מחול הרפאים של ספר בלשי

סם ש. רקובר הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. העובדה שהוא כבר שנים אחדות בדימוס מאפשרת לו לעשות מחקרים בזמנו הפנוי, אך גם להתמסר לתחביבו - הוא כותב ספרי בלשים מעניינים. התשיעי בהם, "מחול הרפאים", יצא עכשיו.

בסיפור טווה רקובר סאגה מעניינת על קצין משטרה מצליח מאוד שעזב את המשטרה ונרדף על-ידי פושעים בגלל חקירות שעשה בתפקידו. לצורך הסיפור מגייס רקובר קצינת משטרה ג'ינג'ית מעולה, שוש לוגסי, ולידה רס"מ דוד אללוף ושניהם יוצאים למסע חקירה אחרי עקבותיו הנעלמות של ניצ"מ ירמיהו השני (כן, זה השם שקבע לו המחבר). מסע החקירה הזה מעניין מאוד והוא שזור בשיחות פילוסופיות שפרופ' רקובר שילב בעלילה, ולדעתי השיחות מפריעות לקורא לעקוב אחרי העלילה המעניינת.

כדי להגביר את העניין המציא הספר שתי דמויות-דמי של קצין המשטרה (לא שם) ושל קצינת משטרה בריטית (לילית). שתי דמויות הדמי הללו משתתפות בעלילה ותורמות למידע של חוקרי המשטרה והצח"מ אחרי הקצין הנעלם.

איך יש לפרופסור לפסיכולוגיה מידע על חוקרי משטרה מצטיינים? יש לו ידע על הפרוצדורות המשטרתיות, כי לא הסתפק בעבודת הכנה וגם היה לו מגע עם המשטרה כאשר לימדתי קורסים בבית הספר לקציני משטרה וגם באוניברסיטה. חוץ מזה, קיבל פרס לביטחון פנים על פיתוח מודל לזיהוי פרצופים. בספר המחבר לא ממעיט בסצינות מין, שמוסיפות מימד הולם לגיבורים.

בספר אנשי המשטרה סימפטיים ועושים עבודת חקירה מעולה. הם אינם מסתבכים במעשי אלימות, שהמשטרה מצטיינת בהם בימים אלה. נוסף לכך, רקובר מקפיד שהקצינות יהיו חתיכות והאנשים מרבים לצחוק ולחייך. כך, לקורא נחמד למרות שהסוף לא שמח.

על ספר קודם של סם. רקובר, "מי את רוזלינד" פרסמתי קטע ב-2019 בבלוג.

הפחים הכתומים

כשהופיעו הפחים הכתומים ונתבקשנו לשים בהם חפצים הראויים למיחזור - שמחתי. כאשר הפחים הללו החלו להתפורר ולהישבר - הצטערתי. ואז החליפו אותם בחדשים.

חשבתי: מאין באו פחי המיחזור הללו? ונזכרתי באימרה: מה שבשביל האחד היא אשפה, בשביל השני הוא אוצר.