|
|
פרעות בלוד [צילום: יוסי אלוני/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בימין ובשמאל גוברת הדרישה להקמת ועדת חקירה לבדיקת שורשי האסון בהר מירון. ועכשיו גם האסון בגבעת זאב. בלב הדורשים גם תקווה כי תתאפשר בכך העמדת האחראיים לדין. אלא שהחלטה חיובית בנושא זה תהא בבחינת תפיסת השור לא בקרניו אלא... בזנבו. טובה לא תצמח מכך.
כבר חזינו, נפעמים ונרגזים, באדיבות המדיה, בחזיון הבלתי נסבל, של המונים הנקהלים בצפיפות בלתי סבירה, גם בימי הקורונה, באירועים קהילתיים שהציבור החרדי "מצטיין" בהם. שמחות, למיניהן, חתונות, בריתות "טישים", בחצרות הרבנים, הילולות, ולהבדיל הלוויות. כל אלה מושכים קהל עצום, המצפצף, בבוטות, אף בריש גלי, על הוראות המוסדות המוסמכים, בכל הקשור לדפוסי התנהגות בעת המגיפה. הם חוגגים. אנחנו זועמים.
ההצטופפות החרדית, מעוגנת ומושרשת בהוויה הקהילתית. זו טופחה ונבנתה במשך מאות רבות של שנים. "ייצר ההסתופפות", לו הם מחונכים מגיל 0, מקורו גם בעידוד האדמו"רים שלהם. יצר זה, או ליתר דיוק, צורך נפשי זה, איננו ניתן לשינוי, בוודאי לא בהוראת שעה.
הדרך היחידה "לטפל" בנושא זה, היא על-ידי החלת חוק המדינה והתקנות המותקנות בעקבותיו, באופן נוקשה, על ההתכנסויות האלה, בהעמדת המפירים חוק זה לדין. עד שדבר זה לא יקרה, נמשיך לראות באסונות אלה חלק מהכרוניקה היומיומית וחבל.
נשק למכביר במגזר הערבי
בציבור, גם בתקשורת, מושמעות אזהרות מפני התופעה של אגירת נשק במגזר הערבי. האזהרות הללו נופלות על אֹזניים אטומות. למה? ככה. המערכת עייפה, המשטרה עייפה, להמשיך ולמנות את רשימת העייפים? בתקשורת מתריעים כבר שנים על החוצפה, נעיצת האצבע בעין, ואף יריקה בפרצופם של צה"ל ושל מדינת ישראל, כאשר קומץ פרחחים בדווים, כן, נאמר את השם המפורש, רכובים על טרקטורונים, מרשה לעצמו לעסוק, לאור יום, בביזת הנשקיות של צה"ל, בבסיסיו בדרום. איש לא שועה לקולות האזעקה, איש מהפיקוד הבכיר, לא מזיז ת'תחת. החיילים השומרים? נו, מי מהם ירהיב עוז ויפתח באש, כאשר הוא יודע ומבין מה יהיה גורלו משתגרוס אותו מכונת התביעה הצה"לית/משפטית... בעודה מנופפת בדגל הידוע "מדוע ירה? הרי לא נשקפה לו (ליורה), סכנת חיים"...
ואי אפשר לעסוק בנושא הזה מבלי להזכיר את חלקו של הרמטכ"ל דאז, גדי איזנקוט, במחדל המטורלל. בזמנו גאתה התופעה גם לנוכח ה"שב ואל תעשה", שהוא ציווה ברוב רחמנותו וברוב הומניותו על הצבא. ג.א. סרב להגדיל את כוחות השומרים על הבסיסים. חמור מכך, גם סרב להורות על שינוי הוראות הפתיחה באש, על-מנת להעצים את ההרתעה. התוצאה? בסיסים שהיו למשיסה. השמועה עברה בריכוזי הפזורה, והצהלה על המלקוח המזומן לבוזזים, גדלה. חלק מהנשק זורם מאז, איך לא, לארגוני הפשע במגזר הסקנדינבי, התוצאות? רמות הפשיעה הבלתי נסבלות שם.... משילות? הצחקתם אותנו...
המעצבן בכל הפרשה: הסיבוכים המיותרים שהיא גרמה ביחסים עם המגזר הערבי, אלה היו נמנעים לו היו נוקטים בפעולות פשוטות, אלמנטריות, כמארבים ומעצרים של פושעים מעטים, החרמה לאלתר ובמקום של הטרקטורונים שלהם, העמדה מיידית לדין בפני שופט תורן, למען יראו וייראו. כך היו מקפדים את ראשה של התופעה הבזויה (לצה"ל). אבל כרגיל במקומותינו איש לא זז, איש לא פצה פה.
עכשיו מסתמן סיבוך נוסף במצב המסובך בלאו הכי: הקשר בין מאורעות תשפ"א הנוכחיות, לבין גורמים פליליים במגזר הערבי. מסתבר כי קומץ אכן הצטייד באותו נשק צה"לי.
באחרונה צויינה העובדה, שלראשונה בשנות קיום המדינה נחלץ הציבור הערבי מאדישותו הקבועה, לנעשה ב"חזיתות הסירוב", דוגמת עזה ולבנון, וקומץ מתוכו פגע בשכניו היהודיים. הדוגמאות לכך רבות. בראש ובראשונה עדות אילמת לפשיעה הזו - 10 בתי כנסת שרופים בלוד, וצעירים יהודיים האצים בבהלה, ספרי תורה בידיהם, למנוע את הצתתם על-ידי פורעים ערבים. מיותר לציין כי אף מסגד לא הועלה באש, בניגוד לטענות על פרעות שיהודים עשו כביכול בערבים.
ובקצרה, גם כאן, כל זמן שמערכות האמונות על החוק והסדר כולל מערכת המשפט, לא ישנו את האופן הנלוז שבו הן עושות שימוש בכוחן, בעת שהנושאים הללו מגיעים לפתחן, שום דבר לא ישתנה. עונשים מגוחכים, כולל מעצר בית, למציתי בתי כנסת, אך מחמירים את הבעיה.
ואגב, האיממים במסגדים מקבלים את משכורתם מהמדינה. יש בין כלי הקודש האלה המרבים הסתה אף המרדה. האם נסגר מסגד אחד בשל איומים? חוסר השוויון זועק לשמיים והתיקון איננו סובל דיחוי.
לממשלה כנראה לא אכפת מהשבתם של הדר גולדין ואורון שאול 
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
