חזקת תקינות - לאן?

מושג חדש נוסף בא לעולם לכבוד משפטו של בנימין נתניהו; ושמו בישראל חזקת תקינות, כשהכוונה היא למהלכיה של מערכת אכיפת החוק. הוא נשמע שוב ושוב באולמה של השופטת רבקה פלדמן-פרידמן בדיון שהתקיים בבקשה של הסנגורים לחשוף חומרי חקירה; לתדהמת רבים - ואני בתוכם. זאת, משום שעד כה, מושג זה היה עולה רק בעתירות מנהליות כשהרשות שנגדה עותרים הייתה מוחזקת כמי שפעלה בתום לב במסגרת סמכויותיה; לא בהליכים פליליים.

שכן באלה, כמו בכל העולם המערבי, החזקה היחידה המוכרת היא חזקת החפות של הנאשם - חזקה שמטילה את נטל ההוכחה על הגורם המאשים. הנאשם לא אמור להוכיח את חפותו, ולפרקליטות המדינה לא שמורה כל חזקה נוגדת.

דא עקא, אם מאצילים על מערכת אכיפת החוק את החזקה של מי שפעלה, כביכול, באורח תקין, שוב לא עומדת לנאשם חזקת החפות, מה שפוטר את מי שהגיש את כתב האישום מן החובה להראות שחזקת החפות נפרמה לנוכח הראיות שהוצגו בבית המשפט. מכאן ואילך, אם התזה שהועלתה בבית המשפט המחוזי בירושלים תמצא אחיזה במהלך המשפט, ואסור שזה יקרה, על הנאשמים יהיה להראות שחזקת התקינות של המאשימה התפרקה, וזאת לא הדרך לניהול משפט פלילי. אין בכוחו של נאשם להראות שהאופן שבו התנהלו הליכי איסוף הראיות, בכל השלבים, היה פגום; ובוודאי שאין להטיל עליו מטלה זאת.

אינני בא לחרוץ דין, אולם למיטב הבנתי, יש כבר עתה עובדות למכביר המעידות על כך שתקינות לא הייתה בהתנהגות התביעה הכללית בקטעים רבים של הדרך - אבל אינני רוצה לעסוק בכך כעת. מה שלי חשוב להדגיש הוא, שעצם העלאת המושג "חזקת תקינות" מטילה, בעיניי, צל כבד על ההליך כולו.

הדעת פשוט איננה יכולה לסבול, להבנתי, היפוך מן הסוג הזה במשפט פלילי. הוא לא מתקיים בשום מדינה דמוקרטית. הנאשם לא צריך להראות דבר. הרשות המאשימה, עליה מוטל הנטל שהיא באה בידיים נקיות. הנאשם רק צריך להצביע על ליקויים-לכאורה. מכאן ואילך, חובתה של פרקליטות המדינה להוכיח את תקינות התנהגותה ללא עזרה של חזקה כלשהי.

לא יכול להיות שכל אימת שסנגור מצביע על מחדלים התשובה תהיה שנפלה "תקלה" ושבפרקליטות לא היו מודעים לה. המשפט הפלילי אינו יכול לסבול תשובות כאלה. מה גם, שלהתרשמותי השוטרים בפרשה דנא לא פעלו על דעת עצמם. פרקליטים בכירים ליוו אותם. תרגילי החקירה שעשו, לדוגמה, לניר חפץ, מקומם לא יכירם במקומותינו, ואין לי ספק, שמי שנקט בהם פעל ברשות ובסמכות; והניסיון להסתירם, בשלב של גיבוש כתב האישום, לא נעשה, לדעתי, בתום לב.

מכל מקום, הדברים לא התגלו לראשונה בעת הדיון בבית המשפט. הם בוודאי עלו במהלך השימוע שנערך קודם להגשת כתב האישום - ואז מי שצריך היה לדעת בוודאי כבר ידע כיצד נהגו החוקרים. ובכל זאת, מאומה לא קרה. טיוטת כתב האישום נשארה ללא שינוי. אז איך אפשר לדבר על חזקת תקינות? כלום אפשר להניח שתרגילי החקירה המסריחים שליוו את חקירתם של שאול אלוביץ ושל בנו הוסתרו מעיניהם של היושבים ברחוב צלאח א-דין?

כך או אחרת, הגיעה העת שגם בבתי המשפט שלנו תהיה לשופטים האופציה - ולטעמי, גם החובה - לפסול ראיות שהתקבלו של כדין, ולהשליך לסל הניירות כתבי אישום שמתבססים על פירותיו של עץ מורעל. חברה שיש רצון לתרום לה היא חברה שבה כבוד האדם מוצא את ביטויו לא רק בזכות להפגין.