בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
שיבוטי פינוקיו 1 מריק לכנר [צילום: עליס בליטנטל]
|
|
|
המטמורפוזות של מריק לכנר
|
במוזאון הרצליה מאירות את העינים שש תערוכות חדשות בהן נהנה כל מבקר מזיו האמנות במיטבה ● התחושה: כאילו אתה נמצא בלונדון או בניו-יורק במיטב הגלריות, הן הודות למגוון הסגנונות והן בעיקר בגלל איכותן
|
התערוכה המרכזית המהפנטת את כל רואיה היא שטיחי הקיר המונומנטליים של מריק לכנר. את כל הישגיו במשך השנים בציור מופשט אכספרסיוניטי, המשולב בדימויים ארציים ותת-מודעים הוא ממחיש הפעם בעיבודים בגיוונים שונים ובטכניקות שונות בעבודות הטוויה של השטיחים. הצבעוניות המרהיבה הכובשת כל כך לבבות עולה על כל יתר האלמנטים בעבודותיו אלו. מריק לכנר (יליד 1967, צ׳רנוביץ, אוקראינה) הוא כבור סוד שאינו מאבד אף טיפה. ביצירותיו הוא ממזג את כשרונו עם הידע של כל מה שספג בשנותיו בשהותו בגרמניה, שם גם לימד, כשניכרות עליו השפעות גדולי הציירים הגרמנים מאז ועד היום. בעוד באמריקה ובמרכזי אמנות אירופיים עדיין השתעשעו באמנות המינימליסטית והגאומטרית, סמל לדלות החומר ולצמצום בהבעות רגשות שחלו באיפיון האנושי, אצל מריק לכנר הרגשות גואים ומובעים בכל יצירה שלו. כך הוא מצליח לחדור ללב כל צופה ולהפעימו. הציורים המומחשים באמצעות השטיחים (כי יש להתייחס אליהם כאל ציורים, אמנות פלסטית ולא רק חומרית בגלל חומריותם), מוזנים מכמה מקורות. הן מתחושות התת-מודע שלו כאדם, כולל פחדים וחששות באזכור המוות, מה שקיים בקרב כל אדם, והן מהקשר ליצירות ספרותיות קלאסיות כמו ספרו של אובידיוס "המטמורפוזות", שממנו נגזר שם התערוכה "ספר השינויים". ספר המבקש מהאלים להכביר עליו מהמוזה, על-מנת שיוכל ליצור שפע בגיוון היצירות, ללא חזרה של כל אחת על קודמותיה, דבר המאפיין לרוע המזל אמנים רבים בכל תחומי האמנות. כשצופים בסיפורים השונים המבצבצים מכל שטיח, נזכרים בתערוכות השונות של האמן היהודי האמריקני ארצ׳י ראנד, השואב את מעייני יצירתו מהתנ"ך. גם מי שלא נוסע לארה"ב ויכול לצפות ביצירותיו המעטרות בתי כנסת חשובים רבים בניו-יורק ובשיקגו, הרי בשכונת בית וגן בירושלים, בקירות החיצונים של מכללת הנשים שם, מוצגים על קיר גדול אחד, סך ציוריו של ששת ימי הבריאה, ובקיר הניצב שלו, ציור בודד כשם המיזמור "אשת חיל מי ימצא", אותו הגבר שר לרעיתו בשובו הביתה לאחר תפילת ערב השבת. כל אחד מציוריו המונומנטליים מספר על יום אחר מבריאת העולם. מפעים. כך בתערוכותיו שצפיתי בין היתר בניו-יורק, הוא התייחס בכל אחד מציוריו לסיפור אחר מהתנ"ך. כך מתחברים שורשי המוזות של ציוריו של ארצ׳י ראנד לשורשי המוזות המיתולוגיים של מריק לכנר. הכל מתחיל ונמשך מהמיתולוגיות. כך גם כל האמנות המערבית על כל תחומיה החל מימי הביניים ועד היום, נטועה באלמנטים מהמיתולוגיה הנוצרית וממחישה אותם לצופים. גם אם לא מתעמקים בהלכי הנפש ובמעמקי הסיבות לשימושיו של לכנר בדמויות השונות, כולל העכביש, הגולגולת והמוות, הרי שפע הצבעים והצורות המופשטות העשויים בחומריות עבה אפילו תוך שימוש פרימת החוטים שבשטיח - הם כובשים את העין מהשנייה הראשונה. מזמן לא נראתה בארץ כזו חיוניות והשתלחות כזו ביצירה בשימוש במשטחי צבע חופשיים, כמו בהנחות המיכחול שאיפיינו את ציוריו מימי התערוכות שלו בגלריה ג׳ולי מ׳ בתל אביב, לפני כמעט 20 שנה. לצד תערוכתו של מריק לכנר מרתקת גם תערוכת יעל פרנק "גריד", במיוחד בצילום הווידאו על הקיר, וכן תערוכתה המעניינת של הילה טוני נוביק "להמתין בשמש". גם אם ה"החדרים" שהיא יצרה - רוב קירותיהם פעורים-חסרים, וגם אם את רעיון יצירת "החדר" כנושא בפיסול ראינו כבר לפני עשרות שנים וחזר שוב לאחרונה אצל לוקאס סאמארס, בצורות שונות, הרי היצירה של הילה טוני נבוק מרעננת מאוד באפשרויות הגלומות וביישומו של הרעיון - "להמתין לשמש". התערוכות הכה מוצלחות ומרתקות במוזאון הרצליה, שאת רובן אצרה מנהלת המוזאון איה לוריא, הן בבחינת מתנה לאוהבי האמנות, שאינם נדרשים להלך קילומטרים במוזאון גדול, והממדים של מוזאון הרצליה מאוד אנושיים ומתאימים לכל אחד. ברכות להצלחת שש התערוכות.
|
מרק לכנר שיבוטי פינוקיו [צילום: עליס בליטנטל]
|
|
|
|
תאריך:
|
18/08/2021
|
|
|
עודכן:
|
18/08/2021
|
|
עליס בליטנטל
|
|
הבריחה האמריקנית מאפגניסטן לא הכתה בתדהמה אף חוקר שהכיר את גזרת אפגניסטן-פקיסטן מקרוב. כוחות הטאליבן זינבו בכוחות האמריקנים בעקביות, באכזריות וכמעט ללא הפוגה במשך שני עשורים מאז הפלישה האמריקנית למדינה לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר. באופן די צפוי לעימותים צבאיים מסוג זה, הצליחו הטאליבן לשחוק ולבסוף אף לשבור את רוח הלחימה של המעצמה החזקה בעולם. בכך, הוכיחו הטאליבן כי הלקח המדמם שלמדו מעצמות שונות בזירה האפגנית לאורך ההיסטוריה נותר בעינו: במשוואת הלוחמה הא-סימטרית הופכים מטען הצד, טיל הכתף, הקלשניקוב ומלכודת התופת לחזקים מכל טכנולוגיה צבאית המצויה ברשותו של הצבא המערבי המקובע, הכבד והמגושם.
|
|
|
לאחרונה נשמעו טענות קשות בעיתונות הכלכלית על כך שחוק ההסדרים מסרס ומחליש את כוחו של המשרד להגנת הסביבה, מחליש את כוחו כרגולטור והופך אותו פגיע אל מול המפעלים המזהמים. התוצאה, לפי הנרטיב הזה, היא פגיעה ביכולתו של המשרד להגנת הסביבה להגן על התושבים מפני זיהום אוויר ופגיעה בסביבה.
|
|
|
לעולם לא אבין את האנשים החכמים מאוד בתחומם, המצטיינים מאוד בהישגיהם, המתעקשים לקבל פרס ממישהו שהם רואים בו את חזות הרוע עד כדי כך שפועלים ממש להחרים אותו ולנדות אותו. היגיון פשוט כל כך, ברור כל כך, נהיר כל כך עד שדי שתהיה בוגר בית ספר עממי כדי שתוכל להבין את הלוגיקה הפשוטה הזו.
|
|
|
ניתן לקרוא את ספר הביכורים של דולב מור "להציל את דובי הקוטב" (הוצאת שוקן) כרומן חניכה המפנה כתב אישום כנגד החברה הישראלית, כשרכיבים מכוננים כמו השד העדתי, לאומנות מתגברת, אלימות חסרת רסן שזורים בו בערבובייה (כפי שהדברים מובאים בכריכתו האחורית). לעומת זאת, חלק לא מבוטל מקוראיו עשויים להתייחס ליצירתו הקשה והבלתי מתפשרת של הכותב כ"נהי הפריווילגים". אחרי שצלחתי את 373 עמודיו, כשחשתי הרבה מעבר לסתם חוויית משקיף מהצד במתרחש, ובהכירי את מרקם פוליטיקת הזהויות העוטף את מציאות היום יום שלנו - אני קובע חד-משמעית שמדובר בטקסט מכונן, שמצריך הרבה מעבר לתעוזה. הוא מחייב יושרה אינטלקטואלית במידות חסרות תקדים בהיקפן, בהתבוננות המזוקקת לנבכי נשמתו המעונה של הגיבור. הן מצד הסופר, שניחן בהן במאת האחוזים, ורצוי שגם מצד מי שייטלו את הספר, ויגמעו אותו בנשימה עצורה ולופתת.
|
|
|
אני יליד הנרטיב של בן לעם סגולה. זה הנרטיב שקנה לו מקום של כבוד בין כותלי בית הספר, בו עשיתי את ראשית צעדי כילד הבא להיכל ההשכלה. כשאני כותב שורות אלו מתייצבת לנגד עיני דמותו של מחנך אהוב, ברוך אורן, שבקול אבהי כואב מדבר אלי. מחנך שהיה חשוב לו להבהיר לי, כי אני טועה בכפירתי, שאינני בן לעם סגולה. אני חש עכשיו את נימת קולו הכואבת של מחנך בכתה ח', המקדיש מזמנו כדי לחלץ אותי, ממה שנראה בעיניו גישה מוטעית של תלמיד.
|
|
|
|