מחיר כבד

על היציאות החפוזות מהסגר - מענה לרחשי הציבור וללחץ בעלי עסקים - עוד נשלם ח"ו מחיר כבד. אין ביציאות הללו היגיון. מדיניות היו-יו של הממשלה מבלבלת את הציבור, ומשרישה בו אי-אמון בהחלטותיה לגבי המגיפה.

שווים פחות

מדיניות בוטה של צדק בררני בבתי-המשפט, כולל בעליון, עולה מהשוואה שערך ארנון סגל ב'מקור ראשון' בין היחס למתפרעים מול מעון ראש הממשלה ולחבריהם לבין היחס ליהודים המנסים לעלות להר-הבית. כך, טוען סגל, בעוד שופטי בג"ץ מקבלים משך עשרות שנים טענות עמומות של המשטרה (וכנראה, השב"כ), כי העלייה להר-הבית תסכן את שלום הציבור, ואינן חוקרים אותן - הם נזפו בנציגי הפרקליטות על כך שאין לפרקליטות נתונים מדויקים על הדבקות בקורונה במהלך ההפגנות בבקשה להגבילן.

מאמרו של סגל קשה לקריאה, למרות שאינו מחדש, כיוון ששם מראה, המשקפת מציאות ברורה של עמדה חד-צדדית של בתי-המשפט כלפי המעוניינים לעלות אל הר-הבית. נראה, שיהודים במדינה הדמוקרטית, שאליה חותרים השופטים, שווים פחות כבר כעת, עוד לפני שהצליחו לממש את כוונתם.

רחמנים

נזכרתי באמרתו המדהימה של רבי אלעזר, "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (מדרש תנחומא לפרשת מצורע) כשקראתי, שאוהב ישראל (done-well על האש) סאיב עריקאת אושפז בבית-החולים 'הדסה' בעין-כרם לטיפול בקורונה לאחר שלקה בקורונה.

איני מצליח להבין את היחס ההומניטרי לשונאינו ולמי שמטיפים יומם-וליילה להשמדתנו; וכנראה, לא אצליח להבין זאת. מה עוד, שהסכמי אוסלו מטילים על רשות הטרור מרמאללה את הטיפול הרפואי בתושבים ביהודה, בשומרון ובעזה.

חמש פעמים

מפקדי שלושת הגדודים המעורבים (אריות הירדן, ברדלס ולביא הבקעה) הם קצינים דתיים, בוגרי מכינת בני דוד בע̤לי. גם המפקד הקודם של גדוד לביא הבקעה היה דתי, בוגר המכינה בעלי. מצטרף אליהם עוד בוגר של המכינה, שמונה לפקד על חיל הגנת הגבולות. כך כותבת לי קטי, ידידתי.

אכן, מקריות מדהימה. על כך הגיב אל"ם (מיל') רז שגיא, יו"ר הפורום לחוסן צה"ל: "אבא של ע"ה היה אומר - 'פעם אחת - זה מקרה; פעמיים - צירוף מקרים; שלוש פעמים - כבר שיטה'. ואוסיף שחמש פעמים - זה דפוס".

הרב אלי סדן, ראש המכינה בעלי, מסר, כי ניתנה לכל אחד מארבעת בוגריו הברירה לפקד על הגדודים הללו, או לפרוש מהצבא. "קשה לראות כאן את הדפוס, שמתאמץ לתת לגדודים הללו הכשר כיפתי", כותבת קטי, "למרות שיש הסכמה מקיר-אל-קיר בציונות הדתית שהגדודים הללו הם טעות מבחינה מוסרית, הלכתית וצבאית".

איגרות-הברכה חוזרות

עד לפני שניים-שלושה עשורים עוד שלחו אנשים איגרות ברכה אלה לאלה, והמנהג נעלם. מגיפת קורונה החזירה אותו. כך מדווח העיתון 'שיקאגו טריביון', והביקוש להם אדיר. אחת המשווקות של האיגרות מצפה לגאות בביקוש לקראת חנוכה וחג המולד, בגלל הריחוק החברתי מחברים ומבני המשפחה.

בתחילת השנה העריכה אחת מיצרניות איגרות-הברכה, כי הביקוש למוצריה יגדל השנה בשבעה אחוזים לעומת הקיקוש אשתקד. באתר המכירות האלקטרוניות ETSY, מדווח העיתון, נרשם גידול של 23 אחוזים בביקוש לאיגרות בחודש ספטמבר, לעומת ספטמבר הקודם.

הדואר האמריקני דיווח, כי בשנה שעברה נשלחו כמחצית איגרות הברכה שנשלחו לפני עשור. זאת, כמובן, בגלל פריצת הדואר האלקטרוני והרשתות החברתיות לחיינו.

מאז 2019 רוב המכירות של איגרות-ברכה הנו במסחר אלקטרוני, ולא בחנויות, במרכולים, או ברשתות השיווק, בין השאר, בגלל סגר על החנויות. האיגרות נושאות ברכות, שמביעות קשר, עידוד, העצמה, הבעת תודה ואמפתיה. כך, יש איגרות, המביעות צער על אובדן יקירים, או אובדן עבודה למי שאינם מסוגלים לבטא זאת במלותיהם, או למי שחוששים מכתיבת הדברים.

איגרות עולות מחצי דולר עד יותר מעשרה דולרים, דיווח העיתון, כשרוב האיגרות נמכרות בשניים-ארבעה דולרים. ב-ETSY המחירים יקרים יותר - חמישה-שבעה דולרים; ויש גם בחמישה-שנים-עשר דולרים, תלוי ביצרן, באתר המכירה, בסביבה ובמורכבות העיצוב.

רווחיות היצרניות לא הושפעה מהגידול בביקוש לאיגרות, וחלקן מפטרות אנשים מצוותיהן, ומקצצות בשכר מי שנותרו עמן. חנויות ודוכנים למכירת איגרות נסגרים בגלל הגבלות הקורונה, ומכירת האיגרות עוברת במהירות לאינטרנט. כך, אם יש לך בולים - מהר לרכוש איגרות-ברכה, מסכם העיתון את הכתבה.

עוינים

הצבעת אנשי הרשימה המשותפת והשמאל נגד הסכמי השלום עם מדינות המפרץ הייתה צפויה, כמו התנגדות השָלומיאלים - החסידים השוטים בקרבנו של השלום.

ראשית, ההסכמים אינם מיטיבים עם רשויות הטרור ביהודה, בשומרון ובעזה; וזו מגרעת גדולה. שנית, אינם פוגעים ביהודים ובמדינה היהודית, וזו מגרעת עצומה כיוון שדם יהודי לא יישפך, בתי יהודים לא ייהרסו, ואדמת מולדתנו לא תימסר למבקשי נפשנו.

הרשימה המשותפת הוכיחה - שוב, למי שנזקק להוכחה - כי רק רעת מדינת ישראל לנגד עיניה, אינה דואגת לערביי ישראל, ומוכנה להקריב הכל למען אויבי ישראל. בעצם, לא-חדשות, למרות חיוכי איימן עודה והלשון החלקלקה של אחמד טיבי.