אתמול (יום ד', 27.1.21) ציין העולם את יום השואה הבינלאומי. כצפוי, מהדורות החדשות ציינו את היום הזה בכתבות מרגשות על קשיש ניצול שואה שהגיע לחרפת רעב, על קשישה ניצולת שואה שנזנחה והלכה לעולמה ערירית או על זוג קשישים ניצולי שואה שנאלצים לבחור בין אוכל לתרופות.

ואנו שוב נשב כמדי שנה מול מסך הטלוויזיה כועסים וכואבים אך בעיקר מבוישים נוכח התמונות הקשות והבלתי נתפסות. ניתן להניח שחלק מאיתנו יוציאו את תסכולם בכתיבת פוסט זועם. אלא שאחרי זמן קצר נמשיך הלאה ועד לפעם הבא נשכח את זעקתם של כ-180,000 ניצולי השואה החיים בישראל.

הרגישות המיוחדת, המובנת והצודקת למצבם של הקשישים ניצולי השואה משכיחה מאיתנו את העובדה שעל-פי הנתונים המתפרסמים, כחמישית מ-1,100000 הקשישים החיים בישראל (מעל ל-200,000), נמצאים במצב של עוני קשה ולעתים עד לכדי חרפת רעב ומספרם גדל משנה לשנה.

מציאות עגומה זו מקבלת כיום משמעות מיוחדת לאור ההשלכות הקשות של מגפת הקורונה שממשיכה לזרוע מוות והרס רב ובעיקר בקרב אוכלוסיית הקשישים. לעתים כתוצאה ממחסור ולדאבוננו הרב קולותיהם של רבים מהם הזועקים לעזרה, לא נשמע, והפעילות המבורכת של עשרות עמותות אין בהם כדי לתת ואף לא מענה חלקי לגודל הזעקה לעזרה.

ניתן היה לצפות שמדינת ישראל תעשה כל שניתן כדי לסייע לקשישים, שהם ההורים, הסבים והסבתות שלנו. אלא שלצערנו הנתונים מלמדים שהמצב רחוק מאוד מכך. הממשלה, שיודעת למצוא תקציבים גדולים גם לתחומים המצויים במחלוקת ציבורית נוקבת, מתקשה משום מה למצוא את התקציב הזעום שנדרש כדי לאפשר לקשישים לחיות את שארית חייהם בכבוד הראוי.

בימים אלו, של הערכות לבחירות לראשות הממשלה ולכנסת המתוכננות להתקיים בעוד כחודשיים, צריך לקום קול צעקה שיעמיד את הטיפול בנושא הקשישים על סדר היום של כל המפלגות. חייבת להישמע על ידם התחייבות חד-משמעית וברורה שהם יטפלו בנושא כאוב זה ובדחיפות.

בדיקת התוכניות שהוצגו על-ידי המפלגות לקראת הבחירות הקרובות מלמדת שמפלגתו של השר לשעבר גדעון סער, "תקווה חדשה", מציגה תוכנית הכוללת צעדים לטיפול מערכתי בנושא. התוכנית כוללת בעיקרה את שלושה הצעדים המרכזיים הבאים, הניתנים לביצוע מידי עם כינונה של הממשלה החדשה:

1. העלאת קצבת הבטחת ההכנסה לקשישים, גם ליחיד וגם לזוג ב-25% לפחות. כלומר לסכום של כ-4,000 שקל ליחיד ו-6,500 שקל לזוג קשישים - ככול שנדרש יצוין כי במונחי התקציב של מדינת ישראל, מדובר בפרוטות.

2. הוזלת עלות התרופות לקשישים ב-50% וקביעת תקרה מופחתת של תשלום רבעוני עבור תרופות - בכך, ימנע מצב בו יהיו קשישים שיאלצו לוותר על תרופות או על טיפול רפואי בגלל שידם אינה משגת.

3. חקיקת חוק ביטוח סיעודי ממלכתי לכל אוכלוסיית הקשישים בישראל - כדי להבטיח הענקת ביטוח סיעודי לקשישים רבים שאינם יכולים לעמוד בעלויות הגבוהות הנדרשות לביטוח סיעודי.

לצד צעדים חשובים אלו הראויים לתמיכה של כלל המפלגות, חשוב גם להחזיר לחיינו הציבוריים את מושג "החמלה". בעידן של קידוש ערך השוויון עלינו להבטיח את כבודם של הקשישים כחובה מוסרית קדושה, ברגישות ובתבונה, וברוח המימרה המפורסמת: "אין לך דבר פחות שווה מיחס שווה לבלתי שווה".

לסיכום, כל אחת ואחד מאיתנו לפי יכולותיו וללא קשר לשייכות מפלגתית חייב לפעול כדי שהממשלה החדשה תיתן מענה למצוקת הקשישים. מדובר בחובה מוסרית המהווה מרכיב מרכזי להבטחת חוסנה של החברה הישראלית ותנאי הכרחי ליכולתה להתמודד עם האתגרים הקשים שחלקם מאיימים על היסודות שבבסיס קיומה כחברה דמוקרטית.