פניה לאורלי חסרת-לב מפקדת פלנגות השנאה <br>

מעשה מחפיר עשית אורלי חסרת-לב, כמי שנושאת בתפקיד "המכובד", מפקדת פלנגות השנאה. הייתה לך חוצפה לעמוד מתחת לחלון ביתם של הורים שכולים, דורון וענת פרקש, ובעברית בוטה וגסת רוח צרחת לעברם, לעבר אימא ואבא, שאבד להם היקר מכל, בנם, שנתן את חייו להגנתה של המדינה האהובה עלינו.

מצער, שאת אורלי חסרת-לב לא חשת, שאפילו השפה העברית דומעת וניצבת מולך מבוישת מכל מילה, שיצאה ממלתעות לשונך. את לא התביישת לתת ביטוי רווי שנאה כלפי ההורים, שחרב עליהם עולמם ב-24 ביולי 2006, כ"ח תמוז תש"ז, כשהמסוק בו טס בנם התרסק ואתו התרסקו חיי בנם תם. תם לא היה בטיול בשמי צפון מדינת ישראל, אלא הוא יצא כדי להגן על מדינתנו היקרה לנו.

במיוחד ציער אותי חבר, שעמד קרוב אליך והצטרף לפלנגות שלך, אורלי חסרת לב, ואיחל לאם השכולה, ענת פרקש, שתאבד בן נוסף. במקרה בן נוסף הוא טייס, העושה למען מדינתנו היקרה לכולנו בהגנה על שמיה לא בצרחה בהמית חייתית, המאחלת מוות ושכול נוסף לאם שכולה, כפי שעה חברך לפלנגות השנאה.

לידיעתך, אורלי חסרת לב, הוריו השכולים מארחים הרבה פעמים את חבריו של תם, זכרונו לברכה. כמוהו פועלים רק למען ביטחון המדינה. מדובר בחברים שבחייהם האזרחיים סבורים, שראש ממשלה אינו יכול להמשיך לכהן בתפקידו, כשהוגש נגדו כתב אישום ובו שלושה סעיפים חמורים: שוחד, מרמה והפרת אמונים. חברים שנתנו את כל כולם למדינה ונכונים להמשיך לתת כל עת שיידרש מהם. הם זכו, שאת בחוצפתך תקראי להם אנרכיסטים.

אורלי חסרת-לב, ללב החסר אני מבקש להעניק לך ממה שממש חסר לך, וזאת אני מבקש לעשות באמצעות הניסיון להפגיש אותך עם שני שירים. שיר אחד כתב יפתח, חבר נעורים של תם, ביום בו נהרג תם עת התרסקות מטוסו, ואותו קראה אחותו עמית פרקש, אז נערה בת שבע עשרה, על קברו של אחיה בקיסריה בפני שלושת אלפים איש שהכירו והוקירו את תם, הוריו - דורון וענת, אחיו - עמית ואורי ואת חברתו לחיים בארבע שנות חייו האחרונים - את רעות.

מִלְיוֹן כּוֹכָבִים

רָצִיתָ לָעוּף, רָצִיתָ כְּבָר הַלְאָה

עִם חֲצִי חִיּוּך עָלִיתָ לְמַעֲלָה

מִלְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלָּך בָּעֵינַיִם

תֵּן רַק עוֹד שְׁנִיָּה אַחַת לוֹמַר לָךְ שָׁלוֹם.

רָצִיתָ לעוף, הָלַכְתָּ רָחוֹק מִדַּי

בְּתוֹך הַטֵּרוּף אֵין מִי שֶׁיִּשְׁמוֹר עָלַי

מִלְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלְּךָ בָּעֵינַיִם

רָצִיתִי שְׁנִיָּה אַחַת לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם.

אֲנִי רָצִיתִי לָשִׁיר

מִלְיוֹן כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

תּוֹפְסִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁלְּךָ בָּעֵינַיִם

רָצִיתִי לָשִׁיר לְךָ, לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם

רָצִיתִי שְׁנִיָּה אַחַת לוֹמַר לְךָ שָׁלוֹם.

את אורלי חסרת-לב הוצאת ממלתעות לשונך התבטאויות בוטות וגסות רוח, המביישות את השפה העברית, השפה שדומעת וכואבת את כאב משפחת דורון וענת פרקש, הורי תם, זכרונו לברכה, ועמית שקראה את השיר המרגש על קברו של תם.

אורלי חסרת-לב אני רוצה להפגיש אותך עם עוד שיר שכתב משורר בן 83 שהיה מיודד מאוד כשכן עם השכנים בני ה-23, תם ורעות שגרו באותו בניין בתל אביב. קשרי רעות חזקים והדוקים נקשרו בין השכנים הצעירים והישיש בן 83. בצעירותו, אותו ישיש, חיים חפר, טרם קמה מדינת ישראל, כאיש הפלמ"ח, היה מפקד מחלקה בפלמ"ח, שתפקידה היה להבריח יהודים דרך סוריה וגם דרך לבנון לישראל, כשחוקי הספר הלבן מנעו כניסת יהודים. היו אלו פעולות נועזות, שהסתיימו בהצלחה רבה וכמה מאות יהודים עברו בנתיבי ההברחה עליהם פיקד חיים חפר.

היה זה מפגש בין המשורר, שבצעירותו סיכן חייו בהברחת יהודים מלבנון לישראל דרך הגבול הצפוני, ובין טייס שסיכן את חייו בצעירותו בהגנה על שמי מדינת ישראל בגבולה הצפוני ושם מצא את מותו. ביום השלושים לגילוי המצבה של תם פרקש בן ה-23 קרא חיים חפר בן ה-83 שיר לכבוד חברו האהוב - תם פרקש.

פִּתְאוֹם - לֹא הָיָה לָנוּ ּתֹּם

פתאום - כָּכָה סְתָם בְּאֶמְצַע הַיּוֹם

פִּתְאוֹם - הַשָּׁמַיִם רֵיקִים, רַק עָנָן לָבָן מְשׁוֹטֵט

פִּתְאוֹם - תֹּם אֵינֶנּוּ, תֹּם מֵת.

פִּתְאוּם - וְלַמִּשְׁפָּחָה נוֹתָר רַק זֵכֶר צְלִיל גִּיטָרָה וְדִמְעָה

פִּתְאֹום - וְלִכְתֵפָהּ שֶׁל רֵעוּת תֶּחֱסַר יָדוֹ הַדּוֹאֶגֶת הָרַכָּה.

עַל אֵלִיָּּהוּ הַנָּבִיא כָּתוּב:

עָלָה בְּמֶרְכְּבוֹת אֵשׁ הַשָּׁמָיְמָה (מלכים ב' ב', י"א)

תֹּם יָרַד בְּמֶרְכְּבוֹת אֵשׁ אֶל אֶרֶץ הוּלָדְתוֹ.

עַל אֵליָּהוּ הַנָּבִיא כָּתוּב:

וַחֲמִשִּׁים מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים צוֹפִים בַּמַּחֲזֶה

וּלְתֹם כָּל הָעָם הִבִּיט וְרָאָה

כָּל הָעָם מְלַוֶּה אוֹתוֹ כְּשֶׁהַשְּׁרֵיפָה בּוֹעֶרֶת לְכֻלָּנוּ בֶּחָזֶה...

אֲנִי זוֹכֵר הִתְחַלְנוּ לְהָקִים מְדִינָה

עָשִׁינוּ אֶת זֶה בִּשְבִיל תֹּם וְרֵעוּת וְכָל בְּנֵי הָעֶשְׁרִים וְשָׁלוֹש

אֵלֶה שֶׁמְּנַגְּנִים עַל גִּיטָרוֹת וְעַל שָׁמַיִם....

אֵלֵֶה שֶׁבִּזְכוּתָם הַהִסְטוֹרְיָה שֶׁלָּנוּ עָדַיִן נִרְשֶׁמֶת וְנוֹשֶׁמֶת

אֵלֶה שֶׁבְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם

יֵשׁ לָנוּ מָקוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ....

תֹּם שָֹכֵן שֶׁלִּי

חָבֵר שֶׁלִּי

תֹּם,

הַמָּסוֹק שֶׁרִחֵף מֵעָלֶיךָ

כְּמוֹ מַלְאָך מִמָּרוֹם

עָדַיִן מְרַחֵף עָלֶיךָ

וְעַל פְּנֵי חֲבֵרֶיךָ

עַד קֵץ

עַד סוֹף

עַד תֹּם.