נשאלתי פעמים רבות אם לא עלה בליבי חשש שמא אדבק בעצמי בכל אותם ימים ארוכים באלעד. כל שיחה עימי נפתחה בשאלה אם אני ממוגן, אם אני נזהר, אם לא כדאי שאוותר ואתרחק משם כי "כבר עברת מספיק...".

אודה ולא אבוש – דאגתי. נגיף הקורונה הוא חמקמק וערמומי, ויחד עם כל העושים במלאכה שהיתי כל העת בקרבה לספק חולים, לחולים מאומתים ולמשפחות החולים. מעת לעת קפצה על מסך הפלאפון שלי התרעה מאפליקציית "המגן", שהורתה שאני נמצא סמוך לחולה קורונה, ובכל פעם כזאת החפ"ק ואני ביצענו בירור יסודי במה מדובר עד לשלילת הסיכון. הבאתי בחשבון גם את נוכחותי האינטנסיבית בחפ"ק מתחם הבדיקות, וברור היה שיימצאו שם "חיוביים לקורונה" בעת שהייתי שם. למזלי לא היה עליי להיכנס לבידוד, אך בצוות הקרוב שלי היו כאלה שנאלצו לממש את ההנחיות ולעבור לעבודה בטלפון בלבד, כאשר שהו במקום שבו שמרו על כללי הבידוד.

מעבר לכללי המיגון האישי והזהירות המתבקשת, הקושי הגדול היה בהתרחקות מבני משפחתי. כשהגעתי הביתה הופעל "נוהל קורונה" קפדני: החלפת הבגדים וכביסתם, נוהלי ניקוי הציוד, מקלחות, ניקיונות ושמירה על מרחק בתוך הבית מרעייתי ומבנותיי. זה היה ארוך וקשה מאוד – אבל הכרחי. חששתי שאם אידבק יהיה עליי להיכנס לבידוד ולהפסיק את פעילותי במערכה למשך שבועיים. התפללתי שאמנע מכך עד תום המשבר, וכך היה. מסתבר שבאלעד יש סייעתא דשמיא…

עם שוך אפקט הקרב הראשון נכנסה אלעד לשגרת המאבק בנגיף. הניסיון שרכשתי לימד אותי כי האתגרים המפתיעים שמזמנת התמודדות חדשה מבצבצים לראשונה בתדירות ובעוצמה נמוכה, ואם לא יזוהו ויטופלו בזמן הם עלולים לגדול וליצור גל הדף מסוכן. ה"בצבוצים" הללו הם אותות וסימנים הנובטים אל פני השטח ומחייבים גישה חיישנית, רגישות גבוהה ומהירות פעולה, כדי שבצבוץ חדש יקבל במהירות את הטיפול הראוי ויפותח ידע רלוונטי לו. בכל הערכת מצב ביקשתי מהשותפים להתאמץ כדי לאתר את התופעות האלה ולדווח עליהן. כך זיהינו מצוקות והתנהגויות האופייניות למשבר הקורונה, העברנו ידע ולקחים מערים אחרות וממידע שהפיצו המטה לביטחון לאומי, אגף המודיעין בצה"ל, משרד הבריאות והרשתות החברתיות – למדנו מה עשוי לצפות לנו ונערכנו לכך מראש.

כיוון שבכל כמה שעות נצברו לקחים רבים ותובנות חשובות, הייתי מעבירם אל אנשי המטה לביטחון לאומי ושוחחתי שיחות עידכון עם חבריי המפקדים בערים האחרות, אלוף (מיל') רוני נומה בבני-ברק ואלוף (מיל') יוסי בכר בביתר-עילית. בוקר אחד ביקשתי מסגני בחפ"ק, סגן-אלוף (מיל') זאב גוטסמן, להחליף אותי לכמה שעות, ויצאתי עם חברי ואיש החפ"ק שלי סגן-אלוף (מיל') ראים פלאח לעיר הערבית טירה כדי להיפגש עם ראש העיר ואנשיו ולהעביר להם במהירות את הלקחים שצברנו עד אז; באותה עת חששנו שהאוכלוסייה הערבית עלולה לסבול מאותם תנאי יסוד של הערים החרדיות (צפיפות, משפחות גדולות ודירות קטנות) והמגפה עלולה להגיע לקצב הדבקה גבוה גם שם. זרימת המידע הזמינה והמהירה בין הגופים והמקומות השונים הייתה כלי אפקטיבי ממדרגה ראשונה לגדיעת הבצבוצים באיבם ולהתקדמות במאבק בקורונה.

מטבע הדברים לא ידענו הכל ולא צדקנו בכל מה שעשינו. לאורך השנים למדתי כי במצבי משבר נדרש חופש פעולה, אמון באנשים שפועלים תחתיך, מיעוט הנחיות ונכונות לספוג טעויות. כל אלה מהווים בעיניי "סביבה מפתחת מנהיגות", וההכרה כי קיימת מבוכה ואין תשובה מיידית לכל שאלה נותנת לגיטימציה ללמידה תוך כדי תנועה. ההחלטות שהשתנו לאורך משבר הקורונה (לפתוח או לסגור, ללכת עם מסכות או בלי וכיוצא באלה) אינן נובעות מטיפשות אלא מעוצמת "הברבור השחור", דבר המחייב למידה רצופה, קבלת ההחלטות על סמך מידע חלקי ונכונות לשנותן תוך כדי תנועה.

כשקצב ההכפלה דהר בשיפוע מעריכי (אקספוננציאלי) חששתי שאנו בפתחו של אסון ותהיתי אם אני פועל נכון. שקלתי בדעתי אם הגיע הרגע שבו נכון יהיה להקים מפקדה "צבאית" או להמליץ על הפעלתה של מפקדה כזו באלעד. אך משעה שהכרתי את האופי הייחודי של העיר ושל פרנסיה, בחרתי לפעול אחרת ולהמשיך לפעול במסגרת המנגנון הקיים. כניסתו של גוף חיצוני אל תוך גוף קיים מעוררת תמיד דחייה, מבוכה וחיכוך נוסף – וכך היה גם במקרה הנידון באלעד. גם החיבור ביני לראש העיר ישראל פרוש לוותה בקשיים לא מעטים; באנו מעולמות שונים מאוד, וראש העיר הודה כי בתחילת הדרך חשש ממני מאוד וגילה חשדנות גדולה מ"הגנרל" שהצטרף אליו. למרות זאת, הערכתי שהאפשרות הטובה ביותר תהיה הפעלתו של מוקד ידע קטן וזריז בראשותי, חוליה שתפעל לצד ראש העיר ותסייע לו בלמידה, בקבלת החלטות ובהתמודדות עם רשויות המדינה.

עם הזמן למדתי גם את חיוניותו של ההומור, שימורה של הרוח הטובה וההבנה שלצד מהירות הפעולה נדרשים גם סבלנות ואורך רוח. בכל פעם שנדמה היה כי אני בדרך לפיצוץ מול הגופים העירוניים, שילבתי דבר תורה מתאים עם פרשנות ייחודית שלי (כמה טוב שלמדתי באוניברסיטת בר-אילן). כך "איימתי", בחיוך, שאנשים "יקבלו שבת" או אשלח אותם לשמור בבונקר, אך האיום בהשארתם שבת התקבלה ב"איומים" מנגד: אנשי אלעד ענו לי שאכן מוטב שאשאר שבת ואף אשמור שבת… רגעים משחררים של צחוק מכל הלב היו כשחיפשנו מקום פתוח למפגשי עבודה וקבענו את גן החי של העיר כמקום לבצע בו הערכות מצב. או אז הצטרפו לדיונים ברווזים, אווזים וטווסים, ואפילו התוכיים למדו את הז'רגון הצבאי ונראה היה שהם נוטלים חלק פעיל בשיחות תוך שכולנו תופסים את הבטן ומתפוצצים מצחוק בשיאם של רגעי משבר ומתח.

אחד הלקחים החשובים שלמדתי בפעילותי באלעד הוא שכדי לפתור משברים יש צורך חיוני לעבוד עם האוכלוסייה המקומית. תחת המיקרוסקופ נגיף הקורונה נראה אותו דבר בכל מקום, אבל פגיעתו היא באנשים אמיתיים שבכל מקום חיים אחרת, נראים אחרת ומתנהגים אחרת. כיוון שהיה ברור שנקלענו למציאות חדשה ולטווח ארוך פיתחתי לעומק את ההיכרות עם המטאפורה של "המדשאה החדשה", שלפיה כאשר רוצים לבנות פארק חדש רצוי שלא להניח שערים, שלטים, שבילים ואבני מדרך לפני שנותנים למשתמשים בו לנוע בו בחופשיות ובנוחות; רק אחרי שנתבונן ונלמד היכן נעים האנשים באופן טבעי נוכל להציב את השבילים ושאר אמצעי הארגון והסדר במקומם הנכון.

כך ניהלתי גם את לוח הזמנים שלי באלעד: השכם בבוקר הייתי מסייר ברחבי העיר ונרגש לראות את תפילות השחרית במרפסות. מטבע הדברים כבר הייתי מוכר בעיר, ודבר נוכחותי עשה לו כנפיים והביא מילים חמות, אמירות מחזקות ותפילות להצלחתנו. הדבר יצר קשר אישי ממשי – מצידם ומצידי. זכורים לי הרגעים הקשים שבהם נודע לנו כי ילדה בת העיר נדבקה בנגיף ופונתה ממלונית פיקוד העורף בצפון הארץ אל בית החולים רמב"ם בחיפה במצב קשה מאוד. בכל העיר עברו מכוניות כריזה וקראו לתושבים לצאת למרפסות ולהתפלל לשלומה. הצטרפתי לתפילות גם אני. כשהילדה יצאה מכלל סכנה אבן נגולה מעל ליבי.

כיוון שהמערכה נגד הקורונה תפסה אותנו בחג הפסח על ימיו הטובים וחול המועד, ימי הזיכרון לשואה ולחיילי צה"ל, יום העצמאות ול"ג בעומר היה עלינו לתת את הדעת לקיומם של המנהגים המסורתיים, ודאגה רבה נוצרה סביב הציפייה לקיומן של מצוות החגים באופן שיניח את דעת הציבור. גם כאן הצלחנו בעזרת קצת יצירתיות: כדי לבצע ביעור חמץ ערב חג הפסח הוצבו דוודים גדולים בקצות הסמטאות, והתושבים הונחו פרטנית כי שריפת חמץ תהיה השנה של פירורי "כזית" חמץ בלבד ותימשך שניות ספורות.

באופן אישי חששתי מאוד מן האירוע הזה: בימי שגרה מדובר בחלק חשוב מההכנות לחג, המלא בקהל רב ובשמחה. אך בערב פסח תש"ף התקהלויות כאלו היו עלולות להפיץ את המחלה ולעצור את מגמת בלימתה. אך ראש העיר בטח בתושבים והבטיח לי שהם מבינים את המצב ולא יתקהלו.

וכך היה: ראיתי בשמחה כי האנשים נחפזים אל המכלים הבוערים בזה אחר זה כפי שהורינו, בלי להתקהל ובלי ילדים. ליל הסדר היה אתגר קשה עוד יותר. לקראתו שבנו והסברנו, איימנו, התרינו, הזהרנו שאין לקיים אירוע רב משתתפים אלא כל אדם יסב בביתו שלו ללא משפחה מורחבת. סעודת ליל הסדר נחשבה, בצדק, לפצצת זמן מדאיגה בכל רחבי הארץ, ולראשונה מקום המדינה הוטל סגר מלא על כל אזרחי המדינה ונאסרה התנועה בין הערים, ואף בין הבתים. זה היה אירוע חסר תקדים, וייתכן שקוראי מאמר זה בעוד כמה שנים יתקשו להאמין שכך היה המצב. אבל כך היה, וליל הסדר באלעד עבר בדרך כלל תוך קיום ההוראות, שמירת המשמעת ולעיתים גם תוך כאב לב גדול – יחד עם ההבנה שזה הדבר הנכון לעשות.

חמישה מאמצים

מתוך כל הבליל הזה של רגשות, דאגות, מתחים והתלבטויות, עלה צורך לשמור על מתודולוגיית חשיבה ופעולה מתאימה כדי לזהות את המצב, להגדירו נכון ולקבוע את ציוני הדרך לניצחון על המגפה. כדי לארגן ולתכלל את דרך הפעולה באלעד, הגדרתי יחד עם ראש העיר ישראל פרוש חמישה מאמצי פעולה עיקריים. מכאן ואילך היה סדר היום של "חפ"ק אלעד" רתום לחמשת המאמצים הללו, לביצוע שיטתי עד השגת תוצאה ולמאבק מתמשך על השגת משאבים, נטרול הפרעות פוליטיות ומיצוב מאוזן ברמה הלאומית-תקשורתית: מאמץ המודיעין, ההסברה, האכיפה, הלוגיסטיקה והמבצעים המיוחדים. אני סבור שמחומש זה עשוי להיות רלוונטי לא רק למקרה הספציפי של ההתמודדות עם הקורונה, אלא לטיפול במצבי משבר מסוגים שונים.

מאמץ המודיעין

במסגרת הזו הקמנו, כאמור, מתחם בדיקות בשיטת היבדק וסע על-ידי מגן דוד אדום ובסיוע צמוד של זק"א כדי לזהות מיהם החולים, מהן שרשראות ההדבקה ומה מצבה האמיתי של העיר. נוסף לכך, פעלנו כדי לבדוק מידע שהגיע משמועות שנוצרו בקהילה והגיעו למוקד העירוני, לעובדי העירייה ולרשתות החברתיות. המטרה הסופית הייתה בנייה של מסד נתונים שיוביל ליצירת תמונת מצב מעודכנת בכל רגע נתון: מי החולים, האם ישנם מוקדי הדבקה, כמה אושפזו, כמה פונו מן העיר, כמה קשישים וחולים כרוניים (אוכלוסיית סיכון) מתגוררים בעיר בפועל. במצבי משבר, ערכו של מידע אמין וזמין לא יסולא בפז, ובמקרים רבים הוא עשוי להציל חיי אדם, פשוטו כמשמעו.

מאמץ ההסברה

משבר – לוחמתי, כלכלי או רפואי – יוצר קרע בהבנת המציאות של האזרחים, וניתן לאחותו רק בעזרת הסברה ממוקדת ואמינה. בעיר חרדית נדרש מאמץ הסברה ייחודי, שכן האזרחים אינם צורכים מידע ברשת האינטרנט, אינם רואים ברשויות המדינה את הסמכות הבלעדית ואינם חיים בקהילה בעלת אוריינטציה "צבאית" או בחברה מגויסת. מצאתי כי הסמכות ההלכתית (רבני העיר), רופאי המשפחה של קופות החולים וראש העיר עצמו הם הסמכויות הרלוונטיות, ואת המידע יש להעביר בצורות המותאמות לעיר חרדית: הודעות קוליות של ראש העיר לכלל התושבים היישר אל הטלפונים הקוויים בבתים (כמעט בכל יום). הפעלתם של מנהלי קופות החולים התבררה כקריטית, והסברה רפואית בדבר מאפייני הקורונה, היגיינה אישית, כללי זהירות והתנהלות הוקלטה מפי רופאי ארבע הקופות ושוגרה אל בתיהם של כלל האזרחים. לוחות המודעות בבתים וברחובות היו פלטפורמה להפצת מידע בכרזות ובמנשרים, וכלי רכב שעליהם מערכות כריזה עברו ברחובות והעבירו הוראות התנהגות.

במקביל למאמץ ההסברה הפנימי אל תוך העיר פעלה מערכת דוברות והסברה אל מחוצה לה. המאבק היה להרחיק את שמה של אלעד מדיווחי התקשורת הבלתי-פוסקים, לזהות ולנטרל ידיעות כזב, לנסות לבודד את העיר מן הסערה שפקדה את העיר בני-ברק (ובהמשך גם ערים חרדיות אחרות), וככלל, למעט בממשקי תקשורת ולקמץ בדוברות יזומה. בוצע מאמץ גדול להתרחק מסדר היום התקשורתי שגרר במקרים רבים לחץ מיותר והביא לייזומן של פעולות שלא רצינו בהן, דוגמת הטלת סגר מלא על העיר או הצבתה של מפקדה צבאית שתנהל את המצב.

מאמץ האכיפה

ככלל, תושבי אלעד גילו משמעת ראויה לציון ולמשך זמן. עם זאת, נדרשה אכיפה קפדנית והופעלו בתוקף כללי הריחוק החברתי. משטרת ישראל פעלה באופן ראוי לציון עם גופי הפיקוח והשיטור העירוני. מאמץ האכיפה זכה לגיבויו הנחרץ של ראש העיר. הוא לווה בהפעלה נכונה של חסימות, סיורי רחפנים וניידות רבות. המאמץ הוביל לכך שהצלחנו לבודד את מקרי ההדבקה לתוך המשפחות עצמן, או לכל היותר לתחומיו של בניין אחד. מפתיחת המערכה, על חמשת מאמציה, זיהינו כי עיקר "החולים החדשים" הם בני משפחה או דיירי בניין משותף. היה זה סימן מעודד, ומכאן ואילך רוכזו מאמצים גדולים אל צה"ל ואל שאר רשויות המדינה במאמץ לפנות את המשפחות הנדבקות אל מלוניות מחוץ לעיר. המאמץ היה גדול והקשיים רבו, אך המצב השתפר ככל שעבר הזמן. שילוב בין מאמצי המודיעין והאכיפה הביאו גם לאיתורם של תושבים לא ממושמעים שהפרו את הוראות הבידוד או את עקרונות הריחוק החברתי, ומקרים בודדים אלה זכו למענה מיידי ונחוש של משטרת ישראל.

מאמץ הלוגיסטיקה

הותרתם של רבבות אזרחים בבתים מבלי יכולת להתפרנס ולכלכל את עצמם חייבה מאמץ לוגיסטי גדול. האתגר המרכזי היה חלוקת מזון, בדגש על אוכלוסיות הסיכון שלא הורשו לצאת מבתיהן. למאמץ זה נרתמו כמה גורמים, ובמרכזם מרכז המתנדבים של העיר, עמותות כמו זק"א, ידידים, עזר מציון, בית לחם-יהודה, חסדי אסתר ואיחוד הצלה וחיילי פיקוד העורף. חברות מסחריות שונות נענו לקריאה ותרמו טונות של מוצרי מזון, תלושי שי ומשאבים נוספים לרווחת התושבים הנצורים בבתיהם. המפגשים של תושבי העיר עם המתנדבים, החיילים וחבריי הלוחמים שבאו לסייע היו מרגשים מאוד. כל הנחה של ארגז מצרכים, ספרים ומטעמים בביתה של משפחה לוותה במילים חמות, ברכות ושבחים. רבים מתושבי אלעד חוו בפעם הראשונה מפגש עם לובשי מדים בכניסות לבתיהם, הכירו את חבריי החילונים שהצטרפו למשימה וראו את עם ישראל בא לעזרתם יחד עם העשייה הראויה לכל שבח של עמותות וארגוני ההתנדבות. היו אלה שעות יפות, גם אם קשות ומאתגרות.

בהערכות המצב שביצענו זוהתה מצוקתם של הילדים הסגורים בבתיהם, ובמבצע לוגיסטי גדול חולקו לכל ילדי העיר ערכות ספרים מותאמות לגילם שונים, משחקים ואף חוברות הדרכה נגד הקורונה בסגנון קומיקס שובה לב המותאם לילדי החברה החרדית. הסיוע לצעירי העיר בא לידי ביטוי גם בדרכים יצירתיות להפגת מתחים, סיוע פסיכולוגי ותמיכה מנטלית לנזקקים לכך. אסור להתעלם מהצרכים היום-יומיים וה"פשוטים" של האוכלוסייה הנתונה במשבר מתוך רצון מובן להקדיש את כל המשאבים להתמודדות עם הבעיה עצמה. היכולת לצלוח משברים ארוכים טמונה גם בכך שלילדים הספונים בבתים יהיה מה לקרוא ובמה לשחק.

מאמץ המבצעים המיוחדים

כיוון שהסביבה האזרחית מזמנת לנו אתגרים ייחודיים מסביב לשעון, היה אפשר להבין די מהר כי ארבעת המאמצים המרכזיים טובים ל-95% מן המקרים, אך לעולם ייווצרו דרישות מיוחדות במינן המחייבות פתרונות אד-הוק, מענה מיוחד ומעורבות אישית שלי כלפי כל מי שצריך – העיקר שהאתגר יקבל מענה. משפחה שיש לה צרכים מיוחדים, בעיית משמעת ייחודית שכוח אינו המענה לה, טקס דתי שיש למצוא דרך לקיימו בדרך הולמת, ועוד הרבה מאוד פניות ושאלות עלו בצנרת הייחודית לתקופה כזו. פעמים רבות הגיעו פניות ובקשות מיוחדות ישירות אל המכשיר הנייד שלי, או דרך משפחתי וחבריי ובאמצעות הרשת החברתית.

כשפועלים בתוך אוכלוסייה במצב לחץ נדרשת הקמתו של "גוף מבצעים מיוחדים" קטן וגמיש בתוך המטה שיהיה חלק מן החפ"ק והחמ"ל. כיוון שטיפול במבצעים מיוחדים טמון בעיקר באיתור אנשים מיוחדים, מצאתי כי נדרשים סביבי אנשים החושבים מחוץ לקופסה, לא מקובעים ולא נעולים, בעלי מזג נוח ונכונות ערכית אינסופית. רק ככה אפשר לעבוד.


בסופו של חודש אפריל נבלמה המגפה בעיר אלעד ובמהלך כל חודש מאי לא זוהו חולים חדשים. מאותו יום דיווח לי ראש מטה העירייה בכל בוקר בסיפוק גדול כי "אין חולים חדשים" וראיתי את ההלימה בין המצב בעיר לבין הדוחות היוצאים מגורמי הממשלה. אלעד כבר לא הייתה במרכז תשומת הלב, ולא זוהתה כ"נקודה אדומה" או מוקד הדבקה. זה היה הישג גדול וחשנו הקלה רבה. קיוויתי שאנו בדרך הנכונה להיחלצות מן המשבר. אך כיוון שלא לעולם חוסן, נדרשנו לנוע במהירות קדימה, ליזום, לזהות פערים ולהניח רגל אחת בעתיד.

בשלב זה כבר ניתן היה להכין אסטרטגיית יציאה מן המשבר, להשיק אותה בהצלחה, להפיק לקחים ולהיערך לגל שני של הדבקות. השבועות שעברנו היו אוצר של ידע והעניקו לנו זמן יקר להיערכות לקראת חזרתה של המגפה עד שיהיה לה חיסון ומרפא. היה זה גם זמן להביע הערכה למי שסייע, להכיר טובה ולחזק את אלה שהתנהלו באופן מקצועי וערכי, להצטייד, להכשיר את העובדים ולשפר מערכות קיימות, לא רק לקראת מגפה אלא למצבי חירום בכלל, אם חלילה יתרגשו עלינו. במבט לאחור ועל בסיס ניסיון העבר אני מעריך כי האמור לגבי העיר אלעד נכון גם לגבי היערכותה של ממשלת ישראל ולגבי האופן שבו נוהל משבר הקורונה עד תחילת חודש יוני. אני סבור שזהו זמן מתאים לתת סימנים במערכה נגד הקורונה ולהיערך היטב לבאות.

מאירועי ברבור שחור למדנו כי תחילה נדרשת היכולת לזהות נכון את המצב, להגדירו ולמצוא את המילים הנכונות שימשיגו ויתארו את התופעה באופן רלוונטי. אלה הם תנאים הכרחיים להתאוששות מהירה ממצב של הפתעה ואובדן עשתונות. בהעדרם של ידע רלוונטי ואמצעים מתאימים, מתחייב לאמץ את תכונת הזריזות: תכונה המכפילה מהירות וגמישות ומקבילה למושג Agility בשפה האנגלית, אשר בהתקיימה יקל עלינו להתעשת, לפעול ולהגדיר מאמצי פעולה עיקריים.

משהוגדרו אלה, אנו נדרשים לכישורי עבודת מטה וניהול שיטתי, למידה תוך כדי תנועה והשתנות בהתאם, כך עד להשתנותו של המצב וחוזר חלילה. ברמה הלאומית אנו נדרשים לגלות זריזות ולתת מענה שלם הנשען על רשויות המדינה כולן, ולא רק על הצבא או גופי הביטחון. אנו נדרשים להשתנות ולפתח מענה אד-הוק, מותאם ורלוונטי בזמן אמת בלי להתאהב בקיים ולדבוק בתשתית המוכנה ובפרוטוקולים או הארגונים הנוכחיים. הצורך הקריטי הוא למצות את יתרונו היחסי של כל מרכיב קיים, לשלב זרועות ולאתר דרך חדשה והולמת. במציאות משברית תישאר הפרדיגמה הקיימת רק הבסיס לדרישותיה של המציאות החדשה.

כדי לבצע שינוי מסוג זה, להתאים תפיסה, תורה ותרגולות למציאות חדשה, נדרשת מנהיגות מתאימה, כזו המצליחה לנטרל את מקדמי האגו ואת הקיבעון האופייניים לחברות אנושיות רבות. מנהיגות למצבי משבר צריכה לראות את העיקר, את המטרה ואת טובת הציבור, ואלו מחייבים את נטרול השיקולים הזרים, גיוס עוצמה פנימית ויושרה המצמצמת את אימת ועדות החקירה (העתידות לבוא אחרי המשבר), גילוי חוסן מפני אימתה של תקשורת ביקורתית, ויכולת להיאבק בהצלחה בביורוקרטיה ובשיקולים פוליטיים בעת ניהול משבר.

לצערי, בכל מלחמה ובכל משבר מופיעים האנשים והאינטרסים המזהים בסערה הזדמנות לקידום אישי, לזריעת דמורליזציה ולהתעצמות אינטרסנטית, כלכלית, פוליטית ועוד. מנהיגות מתאימה אמורה לזהות את הכוחות האלו ולנטרלם בזמן, עדיף קודם למשבר, אך אם חתרנים כאלה הסתננו לתוכנו, יש לפעול מולם בזמן אמיתי, להרחיקם ולמתן את השפעתם הרעה.


מתוך המערכה בעיר אלעד כמקרה מבחן ניתן להקיש רבות על ההיערכות ברמה הלאומית ועל הדרכים לבנות מוכנות לקראת משברים עתידיים. מאז הברבור השחור של האסון במגדלי התאומים, אנו לומדים ומלמדים כי החומה הלאומית מורכבת מלבנים רבות, ולכן הביטחון הלאומי נשען על האינטגרציה בין כלל יכולותיה וארגוניה של המדינה.

לשם דוגמה: בלי רגולציה של משרד החקלאות, לא יוכל צה״ל למנוע מטרוריסטים להפיק חומר נפץ קטלני (TATP) מחומרי דשן; בלי שילוב זרועות של משרד האוצר, המכס, השירותים החשאיים, המשטרה, הפיקוח על הבנקים ואחרים יקשה להיאבק במימון גורמי טרור ופשיעה. כך כל אתגר לאומי מחייב אינטגרציה אפקטיבית של כל גורם רלוונטי תחת פיקוד אחוד, לאומי וממלכתי. במצבים קשים כאלה נשענת המדינה גם על הערכים, הנראטיב והרוח הלאומית, ולכן בולטים בעשייתם גופים ועמותות כמו מד"א, זק״א, יד שרה, עזר מציון, איחוד הצלה, קופות הצדקה וארגוני ההתנדבות של הערים השונות.

זו הסיבה שמי שצריך לעמוד בראש המאמץ ברגעי משבר הוא ראש המדינה עצמו. סמכותו ואחריותו מאפשרות לו ראייה רחבה והשפעה מלאה ומהירה באמצעות כל ארגז הכלים הלאומי. כיוון שאינטגרציה כזו מחייבת עבודת מטה, הוקם בישראל כבר ב-1999 המטה לביטחון לאומי (ובשנת 2008 תוקן גם חוק המל״ל), זהו המטה של ראש הממשלה לסיוע בשילוב הזרועות כולן ומיצוי כלל משאבי המדינה, בעבודת המטה ובניהול המערכה.

ניצול היתרון היחסי של גופי המדינה השונים הוא קריטי בעת ברבור שחור. לכן ראינו בתקופת הקורונה כיצד המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים רכש ציוד רפואי, מִנהל הרכש של משרד הביטחון תפקד כמִנהל רכש לאומי, השב״כ איכן חולי קורונה, המכון הביולוגי פיתח מענה רפואי, משרד הבריאות אפיין את הצרכים והנחה מקצועית, פיקוד העורף עסק בלוגיסטיקה, חילק מזון והפנה למלוניות, יחידות טכנולוגיות של צה"ל פיתחו מכונות הנשמה, אוניברסיטאות הפעילו מעבדות בדיקה, חברות מסחריות השתתפו בחילוץ ישראלים בחו״ל ועמותות סייעו בכל דבר נחוץ. רק בשילוב כוחות כזה היה אפשר להסיג את הנגיף לאחור.

לא לעולם חוסן ובמיוחד כשעוד אין לעולם חיסון. מאמר זה מסכם את ההתמודדות עם הגל הראשון של הקורונה. נכון לכתיבת שורות אנו בעיצומו של הגל השני וקרוב לוודאי שהנגיף יהיה חלק ממציאות חיינו בטווח הנראה לעין. על כן ראוי שסיכומם של דברים ידון קודם כל בהיערכות לגלים נוספים של המגפה אך בלי להתעלם ממשברים מסוג אחר, יהיו אשר יהיו.

ההיקשים מקורונה 1.0 אל האתגר הבא, בין אם מגפה ובין אם אירוע חירום אחר, צריכים לשלב בין מרכיבי היערכות גנריים הנכונים לכלל מצבי משבר לבין שיפור ההיערכות למצבי מגפה. כאמור בפתיחה, לא לכל מצב ניתן להיערך ולא את הכל ניתן לחזות. אך בעקבות הניסיון שנצבר ברמה האישית, המוניציפלית והלאומית בחודשים האחרונים, אפשר להסיק כמה מן הכלים הנחוצים למדינת ישראל ולחברה הישראלית כדי להתמודד טוב יותר בעתיד.

1) יש לעודד מבחינה רגולטורית את העצמאות והחוסן ברמה המשפחתית. במשבר-על הפרט צריך להיות ערוך בעצמו ולהכין את משפחתו למשבר, כיוון שהרשות המקומית והממשלה לא יוכלו תמיד להיחלץ לעזרתו. זוהי עובדה בסיסית שאנו נוטים לעיתים לשכוח, ואין טוב ממשבר הקורונה כדי להזכיר אותה. את החינוך לחוסן אישי צריכה להעניק מערכת החינוך לכלל התלמידים בתוכנית סדורה ומותאמת גיל לאורך שנים. נוסף לכך, הדרכות בנושא לבתי האב צריכות להיות חלק קבוע מהפעילות במתנ"סים, והפצת מדריכים שימושיים ברשת החברתית היא אפשרות מתבקשת.

נוסף לעידודו והכשרתו של כל בית אב למצבי משבר, נכון לפעול כדי להרחיב את מעטפת הביצועים של הרשות המקומית, חיזוקה ב"מנטורים" למצבי משבר והקמתן של מערכות מידע ושו"ב (שליטה ובקרה) רציפות שיוכלו לבדוק את מצבו של כל אזרח ותושב. הכשרתן וחיזוקן של עיריות ומועצות היא חשובה אך לא די בכך; היותן של חלק מהרשויות המקומיות מטרופולינים והתנהלותן כמן "ערי מדינה" גדולות ומורכבות מחייבת חלוקה סדורה של העיר לרבעים ושל שרשרת פיקוד, סמכות ואחריות, כך שהאתגר העירוני העצום יפורק מראש לשורה של אתגרי-משנה קטנים. סוגיה זו כבר נדונה במיזם של המכון לחקר הטרור (ICT) בשיתוף עם עיריית הרצליה ונבדקת במקומות שונים, אך יש לממשה בחוק ובתקנות לשעת חירום. כל האמור כאן מחייב תוכנית לאומית שבה צריכים לשתף פעולה משרד האוצר, משרד החינוך, משרד הפנים, המשרד לביטחון הפנים ומשרד הביטחון. על כל אחד מן הגורמים האלה לתת את חלקו במימושה של תוכנית ההכשרה והמוכנות הלאומית למצבי משבר.

2) אי-הוודאות באשר לזהותו של המשבר הבא צריכה להביא לעידודם ושימורם של מוקדי ידע ומומחים במגוון תחומים (לרבות אנשים המוגדרים "שרוטים" ומשוגעים לדבר ואף בנושאים אזוטריים). נוסף על כך, יש לבנות יכולת לאומית לבניית קווי ייצור אד-הוק, שכן אין לדעת מראש מה נידרש לייצר במהירות הבזק בעת משבר: מטושים, ערכות בדיקה או שמא חליפות הצלה, מסכות גז, תרופות מיוחדות או ציוד חילוץ. בעת כזו אנו נהנים מהיותנו אומת סטארט-אפ מתקדמת. אנו מבינים כמה חשובה תודעת החירום שלנו, כמה חיוניות התעשיות הביטחוניות המסבות בגמישות קווי ייצור. כמה טוב שיש לנו מדענים, מוקדי ידע ומומחים שבימי שגרה איננו שומעים עליהם דבר, וגם כמה חשוב שהאלתור הוא חלק מהדנ"א הישראלי. פעמים רבות זוכה הגישה המאלתרת לקיתונות של בוז וביקורת, אך האמת מגולמת בשלם המורכב מאלתור ומסדר טוב גם יחד. לשניהם אנו זקוקים.

3) אנו חיים במדינת חוק, דמוקרטית וחופשית, ובעקבות כך עלו במהלך משבר הקורונה גם המתחים הנובעים מחיכוך בין צורכי מצב החירום לבין חרות הפרט וזכויות האדם. הדבר עלה במיוחד על-רקע ההחלטה לאפשר לשב"כ לאכן חולי קורונה ולהתריע על האפשרות שאנשים ששהו בקרבתם נדבקו. אף שהכלי הוכח כאפקטיבי באיתור ובקטיעה מהירה של שרשראות הדבקה, חרדתם של רבים מפני אובדן החרות הייתה ברורה.

סוגיות כאלה ודומות להן יעלו גם במצבי משבר אחרים, והשוני בין המצבים וייחודם של אתגרי ברבור שחור מחייב רגולציה גנרית, נהלים לתקינה וחקיקה בעת משבר, ולצידם הקמתו של "כוח חוד משפטי" איכותי שיוכל לסייר בשטח במקרה הצורך, לזהות אתגרים משפטיים ולתת ייעוץ משפטי בזמן אמת, מענה מהיר ותשובות מניחות את הדעת. איכוני השב"כ הם רק דוגמה אחת, אך יש עוד היבטים משפטיים לכל טיפול במשבר: באלעד היה עליי למצוא פתרונות למשפחה שסירבה להתפנות מן העיר אף שחלק גדול ממנה היה חולה (8 מתוך 14 נפשות), ולא שמר על משמעת ועל ריחוק חברתי. היה עלינו ליצור שגרת ביקורי בית משטרתיים, לקיים מאמצי שכנוע של גורמי רווחה ובריאות, ולחפש את המעטפת החוקית שתתיר לראש רשות לקבל החלטות פינוי בכוח או סמכויות נרחבות אחרות בעת משבר. להבא יש להיערך לעניין המשפטי מראש ולהכין לכך את הכלים המתאימים.

4) בשעת משבר חיוני לשמור גם על ערכים כמו הרוח הישראלית, תודעת שליטה במצב, שימור תקווה, הוגנות, אמינות ותחושת ביטחון לאזרחים. מדינת ישראל חיה בתודעת חירום מתמשכת מהקמתה, ומציאות זו מסייעת במלחמות ובסבבי לחימה מול טילים ורקטות, ונראה שלעובדה זו יש משמעות חיובית גם לנוכח ברבורים שחורים. נראה שלטווח הבינוני והארוך יש לחזק עוד צד באתוס הלאומי-ממלכתי. לצד תחושת החירום והמאבק יש לצרף את אתוס ההתנדבות והערבות ההדדית, אלה נכונים לכל מצב מצוקה ומחזקים את החברה על כל גווניה ושבטיה. גם כאן, הרובד המשמעותי ביותר הוא המקומי, זה שצומח מלמטה ולא מאורגן מלמעלה. במסגרת זו יש לדון בארגון וחיזוק מסגרות ההתנדבות הקהילתיות ככוח מרכזי למערכה בעת משבר – לא רק באופן אקראי הרוכב על יוזמות פרטיות אלא מתוך הבנה מנהיגותית כי זהו כלי חשוב בארגז הכלים ויש לעודדו ולחזקו במשאבים והכוונה.

יש עוד הרבה מה ללמוד ובוודאי שיהיו עוד לקחים להפיק, אך כיוון שלא ניתן להיערך לכל ברבור שחור (כי אם אפשר, הוא אינו ברבור שחור), אנו זקוקים לתשתית גנרית וזריזה הערוכה גם למחקר אופרטיבי, ללמידה תוך כדי תנועה ולהשתנות מתמדת. עוד מוקדם להעריך לאן יישאו אותנו גלי ההדף של משבר הקורונה, אך כבר ניתן לדעת כי העולם עובר עידכון גרסה. במובנים רבים עולם חדש ושלל הזדמנויות ניצבים לפתחה של האנושות שכן כל משבר טומן בחובו הזדמנות גדולה לשינוי. כתוצאה ממשבר הקורונה כבר מזוהים שינויים רבים בהרגלי הצריכה, הלמידה, העבודה והסדר החברתי. מקצועות חדשים ייווצרו, עולמות תוכן רבים יקבלו פרשנות חדשה, ומערכת חדשה של יחסי גומלין תיצור "חוזה" חדש של חלוקת תפקידים בין הפרט לרשות המקומית והלאומית.

בסיומם של דברים אני מבקש להעלות תקווה נוספת. המושג מלחמת עולם שלישית קיבל הקשר אחר בחודשים הראשונים של 2020. הסתבר למדינות העולם שיש מלחמות גדולות, עולמיות באמת, שהן מערכה של האנושות כולה נגד איום הרובץ לפתחה. בלי להיחשד בתמימות יתר אני רוצה לומר שבזמן הקורונה זיהתה האנושות את היותה חשופה לאיומים הנובעים מהיותה כפר גלובלי. למצב דברים כזה יש גם צדדים חיוביים: הוא יאפשר שיתופי פעולה רחבים, ערבות הדדית גלובלית וזיהויים של אינטרסים משותפים רבים.

מבחינת מדינת ישראל טמונה כאן הזדמנות חשובה. לאורך העשורים האחרונים הגדרנו לעצמנו במה אנחנו חייבים להיות הכי טובים כדי לשרוד ולשגשג, וגיבשנו מושגים כמו עליונות אווירית, עליונות מודיעינית, עליונות בסייבר ואחרים. לצד אלה יש להציב כעת את בניית יכולתה של המדינה להתגונן מפני ברבורים שחורים, לסגל ולבנות חוסן ואנטי-שבירות. אם תרצו: לפתח "עליונות בעמידות".

מיצובה של מדינת ישראל בזירה העולמית כמסוגלת לרכב על ברבורים שחורים, להתמודד עימם בהצלחה ולנצחם הוא נדבך נוסף בעוצמתה כלפי אויביה וידידיה. עליונות כזו מורכבת מרכיבים רבים ובהם חינוך, הכשרה, תוכניות מנהיגות, הצטיידות, למידה והיקשים מכל משבר בעולם. ההבנה כי "נצח ישראל" הוא מושג אמיתי שיש לו מטען רב ומחייב צריכה לגרום לנו להכין את המדינה ואת העם למוכנות להתמודד עם כל משבר, ולסגל לעצמנו מראש את התודעה ואת כלי הפעולה הנדרשים, לשרוד ולקיים את הבית הלאומי לנצח.

לכאורה אלו מילים "מפוצצות", אך בתוכן טמונה עשייה במנעד רחב, מן הרובד המיקרו-טקטי בשטח, דרך היבטים רבים של לוגיסטיקה ואופרציה, ועד לעיקר: קיומו של מצב דעת לאומי המביא ליצירת אסטרטגיה רבתי מעודכנת באופן קבוע ומתמשך, לכתיבת מסמכי מדיניות, ולבסוף לגיבוש תפיסות הפעלה, תורת לחימה והתמודדות, טכניקות פעולה ותרגולות.

הובטחנו כי "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר". עלינו לעשות כל מה שנדרש כדי שכך יהיה.