צריך לקבל את כללי המשחק

האם מוצדקת תחושתו של נתניהו כי תיק השוחד ואולי גם תיקים אחרים, נתפרו בדיוק על-פי מידתו? והתשובה לטעמי בוודאות כן, כי לפרקליטות ולמשטרה יש היסטוריה ארוכה של תפירת תיקים על-מנת לסכל מינויים של אנשים שהיוו איום עליהם, ובשל העובדה שתיק השוחד נגד נתניהו הוא בלון ניסוי שאין כדוגמתו בארץ ובעולם, ואיש מקרב אנשי הציבור שקיבלו ומקבלים יום יום בהמוניהם אותה טובת הנאה כזו ונתנו תמורה בגינה, לא נחקרו כלל, ודאי לא עמדו לדין.

ואם הרגשתו הסובייקטיבית היא שהוא נתפר, האם הוא "צריך לקבל את כללי המשחק"? האם עליו לשתוק כמו שה מצוי ולהמתין לתוצאות המשפט? וכאן אני חולק על דעת המפכ"ל. לדעתי, לטובת העם והמדינה, מאבקו הפומבי של ראש הממשלה בתופרי תיק השוחד הוא נכון וראוי, ועם כל הנזק שבו לציבור, טוב לנו אתו מאשר בלעדיו. והסיבה היא שעלינו לשים קץ אחת ולתמיד לסיכולים המשפטיים הממוקדים נגד אנשי ציבור המעלים בפרקליטות חשש כי הם עלולים לבצע שינויים במערכת המשפט.

כך נתפר הנשיא ריבלין לקראת מינויו לשר משפטים, כך נתפר רפול ונמנע תפקדו לשר לביטחון פנים, כך נתפר יעקב נאמן, וכך גם נתפר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. אין איש היכול לעמוד מול העוצמה הזו, המנוצלת למטרות לא ראויות, ורק אדם אחד יכול לתקן את המצב הזה, אדם שנתפר על-ידי המערכת הדורסנית הזו, ואיננו מוותר לה, מסרב לשחק על-פי כללי המשחק העקומים שהיא מכתיבה.

והאם המלחמה הזו טובה לנתניהו? זו כבר שאלה אחרת. את השאלות האלה על נתניהו לשאול את עצמו. אני מניח שהוא סובר שעם יילך עם האמת שלו בלי למצמץ, הוא גם ינצח את המערכת שתפרה אותו, ואני מאוד מקווה שדרכו תאיר לו פנים גם בהיבט האישי. בכל מקרה כל אלה שוויתרו ושתקו עשו לעצמם שירות טוב. למדינה הם עשו שירות דב, ונתניהו במאבקו הבלתי מתפשר נגד תופריו עושה למדינה שירות טוב ואפילו טוב מאד, על-אף הכאב הנלווה.