדשים. אך מה יקרה אם נפקשש משהו, וה"ארס" של כל מקרה יספיק ל-1.1 מקרים חדשים? ובכן במצב כזה, אחרי 88 יום יהיו לנו למעלה משמונה מיליון מקרים. ואם ה"ארס" יספיק ל-1.5 מקרים חדשים? ובכן במצב כזה תוך 21 יום יהיו לנו למעלה משמונה מיליון מקרים. ואם חלילה כל "ארס" יספיק לשני מקרים חדשים? 12 יום, תוך 12 יום יהיו לנו למעלה שמונה מיליון מקרים. כמובן שהמספרים הם תיאורטיים ואנו יודעים שסגר מוחלט, הרבה יותר חמור ממה שהיה לנו, יבלום את ההתפשטות, אבל איננו רוצים להגיע אליו, ואנו יודעים גם שהנגיף הזה מטורף, ולכל טעות אתו יש משמעות שקשה מאוד לתקן אותה, ומחיר התיקון מאוד יקר. ברור לנו שהקצב הקיים הוא מסוכן ובלתי נסבל, ברור לנו שנדרשות פעולות דרסטיות על-מנת לצמצם את הקצב. אנו יודעים שכוחות שאנו נפעיל ישפיעו על הקצב אך לא ברור כלל כמה ולאיזה כיוון. אנו יודעים שמרגע שיעלה הקצב יהיה קשה מאוד להוריד אותו. לכל היותר נצליח למתן את העלייה בו. אנו יודעים שאנו עומדים בפני פתיחת שנת הלימודים, ולדעתי לחזרה ללימודים בסיבוב הקודם הייתה השפעה מכרעת על הגידול המטאורי בקצב ההדבקה. בקיצור, אני לא מקנא במחליטים. ימים ולילות קשים עוברים עליהם. אני רק מבקש ממני ומכל אחד מאתנו, בואו נהיה ערניים, בואו נשמור על עצמנו ועל סביבתנו, בואו נשמור על הכללים בין אם אנו מאמינים בהם ובין אם אם לאו, בואו לא נעגל פינות, בואו לא נאמין בניסים, בואו נישמר מאוד לנפשותינו.
|
תאריך:
|
19/08/2020
|
|
|
עודכן:
|
19/08/2020
|
|
אפרים הלפרין
|
מה אמר ניוטון על נגיף הקורונה
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים והפעם - המדריכה רותי, לקבוע חזק, רדיפה פוליטית, מעצורי-חירום, יחי השוויון בפני החוק ומשת"פים "אל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג) הרבה בריאות, שמחה ואושר לכולנו חודש טוב, מלא סליחות ורחמים
|
|
|
במהלך העשורים האחרונים, חל מהפך, זוחל אמנם, אך חי וקיים, במערכת היחסים בין חלקים גדולים בעולם המערבי, ובמיוחד של אירופה המערבית, לבין ישראל. אירופה עשתה את הדרך הארוכה מתמיכה נלהבת בישראל (הפגנות הענק למען ישראל, ערב מלחמת ששת הימים), ועד לאיבה גלויה כלפי המדינה הציונית. זו מוצאת את ביטויה, לא אחת, בהפגנות סוערות במרכזי הערים, בפתחי האוניברסיטאות, בהצעות החלטה של המוסדות הבינלאומיים באירופה, ובמליאת האו"מ, וכו'.
|
|
|
התקשורת מלאה בסיפורים על עסקים שנסגרו בעקבות מהלומת הסְגרים שכפתה על המשק מגיפת הקורונה. הסיפור הבנאלי והשכיח מתחיל במילים: "כבר 20, 30 או 40 שנה משפחתנו מתפרנסת מהעסק, בא הסגר והרס לנו את הפרנסה והמורשת". אף-על-פי שהסיפור שכיח מאוד בתקופה הנוכחית, מלמדת בחינת הענף בשנים קודמות שהוא אינו מספר את הסיפור כולו. הסיפור השלם קשור בשאלות שלרוב אינן נשאלות או נבחנות כהלכה וכשהן נבדקות, התשובות להן חלקיות, מתחמקות או לא ממש רלוונטיות לבעיות היסוד. בהוויית המאבקים הפוליטיים העכשוויים נוספת לכך גם העובדה שזו הזדמנות לרבים לדוג במים עכורים. כלומר, לתלות את קולר המציאות בממשלה או להסתיר את העובדה שעסקיהם עמדו על סף כשלון גם ללא משבר הקורונה.
|
|
|
היועץ לשעבר לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, דוחה את הביקורת שנמתחה על סגל המועצה לביטחון לאומי בנוגע לטיפול במשבר הקורונה. בספרו "The Room Where It Happened" טוען בולטון, כי השינוי המבני שביצע במועצה לא השפיע על הטיפול במגיפה, אלא היה זה העדר מנהיגות מצידו של הנשיא דונלד טראמפ.
|
|
|
הזיכרון הקצר של עולם המדע: במשך שני העשורים האחרונים מדענים חקרו התפרצויות של מגיפות כלל עולמיות, אך לאחר שהן דעכו, הקשב המחקרי למגיפות הללו פחת באופן שפגע בהיערכות להתפרצויות הבאות. זו התמונה המטרידה העולה ממחקר חדש שערכו חוקרי מדעי נתונים ובריאות הציבור מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
|
|
|
|