אֱמֹר וְקַיֵּם

כֹּל הַיּוֹדֵעַ כִּי אֵינֶנוּ יָכוֹל לִנְדּוֹר וּלְקַיֵּם
הַנֶּדֶר שֶׁנָּדַר בְּחֶדְוָה סוֹפוֹ בְּרַע יְסַיֵּם
נְהַג כְּדבְרֵי חֲכָמִים 'בְּמַחֲשָׁבָה תְחִלָּה'
עֲשֶׂה טוֹב לִשְׁמוֹ וְאַל תְצַפֶּה לִתְהִלָּה

לֹא טוֹב לְהֵחָפֵז וְלִנְדּוֹר בִּשְעַת מְצוּקָה
אַף לֹא בִּשְׁעַת שִׂמְחָה צַעַר אוֹ תְּעוּקָה
טוֹב לִזְכּוֹר נִדְרוֹ שֶׁל יִפְתָּח וְסוֹפוֹ הַמָּר
בָּרוּךְ הָאוֹמֵר ומְקַיֵּם בָּרוּךְ ה' שֶׁאָמַר

אַל תִּתֵּן לְפִיךָ דְּרוֹר וְאַל תְּמָהֵר לִנְדּוֹר
אִם יוֹדֵעַ אַתָּה מוֹצָא פִּיךָ לֹא תִּשְׁמוֹר
אַף הקב"ה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם וְשַׁב וּמְרָחֵם
אַף נְּקָמָה בְּעַמּוֹן וּמוֹאָב גָזַר וְלֹא קִיֵּם

יַעַן כִי זְכוּת רוּת הַמּוֹאֲבִיּהָ עַל קִצְפוֹ גָּבַר
וְאַף בְּעַמּוֹנִית¹ לשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים לוֹ בָּחַר


במטה שנתן ה' בידי אהרן פקד

ה' נתן בידי אהרן מטה-מקל בו הוא פקד ועשה את אשר צִוָּהוּ ה' מול פרעה ומול עם ישראל אשר גם הוא נחלק למטות, במשמעות מפקדות שנאמר: וידבר משה אל ראשי המטות, לבני ישראל לאמור (ל/ב). כאן מתעוררת שאלה בְּדַבֵּר משה ובהבאת מצות ה' אל המטות. הכוונה הייתה לדבר לעם ישראל שנתחלק ליחידות לפי השבטים ובראש כל שבט העמיד מנהיג כראש השבט שנקרא גם ראש המטה, אשר הוא ידבר בעדם ויעביר להם את מצוות ה' אשר צווה אותם בלכתם במדבר שנאמר: וידבר משה אל ראשי המטות. משמע שמשה לא דבר ישר אל העם בהמוניו, אלא באמצעות דבר אל המנהיג שהעמיד משה במצות האלוהים בראשו, זאת ללמדך שאם אתה מנהיג דגול כמשה המביא דבר ה' אל העם עליך לעשות זאת דרך ראשי העם שמתחיו ולא להתעלם ממנהיגיו. רש"י אומר: ואפשר כי לא ניתן ללמד עם אלא באמצעות מנהיגיו? אכן כן כי חיב אדם ללמוד תורה מפי מנהיגיו כדי לדעת הלכות החיים הישרים והתמימים ומעל לכל אהבת ישראל ואהבת איש את רעהו, למרות השוני שיש ביניהם. רש"י מבהיר כי פנית משה אל ראשי המטות תחילה, נועדה ללמדם את כללי הנדר ואת עקרונותיו, זאת כדי שהם יחד אתו ילמדו את בני ישראל, כי לעתים יש וצריך להתיר נדר שנדר אדם ומוצא עצמו כי אינו יכול לקימו. כפי שאנו רגילים גם כיום שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. משה בקש להבהיר הלכות אלו תחילה למנהיגים לראשי המטות, כדי שהם יעבירו דבר ה' אל העם ורק לאחר שהביא דבר הנדר לראשי העם עבר אל העם עצמו, כי מצאנו נאמר "וישובו אליו (אל משה) אהרן וכל הנשיאים בעדה וידבר משה אליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל" (שמות לד/לא-לב): זאת לשנן דבריו במישרין לעם למען ידעו כי הנודר נדר איננו יכול לחזור בו מנדרו, אלא אם בר סמכא חכם הבקי בהלכות נדרים, יתיר את הנדר. ואם אין מומחה כזה, שלושה הדיוטות מפשוטי העם שאינם מומחים, יוכלו להתיר את הנדר. בכל מקרה אין הנודר יכול לאסור את המותר ולא להתיר את האיסור יהא הוא בר סמכא אשר יהיה.

משמעויות המושג מטה

מצאנו כי כאשר באו משה ואהרן אל פרעה להודיע לו את דבר אלוהים לצוות עליו לשחרר את בני ישראל ולהוציאם לחופשי, כל אחד מהם החזיק במטה שהוא מוט או ענף של עץ השדה, זאת כדי להראות לפרעה שראה עצמו אלוהי המצרים וכך ראוהו בני עמו אלילם, כי גם מנהיגי רגילים יכולים להנהיג עם ועל כן עם שהטיל ה' על משה את המשימה להוציא ישראל ממצרים שאל אותו: מַזֶּה בְיָדְךָ ויאמר משה מטה (שמות ד/ב). אמר לו במטה הזה תראה להם את כֹּחֲךָ כדרכם של חרטמי מצרים העושים להטים. בעזרת המטה אשר בידיך או בידי אהרן אחיך, תעשה את הלהטים שהם רגילים להם. לא בכדי פרשות השבוע מטות ומסעי סמוכות זו לזו ונקראות יחד, ללמדך שהמטה מסמל זקיפות קומה ויושר מדות (כלשוננו, ישר כמו סרגל) לכן המנהיג האוחז במטה עליו להיות זקוף קומה ומעל לכל יָשָׁר. הכוונה למנהיג שמנהיג את העם. בוחן עצמו אם אכן הוא ישר וזקוף כמטה, אחרת הוא איננו ראוי להנהיג את העם. לא בכדי גם בימינו משתמשים במושג מטה, והמחזיק בו מנהיג כגון: ראש ממשלה, נשיא מדינה וראש מטה כללי של הצבא "רמטכ"ל", שאחריות גדולה מוטלת על כתפיו שכל כֻּלָּה באה להבטיח שלום ישראל שלום העם בארצו ושלמות הארץ. כאן חל הכלל חסך שבטו שנא בנו. רק מנהיגות נקיה מרבב ולנגד עיניה טובת העם תתקיים, ייתכן כי עם ישראל מחולק לשבטים מן המושג שבט, ללמדך כי על העם צריך להיות ישר חזק ויציב כאותו מטה המסמל שבט. לא בכדי נאמר: חסך שבטו שנא בנו. הכוונה אין על האב או ראש השבט, המנהיג להרתע מלהתריע על עוולות ועל שחיתיות כדי להיות מקובל, כי בכך אומנם הוא נהנה לזמן מה, אך פוגע בכוחו של העם. אין הכוונה להלקות את הבן, אלא הכוונה לא לחסוך הטפת מוסר, לכן האב שנמנע מללמד מקורותיו והשבט ממנו צמח, בעצם מביא על בנו צרות בחיים. ואין להתעלם ממשמעות המושג מטה מקל זקוף וישר שמסמל אמצעי להרתיע את הסוטה מדרך הישר, בכך גם ירווה נחת מבנו ומבני עמו. לא בכדי נחלק ישראל לשבטים כדימוי לענפים היוצאים מעץ, שצריכים להיות זקופים וישרים וחזקים, זאת גם הסיבה שכל שבט קבל נחלה בארץ שתשמר בעבורו והיא תשמור עליו.

מסעות ישראל במדבר עד בואם ארץ כנען

הצעידה החלה מרעמסס מיום שנהיו בני ישראל - בני יעקב לעם וזה בחודש הראשון (למעשה הוא החודש השביעי של השנה) שמכונה חודש ראשון שבא לסמל ראשי מנין החדשים מראשית התהוות ישראל מבני ישראל לעם. היציאה ממצרים הייתה אירוע מכונן, לא בריחה אלא יציאה בראש זקוף שנאמר: ביד רמה לעיני כל מצרים (מסעי לג/ג). כאמור, זו הייתה יציאה בחמישה עשר לחודש השביעי שנחשב לראש חדשים בעבור שכאמור נחשב לעם. הפרשה מפרטת כל המסע וכל מקומות שם חנו בני ישראל מהיציאה ממצרים עד הגיעם עד הירדן מבית הַיְּשִׂמת עד אבל השטים בערבת מואב על ירדו ירחו ששם הנקבע גבול הארץ שהוריש הקב"ה לישראל. מכאן ישראל צריך לעבור את הירדן-ירחו, כדי לרשת את הארץ. כאן ישראל נדרש להלחם ולרשת את הארץ מעמי כנען. המצווה העיקרית שצווה הקב"ה ואבדתם את כל מַשְכִּיֹּתם (מסעי לג/נב) ואת כל צלמי מסכתם ותשמידו כל "במותם", דהיינו מזבחות עליהם מקריבים קרבנות לבעל. כדי לסלק כל עיבודת אלילים מקרב ישראל. לא בכדי מאז ישראל נלחם לשמור על אפיה של ישראל כארצו של ישראל. בשלב זה משה מסיים משימתו הוא כבר לא יכנס עם העם לארץ ולא הוא שיחלק את הנחלות בה. כפי שאמר הקב"ה למשה: ראה את הארץ אשר נתתיה לבני ישראל ונאספת אל עמיך כמו שנאסף אהרן כאן מחוץ לגבולות ארץ ישראל (פינחס כז/יב, יג). יהושע ינהיג את העם. בפרשה זו כבר החל הפילוג בעם. שבט גד ושבט ראובן וחצי שבט מנשה, לא ביקשו נחלה בארץ וקבלו נחלתם מחוץ לארץ כנען מכאן עולה כי ישמעאל המסמל את הבדווים שפלשו במרוצת השנים לארץ ולעשו בהנר אדום סעיר שמזוהה עם "האחרים" שאינם חלק מעם ישראל אין להם חלק בה. ןשוב חוזרת כאן פרשת בנות צלפחד הזכיר לנו כי גם הקב"ה עשה צדק אתם ונתן להם נחלת אביהם ובתנאי שלא יעזבו את השבט אליו השתיך אביהן. השמירה על הנחלה בארץ הוא שקיים את עם ישראל לדורותיו. זה מהוה תזכורת לנו כי הנחלה בארץ חשובה ומגבש את העם. לכן הקב"ה מצא צורך לשנות את ההלכה, ברם צריך להזכיר לעצמנו כי ארבעת אלפים שנה, עם ישראל חי וקים וארצו קימת ובה לא קם שלטון ערבי מעולם, למרות השתלטות שמעצמות פלשו לארץ. ההאחזות בקרקע והישיבה בה והאחיזה בקרקעותיה, עליהם שמרו שרידי יהודה וישראל, לא קרה בארץ את אשר קרה בארצות המזרח שכנותיה ששם אנשי המדבר היו לאדוני הארצות אליהן פלשו. לא בכדי במלחמת ששת הימים השטח שפלשו בדויי עבר הירדן וספחוהו אליהם, נקרא שטח מוחזק. כי לא היה שלטון זר בר קימה בארץ זולתי ממלכות ישראל ויהודה שחרבו פעמים משנאת אחים. רב לנו בשנאת עמים זרים, אשר העם ישראל אשר אכן הוא אור לגויים .

נִרְאָה כִּי אָנוּ עֲדָיִן בְּמַטּוֹת וּמַסְעֵי
הַמַּסָּע לֹא הָשְׁלַם וְעֲדָיִן מִתְהַוֶּה
אָנוּ עֲדָיִן בַּדֶּרֶךְ לְמַמֵּשׁ אֶת הַזְכוּת
זֶה תַהֲלִיךְ אָרוֹךְ אַךְ הוּא הָאֵיכוּת

בַּדֶּרֶךְ לְמַמֵּשׁ אֶת אֲשֶר ה' הוֹרִישׁ
כִּי עַל כֶּן אַחְוָה וְרֵעוּת יֶשׁ לְהָחִישׁ
בַּל יִהְיֶה מְאִתָּנוּ מְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים
יִזְכּוֹר כִּי לֹא תָּמוּ שְׂנָאוֹת הַזָּרִים

הַכְּסִילִים הַצֶּאֱצָאִים עַמֵּי הַמִּדְבַּר
לא עִיְנוּ בַּתּוֹרָה וּמָה כָּתוּב בַּקֻּרְאָן
כִּי אָז הָיוּ לוֹמְדִים לָדַעַת הָאֱמֶת
כִּי צִוָּה ה' אֶרֶץ כְּנַעַן לְעַמּוֹ לָתֶת

הִגַּעְנוּ לְסוֹף הַדֶּרֶךְ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע
טֶרֶם תָּמוּ נְדוּדִים וְלֹא תָּם הַמַּסָּע