תם פרקש זכרונו לברכה

דורון פרקש היה טייס בחיל-האוויר. בנו תם, כשסיים את לימודיו התיכוניים במגמת מחשבים בבית הספר המשותף במעגן מיכאל, החליט ללכת בדרכי אביו. בעת שירותו הצבאי סיים בהצטיינות יתרה קורס טיס והיה לטייס. למרבה הצער, בהיותו בן 23 ב-כ"ח בתמוז תשס"ו, 24.7.2006 המסוק, אותו הטיס בשובו מפעילות צבאית בלבנון במלחמת לבנון השנייה, התרסק ותם נהרג. ועם התרסקות המסוק של תם התרסקו חייה של משפחת פרקש.

את תם פרקש, בדרכו האחרונה בבית הקברות בקיסריה-שדות ים, ליוו הוריו השכולים דורון וענת, אחיו השכולים עמית ואורי וגם חברתו לחיים בארבע שנות חייו האחרונות, החברה רעות. איתם הלכו למעלה משלושת אלפים אנשים, שהכירו והוקירו את תם ואת משפחת פרקש מקיסריה.

כששמעתי בשבוע שעבר את פעילת הליכוד, אורלי לב, משחררת ממלתעות פיה הבהמי דברי נבלה מפלצתיים מתחת חלונם של ההורים השכולים ענת ודורון פרקש, אני נמלטתי לשירים, כי אין בכוחי להתעמת עם דברי הנבלה, שהשמיעה פעילת הליכוד והשמיעו חבריה, שבין היתר איחלו לאם ענת, שמוות נוסף יפקוד את ביתה.

ברצוני לשתף את קהל הקוראים בקטעים משני שירים, אליהם שבתי בשבוע שעבר. השיר הראשון כתב המשורר חיים חפר. חיים חפר היה שכן של הזוג תם ורעות פרקש שגרו בתל אביב. למרות שחיים חפר היה כבן 83 ותם ורעות היו בני 23 נקשרו קשרי רעות חמים בין המשורר והזוג הצעיר. ביום מותו כתב חיים חפר את השיר ממנו אצטט מספר שורות:

פִּתְאוֹם - לֹא הָיָה לָנוּ תֹּם

פִּתְאוֹם - כָּכָה בְּאֶמְצַע הַיּוֹם

פִּתְאוֹם - הַשָּׁמַיִם רֵיקִים, רַק עָנָן לָבָן מְשׁוֹטֵט

פִּתאום - תֹּם אֵינֶנּוּ, תֹּם מֵת.

פִּתְאוֹם - וְלַמִּשְׁפָּחָה נוֹתָר רַק זֵכֶר, צְלִיל גִּיטָרָה וְדִמְעָה.

פּתְאוֹם - וְלִכְתֵפָהּ שֶׁל רֵעוּת תֶּחֱסַר יָדוֹ הַדּוֹאֶגֶת הָרַכָּה.

עַל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא כָּתוּב:

עָלָה בְּמֶרְכְּבוֹת אֵשׁ הַשָּׁמָיְמָה

תֹּם יָרַד בְּמֶרְכְּבוֹת אֵשׁ אֶל אֶרֶץ הוּלָדְתוֹ.

עַל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא כָּתוּב:

וַחֲמִשִּׁים מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים צוֹפִים בַּמַּחֲזֶה

עַל תֹּם כָּל הָעָם הִבִּיט וְרָאָה

כָּל הָעָם מְלַוֶּה אוֹתוֹ כְּשֶׁהַשְׁרֵיפָה

בּוֹעֶרֶת לְכֻלָּנוּ בֶּחָזֶה........".

אני מודה, שלשיר השני, "מִלְיוֹן כּוֹכָבִים", אני חוזר בשנים האחרונות בכל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל. אין לי הסבר, אך אני מוצא עצמי הרבה פעמים משוטט בין שורות השיר, אותו קראה לראשונה על קברו של תם אחותו עמית, כשהייתה נערה בת 17. ביום בו נהרג תם ביקשה האחות עמית מחברו של תם, יפתח קרזנר, לכתוב שיר על תם וקטעים מקוטעים מהשיר אני מביא בפניכם:

רָצִיתָ לָעוּף

רָצִיתָ כְּבָר הַלְאָה

עִם חֲצִי חִיּוּךְ עָלִיתָ לְמַעֲלָה

מִלְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלְךָ בָּעֵינַיִם

תֵּן רַק עוֹד שְׁנִיָּה אַחַת

לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם

רָצִיתָ לָעוּף

הָלַכְתָּ רָחוֹק מִדַּי בְּתוֹךְ הַטֵּרוּף

אֵין מִי שֶׁיִּשׁמֹר עָלַי....

מִלְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלְּךָ בָּעֵינַיִם....

תֵּן רַק עוֹד שְׁנִיָּה אַחַת

לוֹמַר לְך שָׁלוֹם.

אל מול דברי הנבלה, שהשמיעו פעילי תנועת הליכוד מתחת חלונם של ההורים השכולים, ענת ודורון פרקש, אני נאחזתי בשירים. אך מה שברור לי, שאם אלה הם חסידיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חובה עלינו לומר לו בנחרצות רבה:

"לֵךְ לְךָ" ולחסידיו: "לְכוּ לָכֶם".