"אחוזת לנגה" - פנינת היסטוריה וטבע

ב-1910 מגיעים הזוג ניטה-רוזילנד (בנטוויץ') ומיכאל אמיל לנגה שזה לא מכבר נישאו, לביקור "ירח דבש" בארץ ישראל. השניים מסיירים במרחבי הארץ ברגל וברכב (כרכרות). ניטה היא בתו - אחת מ-11 ילדיו - של המשפטן היהודי הציוני האנגלי הרבט בנטוויץ, עו"ד בשירות התנועה הציונית ממנסחי הצהרת בלפור, ומיכאל לנגה הוא בן למשפחת סוחרים אמידה מגרמניה שהגיע לאנגליה בסוף המאה ה-19 ולמד משפטים בלונדון. הזוג מתאהב בנופי הארץ ובמיוחד נקשרו לנופי הכרמל ולמושבה זכרון יעקב. בתום חופשתם חזרו לאנגליה. בביקורם השני בארץ בשנת 1912 הם מחליטים להתיישב בזכרון יעקב ולהקים כאן את ביתם.

בניית ביתם של ניטה ומיכאל לנגה

בשנת 1913 רכשו הזוג לנגה, מאחד המתיישבים של זכרון יעקב כ-70 דונם אדמת טרשים בגבעה שוממה סמוכה לזכרון יעקב משקיפה אל המושבה ואל הים ובנו בשטח את הבית. בהכשרת השטח הסלעי ובהקמת הבית עסקו כ-50 פועלים. מספרים, כי עם הפועלים נמנה בין היתר, דוד רמז, לימים שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל. בתקופת ההמתנה להקמת ביתם בשטח שרכשו, התגוררו הזוג מיכאל וניטה לנגה במלון (דירה בשכירות) במושבה זכרון יעקב, ומשם ניהלו ופיקחו על מלאכת הבנייה של ביתם החדש. בתקופה זו יצרו קשרי ידידות עם מייסדי המושבה ובהן משפחות: אהרון אהרונסון, ד"ר הלל יפה, לוויטה ועוד. ניטה, חובבת הגינון והחקלאות, קיבלה הדרכה בתורת החקלאות ובגידולי ירקות מידידה האגרונום אהרון אהרונסון (אבי החיטה הארץ ישראלית).

ב-1914 הסתיימה בניית הבית והזוג לנגה עבר להתגורר בביתם החדש והמרשים. הבית הוא בן שתי קומות, בנוי אבן, בסגנון אנגלי-אירופי ובעל מוטיבים אוריינטליים (מזרחיים). משקופי החלונות ודלתות הכניסה נבנו בחלקם הגדול עם קשתות. על שער הכניסה למבנה האחוזה חקוקה שנת הקמתו תרע"ד (1914). מאחורי בית האחוזה נבנה מבנה נוסף ששימש למגורי העובדים. בסמוך לבית, השתרעה חצר שכללה מחסנים ואורוות בהם הוחזקו הסוסים והכרכרות וכן רפת ומחלבה ליצור גבינות הבית. מתחת למבנה נבנה מרתף לאכסון יינות וגבינות. סביב בית האחוזה ניטע גן גדול המשתרע על שטח עשרות דונמים ובו עצים ופרחים, וכן נשתל גן ירק. מספרים כי בעלת הבית ניטה לנגה נהגה לעיתים קרובות לעדור ולעבוד בגן בעצמה.

אל הכניסה לבית האחוזה הובילה שדרת ברושים ודקלים. הזוג קראו לבית אחוזתם החדש בזכרון יעקב "חצר כרמל" (Carmel court) כשם אחוזת הוריה של ניטה לבית משפחת בנטוויץ' באנגליה. וזאת לדעת - ב-1898 כעשר שנים לפני בואם של הזוג מיכאל וניטה לנגה לארץ ישראל, ביקר כאן אביה של ניטה פרופ' הרברט בנטוויץ', איש התנועה הציונית, והתאהב בנופי הכרמל ובזכרון יעקב ועל כן קרא לאחוזת משפחתו באנגליה בשם "חצר כרמל".

תקופת מלחמת העולם הראשונה

בדצמבר 1914, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עזבו הזוג מיכאל וניטה לנגה את הארץ בשל היותם נתיני אנגליה שהייתה כידוע ארץ אויב לטורקיה במלחמה, ועברו להתגורר באנגליה. מיכאל התנדב לשירות צבאי באנגליה וניטה למדה חקלאות בקולג' חקלאי באנגליה. לניטה הייתה תוכנית להקים בשטח האחוזה חווה חקלאית, לבנות ולשווק את תוצרת משק החלב והירקות שלה. בעת שהותם באנגליה שימש בית אחוזתם בזכרון יעקב כבית אירוח לקצינים גרמניים וטורקים.

באביב 1919 חזרו השניים באונייה מליברפול לארץ, וגילו כי רוב הרכוש שהיה באחוזה נעלם. הבהמות, העגלות וחלק ניכר מהרהיטים נעלמו כלא היו. גם הגן היפה הוזנח. הזוג לנגה לא אמר נואש. הם שיפצו ושיקמו את בית האחוזה, רכשו בעלי חיים וציוד במקום זה שנעלם, ואף הרחיבו את בית האחוזה והוסיפו לו אגף חדש. כמו-כן שיקמו-השלימו את פיתוח הגן. הבית המיוחד והגן הענק סביבו היה באותן שנים שונה בסגנונו ובמידותיו בנוף המושבה ודמה משהו לטירה אירופית. שמו יצא אף מחוץ למושבה ומשך מבקרים לא מעטים.

בית אחוזת לנגה הפך למרכז חברתי. המשפחה הרבתה לארח ולקיים ערבי תרבות באחוזתם, רבים מצמרת הישוב העברי ובהם: מנחם אוסישקין, חיים ויצמן, הנרייטה סאלד, דוד ילין ואחרים, וכן בכירי הממשל האנגלי, ובהם הנציב העליון הרבט סמואל, נהגו לפקוד ולהתארח במקום.

מותה של ניטה

בטו' בשבט פברואר 1922 השתתפה ניטה בטקס נטיעות טו בשבט של ילדי זכרון יעקב. היה זה יום גשום וסוער. ניטה, כך מספרים, הגיעה למקום ברכיבה על סוס והדריכה כבוגרת קולג' חקלאי את הנוטעים כיצד לנטוע, איך להניח את השתיל בבור השתילה וכיוצא בזה. היא חזרה לביתה כולה רטובה מהגשם העז שירד באותו יום. בשעות ערב חשה שלא בטוב כעבור כמה שעות בסביבות השעה 5 בבוקר ביום 14.2.1922 נפטרה בביתה. בעלה מיכאל לנגה היה באותה עת בחיפה.

אחד מוותיקי זכרון יעקב סיפר לימים כי רופא המושבה ד"ר הלל יפה שכנראה הכיר את מצבה הבריאותי של ניטה, וכנראה בדק אותה התרשם כי חוליה לא מסכן חיים. ומותה היה איפה פתאומי ומפתיע. לבני הזוג לנגה לא היו ילדים. יש הרומזים כי היא שמה קץ לחייה כיוון שסירבה להשלים עם אי-יכולתה ללדת ילדים שכה אהבה.

אבל כבד ירד על המושבה עם היוודע דבר מותה. ניטה הייתה מלאת חן ובעלת מאור פנים, יפה מבחוץ ומבפנים. זרובבל גולדשטיין כותב במודעה שמתפרסמת בעיתונות ימים ספורים לאחר מותה: "ניטה מתה בעצם פריחת עבודתה בארצנו. מותה אבדה לכולנו שמה ייזכר בלב מכבדיה". ניטה הובאה לקבורה בבית הקברות בזכרון יעקב.

לאחר מותה של ניטה, הזמין מיכאל את אחותה הבכורה ליליאן פרידלנדר לבא עם ששת ילדיה ולהשתקע באחוזה. ליליאן הייתה אלמנתו של פרופ' ישראל פרידלנדר, חוקר מקרא ופעיל ציוני שנרצח ביולי 1920 באוקראינה בעת שהשתתף במשלחת סעד מטעם ארגון הג'וינט. הזוג ליליאן וישראל פרידלנדר נישאו ב-1905 נולדו להם שישה ילדים והם התגוררו בניו-יורק.

ליליאן נענתה בחיוב להזמנת מיכאל וב-9 ביוני 1922 הגיעה לארץ עם חמשת ילדיה ועברה לגור באחוזה. אחד מילדיה הרצל נשאר בקיימברידג' להמשך לימודיו. בהמשך שכרה דירה בחיפה והגיעה לאחוזה בסופי שבוע ובאירועים.

מותו של מיכאל לנגה

מיכאל לנגה שקע בצער ובדיכאון לאחר מותה של רעייתו. הגעגועים לרעייתו האהובה היו חזקים וכנראה לא השלים עם מותה. הוא יצא לאנגליה מספר פעמים כדי לקבל טיפולים להקל על דיכאונו. ביום 24 באוגוסט 1925 לפני הצהריים, כשלוש שנים לאחר מותה של ניטה שם מיכאל לנגה קץ לחייו בחורשת עצים בגן אחוזתו ביריית רובה בראשו. בעיתונות משנות ה-20, אני קורא כי "ד"ר הלל יפה וכספרי" הוזעקו לטפל בפציעתו אולם לא הצליחו להציל את חייו והוא נפטר.

מספרים כי מילותיו האחרונות לפני שנפח את נשמתו היו: "כדאי למות" הוא נטמן ליד קבר רעייתו ניטה בבית העלמין בזכרון יעקב. על מצבותיהם נחרט "הנאהבים והנעימים בחיהם ומותם לא נפרדו". שישה ברושים שנעקרו מגינת אחוזתם ניטעו מחדש סביב מצבותיהם. השניים קבורים בחלקת קבר יחד עם החוקר והרופא ד"ר הלל יפה ורעייתו רבקה (בתו של ד"ר הלל יפה שרה הייתה נשואה ליוסף בנטוויץ' אחיה של ניטה).

מעיון בעיתוני שנות ה-20 אני למד, כי מיכאל, משפטן בהשכלתו, היה איש רב ידע, מועמד לפרלמנט האנגלי, שלט היטב בשפה העברית, התעמק במדעי היהדות ובארכיאולוגיה ונהג להרצות בפני אנשי ופועלי המושבה זכרון יעקב על עתיקות האזור וכן על נושאים נוספים. בעיתונות דאז הוא מתואר כאיש מיוסר, ערכי, מוסרי, מאמין במיסטיקה ובהתגלות אלוהית ובעל נדיבות לב. על-פי דיווחי העיתונות דאז תרם סכומי כסף לא מבוטלים לגופים ציבוריים ובהם לבית הספר החקלאי בנהלל, למעון הילדות בשפיה, לבית ההבראה הראשון של קופת חולים על הכרמל ולגופים נוספים.

פנסיון צמחוני של דורה שוורץ

לאחר מותם של בני הזוג לנגה, קיבלה את האחוזה בירושה ליליאן פרידלנדר, האחות הבכורה של ניטה. באוגוסט 1935 משכירה ליליאן את האחוזה לדורה שוורץ, יהודייה אוסטרית צמחונית אדוקה, שפותחת במקום פנסיון צמחוני שנקרא "בית החלמה דורה שוורץ". במקום הוגשו מיצים טבעיים וכיוצא באלה. אורחים רבים ובהם בעלי מעמד חברתי וכלכלי גבוה נהגו לפקוד את הפנסיון בעיקר מקרב ה"ייקים" בני העלייה השלישית. במשך הזמן קנתה דורה מליליאן כ-8 דונם נוספים מסביב לפנסיון ובנתה עליהם בתים קטנים למגורי האורחים, כשחדר האוכל, הקבלה והמטבח נשארו בתחום האחוזה.

ליליאן שכרה עוד בשנות ה-20 דירה בחיפה והגיעה לאחוזה בסופי שבוע או באירועים מיוחדים ילדיה התגוררו למדו בחו"ל בנה הצעיר דניאל פרידלנדר, נחשב כבר מגיל צעיר לפסנתרן מחונן. את כשרונו מגלה המוזיקאי אריה פרידמן-לבוב בגן ילדים בחיפה. מטילדה ספיר היא מורתו לפסנתר. בזכות כישרונו זכה במלגת לימודים בבית הספר הגבוה למוזיקה ג'וליארד בניו-יורק ובאוגוסט 1935 נסע ללמוד שם בלווית אמו. בעת שהותו בלימודי המוזיקה בארצות הברית עבר משבר נפשי קשה. באוקטובר 1936 קפץ/נפל דניאל מחלון חדרו שהיה בקומה גבוהה ומת. בן 18 בלבד במותו. גופתו הובאה לארץ והוא נקבר באחוזת הקבר של משפחת בנטוויץ' בהר הצופים.

"בית דניאל"

מאחר שבית אחוזת לנגה הושכר לדורה שוורץ, שם פתחה פנסיון צמחוני, ניגשה ליליאן לבנות בית חדש בשטח האחוזה, לה ולמשפחתה. היא בחרה בשטח למרגלות הגן הישן של האחוזה סמוך לבית אחוזת לנגה. על תכנון הבית הופקד האדריכל אליעזר ילין בנו של המורה וחוקר העברית דוד ילין ובעלה של הצ'לנית הנודעת תלמה ילין, אחותן של ליליאן וניטה. הבית החדש, שנקרא "בית דניאל", על שם בנה של ליליאן דניאל פרידלנדר נחנך בטקס צנוע ב-18 בינואר 1938. ושימש בהמשך בית הארחה לנגנים, סופרים ואמנים. לאורך שנים נערכו במקום סמינרים של מלחינים ישראלים, קורסים והשתלמויות של מורים לפסנתר, מנצחי מקהלות וקונצרטים. בשנות החמישים והשישים, התנהל במקום סמינר מוזיקה קאמרית לנגנים צעירים בהנחיית אמנים יידועי-שם.

בין המתארחים במקום, מוסיקאים, ציירים וסופרים בעלי שם ובינהם, המנצח ארטורו טוסקניני, הכנר ברוניסלב הוברמן, המלחין האמריקני ארון קופלנד, הצייר מארק שאגאל, והמשורר יעקב אורלנד. המקום, שימש בעבר באופן לא רשמי, גם כבית הארחה לנגני הפילהרמונית ולצמרת המדינה. התארחו בו בין השאר יצחק בן צבי, דוד בן-גוריון ומשה שרת. בשלב מסוים התחילו לפקוד את המקום גם ציירים רבים. במקום נערכו תערוכות אמנות וציור רבות. כמה מהאמנים ציירו את ציוריהם בשטח האחוזה. לפני מספר שנים עבר המוסד לידי האוניברסיטה הפתוחה, והיא מקיימת בו סמינרים והדרכות וכן אירועי אמנות וספרות.

זוכרים את ניטה לנגה

ב-6 בפברואר 1947 נערכה בשטח האחוזה אזכרה לניטה לנגה במלאת 25 שנים למותה. בשיתוף ועד המושבה והמשפחה. בהשתתפות אבא שכטר יו"ר ועד המושבה, ילדי בית הספר הציגו מסכת, החזן ברזילאי אמר "אל מלא רחמים". תלמה ילין אחותה של ניטה נגנה קטע בצ'לו. האירוע הסתיים בשירת "התקווה".

באתר "האוניברסיטה הפתוחה" יודעים לספר כי במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, הועבר בית החולים "הדסה" לחולי שחפת מצפת לבית האחוזה. בית החולים נשאר כאן עד יולי 1951 ובמשך כל אותה תקופה סיפקו עובדי "בית דניאל" את כל הארוחות לחולים ולעובדי בית החולים.

"בית מרגוע לסופרים"

בינואר 1951 נחנך ונפתח בשטח אחוזת לנגה "בית מרגוע לסופרים" שהוקם בשיתוף אגודת הסופרים. הבית בן שתי קומות וכולל 7 חדרים ואולם לאירועי תרבות. טקס פתיחתו נערך במעמד השר דוד רמז וראשי אגודת הסופרים ובניהם הסופר אשר ברש, המשורר דוד שמעוני ונוספים. בתום הטקס נטעו המשתתפים עצים מסביב לבית.

מותה של ליליאן פרידלנדר

ב-31 באוקטובר 1954 הלכה ליליאן פרידלנדר לעולמה ונקברה לצִדם של ניטה ומיכאל לנגה. אחיה יוסף בנטוויץ מנהל בית הספר הריאלי בחיפה אמר קדיש. בין המשתתפים בהלוויה שופט בית משפט העליון שמעון אגרנט חתנה של המנוחה שהיה נשוי לבתה כרמל פרידלנדר.

בשנת 1962 עבר ניהול הפנסיון הצמחוני של דורה שוורץ שפעל בבית לנגה לבנה הוגו שוורץ. עם השנים ירד הפנסיון מגדולתו ובשנת 1969 נסגר ובית לנגה נותר שומם. בשנים האחרונות לחייה מכרה דורה שוורץ את האדמות שלה לקבוצה של גרמנים נוצרים בראשותה של אמה ברגר. הדבר עורר סערה ציבורית בזמנו. בשנת 1968 הושלמה בנייתו של בית ליליאן, שהוקם על-ידי כרמל אגרנט, בתה של ליליאן, לזכרה של אמה.

"חורשת לנגה"

בטו' בשבט תשע"ב 2011 שוקם הגן והחורשה בשטח אחוזת לנגה. ניטעו בה 130 עצים על-ידי 130 חניכי תנועות הנוער ומועדוני הנוער בזכרון יעקב בשיתוף קהילת בית אל המתגוררת בצמוד לחורשת ואחוזת לנגה.

ביקרנו לפני כחודשיים באחוזת לנגה. על שטח דונמים רבים משתרעת ריאת טבע קסומה. ראינו במקום נרקיס מצוי, רקפת מצויה, סייפן התבואה, כלנית מצויה ועוד. במתחם הגן נטועים מספר סוגי עצים ובהם: אלה ארץ ישראלית, אילת המסטיק, שקד מצוי, זית אירופי, אורן ירושלים.

בצידה הצפוני של החורשה קיימת שדירת עצי סיגלון שנטעו ב-1920 בני הזוג ניטה ומיכאל לנגה ושימש כשביל כניסה לאחוזתם. ותיקי המושבה זכרון יעקב קראו לעצי הסיגלון "ג'פוניקה".

ביולי 2000 קיבלה האוניברסיטה הפתוחה זכויות חכירה על כמה עשרות דונמים משטח "אחוזת לנגה". האחוזה הוכרזה כאתר מורשת לאומית. בית דניאל והמבנים סביבו שופצו אך המבנה המרכזי והמקורי בלב האחוזה, נכון לשנת 2021, עדיין עומד נטוש. עד מתי?