תחיית המתים של היטלר

הייתי מוכן להיות תולעת קטנה במוחו של היטלר כדי להבין מה חולף במחשבתו, אל מול 'העבודה' שלא הצליח להספיק לסיים. אני מוכן לזחול על גחוני לתוך מצבתו, להחליק חוליותיי לתוך הבור השחור, האפל, לפלס דרכי בן העצמות היבשות עד למוחו של האיש הרע הזה, צורר היהודים והטובח האכזר ביותר בהיסטוריה האנושית אשר ביקש להשמיד ולאבד, למחוק את זרע ישראל מהעולם.

צדיקים במיתתם קרויים חיים ושפתותיהם דובבות בקבר. אם כן איך ייתכן שהנתעב, הנקלה, הבזוי בבני האדם זוכה ששנים רבות אחרי שמת הוא עדיין חי בראשם, במוחם, בפיהם, של בני העם הנלחם במכחישי שואה, באנטישמים, בגזעניים. איך ייתכן שחרפת אדם זה היה למטבע עובר לסוחר וזוכה לחיים משלו אצל קבוצות מגוונות בחברה היהודית. היטלר ואייכמן, גבלס וכל פיהרר מצוי זוכים לפריחה בקרב היהודים. חרדים, שמאל, ימין, מרכז. השואה נוכחת בחיינו, היטלר קופץ לביקור במחאת האנרכיסטים, בהפגנה של חרדים. עיתונאים המסוכסכים בנפשם משווים ראש ממשלה להיטלר, השב"כ מגייס משת"פ שיתייצב כפרובוקטור עם תמונת ראש ממשלה במדי נאצי, אלוף במיל' מצמצם הבדלים עם גרמניה הנאצית. נדמה כי להיטלר ותורתו לא הייתה עדנה כמו בקרב היהודים.

כתולעת במוחו של היטלר הייתי מבקש לדעת מה הוא חושב על היהודים שהוא לא הספיק לחסל, מה הוא חושב על ההשוואה אליו על-ידי אליטות, אנשי אקדמיה, חרדים, פוליטיקאים, עיתונאים. איך נהייה הנתעב הזה לסלב ישראלי ששמו מודבק לראש ממשלה, לשוטרים.

היטלר לא מתהפך בקבר, אנחנו מתהפכים על חיינו. המחריד בכל ההשוואות הנעשות לרוצח ההמונים הוא שהתרגלנו, אמות הסיפיים כבר לא מזדעזעות, הגינויים נהיים רפים יותר, ההתעמתות עם מחייו של הצורר נחלשת, הזעזוע מלווה בקריצה. היטלר האיש שבא מאי המתים, כוכב עליון בישראל, השואה מגויסת לצרכים פוליטיים, חברתיים, זילותה מתבצעת בראש חוצות. הגסטאפו, גבלס ואייכמן מביטים בהערצה במנהיג שלהם היטלר שמותיר להם אבק במיתוג הישראלי.

מדינת ישראל יצרה חוקים בנושא זילות השואה. תמיד נראה היה לי שחוקים אלה מיותרים, בראשי הייתה ההשוואה הקבועה בין יום הכיפורים אשר אין חוק לקיימו לבין השואה לאשר אינה זקוקה לחוק, התבדתי. לו הייתי תולעת במוחו של היטלר הייתי חודר לו לאוזניים שלא יראה את החרפה, מתיישב לו על השפתיים, סוגר לו את הפה שלא ישמע את השם הארור שלו נישא בפי יהודים. הייתי מתנחל בין הריסים כדי שלא יראה את חרפת העם שלא הספיק לטבוח.

לא לחוקי שואה אנו זקוקים, אנו זקוקים לחינוך מינקות, לחינוך לסובלנות, לחינוך לכבוד האדם, לתגובה ציבורית הולמת, להצבה בחזית מול מי שמשתמש בטרגדיה האנושית הגדולה בעולם, להוקעה בראש חוצות. יצירת מאזן הרתעה ושמירה על השואה כאירוע חד-פעמי של הרוע האנושי. הבטחנו לנרצחים, לנטבחים, לאודים המוצלים מאש, לזכור ולעולם לא לשכוח, ומעתה נתחייב לזכור ולעולם לא לסלוח למי שישתמש בשואה על כל הטיותיה לצרכי ביוש, שיסוי, ביזוי. תנו להיטלר להירקב בתהומות הנשייה של ההיסטוריה האנושית.