|
|
פרץ והרצוג. על מי מנוחות [צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת]
|
|
|
|
|
ברכות לנשיא הנבחר יצחק בוז'י הרצוג, ברכות לנשיא היוצא רובי ריבלין, וברכה למתמודדת הגברת מרים פרץ. אכן, בשונה מהנהוג במקומותינו בשנים האחרונות, התנהלו הבחירות לנשיאות על מי-מנוחות, ללא השמצות ותקיפות של המתחרה שמנגד. ובכל זאת הרשוני נא להעלות מספר הערות או הארות לגבי בחירות אלה:
הליכוד, ומנהיגו ביבי נתניהו, לא הציבו מועמד כלשהו לנשיאות מטעמם. תחילה היו שמועות שהליכוד יעמיד את מועמדותו של השר לשעבר דוד לוי, אביה של אורלי לוי-אבקסיס שרקדה בין הרשימות ונחתה לבסוף לכהונת מיניסטר בממשלתו של ביבי. עריקתה לליכוד, תוך דהירתה על השד העדתי, הייתה לליכוד לתועלת בזמנו. לאחר מכן היו דיבורים על מועמדות מטעם ביבי של הזמר יהורם גאון, שגם התרפס כלפיו בפומבי באופן מביך, אך מועמדותו הוסרה מסדר היום ולא ברור מדוע - גאון הוא דמות אהודה ופופולרית, גם הוא, כגב' פרץ, "מזרחי". דומה שאילו ביבי חפץ בִּיְקָרוֹ היה מורה לח"כ של הליכוד לחתום על מועמדותו ולהצביע עבורו. בליכוד, גם לאחר נטישת ותיקי תנועת החרות, ניתן היה למצוא מועמדים נוספים בעלי סיכויים.
העדר מועמד מטעם ביבי מוזר מאוד מאחר שבעל הסיכויים הגדולים, בין הרצוג לפרץ, היה הרצוג, איש מפא"י ואיש "המערך" ותנועת העבודה, שגם היה פעיל מאוד במסע לבחירת אהוד ברק, בראש המערך, לראשות הממשלה. הרצוג הוא איש "שמאל" מובהק, לבטח לפי הגדרותיו של ביבי, שבעיניו גם גדעון סער, אביגדור ליברמן, בנט ויאיר לפיד הוגדרו כ"שמאל". נותר לנו לתמוה מה סיבת הימנעות זו. הצעת התפקיד לברקת, או לישראל כ"ץ, למשל, הייתה מסלקת חשש להתמודדות קשה מול ביבי בפריימריז העתידים. אפשר ואכן חשש ששוב מועמדו לא יבחר וביבי לא אצה כשלון נוסף בימים אלה של בחירות.
כבר הופצו שמועות סרק שנרקמה הסכמה או "הבנה" מאחורי הקלעים בין הרצוג לביבי, אי-שם בתחומי החנינות. אפשר היה להאמין זאת ביחס לביבי, אך לא לגבי הרצוג, איש נקי כפיים, למרות שתיקתו המתמיהה בחקירות בעניין תאגידי הקש שגלגלו כספים רבים בעת הבחירות בהן התמודד אהוד ברק.
אם הבנים
אפשרות אחרת ומנוגדת לקודמת היא שהנשיאות פשוט לא עניינה את ביבי, משהוסר רעיון העוועים שהוא עצמו, ביבי, יתמודד לכהונה ויזכה לארכת חסינות ממשפטיו לשבע שנים. גישה כזו מתאימה לטענה כלפיו שביבי דואג רק לעצמו ולמשפחתו ואינו דואג למדינה.
ארשה לעצמי, בכבוד רב מאד, ובהיסוס לא קטן, להעלות מספר מחשבות ביחס למוסד הנשיאות ולמועמדים הנכבדים לכהונה רמה זו. נשיא המדינה מייצג בגופו וברוחו את המדינה. הוא בעל תפקידים פנימיים, כמו מתן חנינה וייצוג המדינה בטקסים שונים [שרבים מהם מיותרים], ועליו מוטל התפקיד להטיל מדי פעם את תפקיד הקמת הממשלה על בעל הסיכויים להצליח בהקמתה.
כמו-כן, כמו בימים אלה בהם השסעים בעם ובמדינה עצומים מאי-פעם, מצפים ממנו לקרב לבבות, לרבות בין חרדים לחילונים, בין אזרחים עובדים לאלו שחיים מקצבאות, בין יהודים למיעוטים, בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות, בין הזרמים השונים ביהדות ובין עדות שונות ודתות שונות בארץ ועוד. במישור החיצוני הנשיא מייצג את המדינה בכנסים ובמפגשים שונים בארץ ובחו"ל, מקבל כתבי האמנה משגרירים ומארח אורחים רמי-דרג.
מה לתפקידים אלו ולאסונות משפחתיים שמועמד התמודד עמם בהצלחה? אפילו אובדן נורא בהגנת המולדת. מה לתפקידיו ולארץ לידתו? כה רבים לצערנו סבלו ממוות ורציחות במשפחה, כמו ניצולי שואה שעלו ארצה גלמודים מגיא צלמוות והקימו כאן מפעלים ומשפחות למופת או נתנו למדינה את מיטב שנותיהם ויותר, ולא אפרט. אחרים התקוממו מטבח כמו בחברון ובצפת, או שבו משבי, כמו תושבי גוש-עציון, והקימו מחדש ישובים פורחים ומשפחות ברוכות. האם הדבר מכשירם דווקא לכהן בתפקיד ייצוגי רם ביותר? כבר הכרנו בזמנו את הגברת רבקה גובר, "אם הבנים", שעברה לפני עשורים לנגב הצפוני והקימה את הישוב המרכזי נהורה לשם קידום משפחות עולים רבות בישובי העולים בנגב. כה רב אשר נעשה והניתן עוד להיעשות אך מה לזה ולנשיאות המדינה?
הד בינלאומי
כן, הדברים אמורים בכבוד רב ובהוקרה גם לאסירי ציון שהשתחררו מבריה"מ, וחלקם זכו כאן לכבוד רב [שמגיע] וגם למשרות וכהונות רבות, כולל בממשלה ובמוסדות הלאומיים.
חבל שגם בבחירות אלו שוב נפתחה, אומנם בצניעות מה, תיבת פנדורה של השד העדתי. למשל לגב' מרים פרץ שחוותה אובדנים קשים ושכול כפול, יש לה זכויות רבות שזכתה בהן בעוז רוח ונחישות, אך מה לזה וְלָאִזְכּוּר החוזר של ארץ לידתה? ואוסיף - האם בכך היא עולה על ילדיה היקרים, כולל הארבעה אשר עִמָּנוּ, אשר נולדו כאן, בישראל?
ואוסיף בחיוך-מה: אילו שימשתי, חלילה, כיועץ לארגון עדאלה או דומיו אפשר והייתי מייעץ להם להציג מועמד ערבי לנשיאות. אילו ערביי ישראל, שכה נעורו בשנים האחרונות לזכויותיהם הפוליטיות, היו מציגים מועמד משלהם הנה ברור שלא היה לו סיכוי להיבחר בבחירות אלה, אך היה בכך התרסה מסוימת על קיומם ועל כוחם האלקטורלי. והיו זוכים להד בינלאומי בתקשורת העולמית. מועמדות טעונה עשר חתימות של ח"כ, אותן יכלו להשיג, אך אינה מחייבת מתן ערבויות או תשלום כלשהו. לא אתפלא אם בעתיד יעשו כן.
בכל הכבוד אני שב ומברך את הנשיא הנבחר, יצחק הרצוג. אני חושב שהוא מתאים וראוי לכהונה הרמה. עם זה - מעט מפריע לי שבנים מתמודדים או זוכים בכהונות של הוריהם. הדבר נהוג מאז ומקדם במונרכיות. הבן זוכה לתואר "נסיך" ובד"כ הופך למלך עם מות אביו. הגיון מסוים [מוגבל מאד] יש בהנחה שמי שגודל בארמון למד מהוריו, המלך או המלכה, כיצד לשלוט במדינה ויטיב לעשות כן מאדם "רגיל". תכופות הוכיחה המציאות שלא כך פני הדברים וההיסטוריה מלאה במלכים שוטים, כולל נרון וְקַלִּיגּוּלָה ברומי, אחשוורוש בפרס הקדומה, הצאר הרוסי האחרון, הַקָּייזֶר הגרמני וילהלם האחרון, או טלאל בירדן ובמידת מה גם בבריטניה [אותו "טמפון"].
גם אצל היהודים, ובעיקר בחצרות האדמו"רים וְהַ"בָּאבּוֹת", נהוג שלרוב הבן בא בנעלי אביו האדמו"ר. גם קיימת הייתה מין "חזקה" שפלוני הוא הקצב או הקב רן בקהילה ובנו קוצב או קובר אחריו ופלוני הוא הגבאי ובנו ממשיך במסורת. הדבר נהוג פחות בין "המתנגדים" אשר מתרשמים יותר מגדולת המועמד בתורה [ישיבת פוניבז' היא דוגמה רעה]. כך גם בארץ אם כי חל פיצול רב ובמקרים רבים לא רק הבן הבכור ניהל "חצר" אלא מספר בנים הקימו לעצמם "חצרות". והנה בישראל גם יש לפנינו שני רבנים ראשיים שבאו בנעלי אביהם, ועתה גם נשיא שהלך בעקבות אביו. מי יודע, אולי טוב הדבר. נאחל לנשיא שיעלה ויצליח, לכבוד ולתפארת ולטובת העם והמדינה.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
