יש בנגב מקום לכולם

אין במאמר זה כדי להגן על גילויי אלימות, שלצערי היו לא מעטים, שאירעו לאחרונה בבאר שבע ובכבישי הנגב, בהם נמצאו צעירים בדואים עוברים על החוק בנסיעה פרועה בכבישים או פגיעה ללא כל סיבה באזרחים יהודים.

המוני בדואים בדרום הארץ מפגינים יום-יום, והתקשורת מתעוררת לדיון, רק כששובשה התנועה בכבישים על-ידי מפגינים או שאירע מעשה עברייני לא מוצדק. התקשורת מתעלמת מגילויי סולידאריות של יהודים, היורדים לנגב ומביעים הזדהות עם הבדואים במאבקם להמשיך לחיות על אדמתם.

נעלם הדיון האמיתי בתקשורת. כשם שמאפשרים ליהודי המבקש לתת ביטוי לחייו במסגרת חוות בודדים חקלאית, או לעסוק בחקלאות בנגב באורח חיים קיבוצי או במסגרת חיי מושב, יש לאפשר גם לרבבות בדואים, המהווים יותר משליש מתושבי הנגב, להמשיך לקיים מסורת דורות של אורח חיים ייחודי להם. מצער, שממשלת ישראל יצרה ניכור בין רבבות תושבים ותיקים של הנגב, שכל דרישותיהם לקרקעות אינן עולות על 4% מכלל שטחי הנגב, הגם שהם מהווים יותר משליש מהתושבים החיים בנגב.

מצער, שממשלת ישראל רואה בבדואי נטל ולא נכס יקר, כמי שתורם לחקלאות בנגב וגם יכול להוות מוקד משיכה תיירותי. את הנכס הפכה ממשלת ישראל לנטל של יותר מארבעים כפרים, שנקבע שהם כפרים לא מוכרים, הגם שחיים בהם רבבות תושבים. לרבבות מתושבי הכפרים האלו מצפה צו גירוש.

מכאיבה העובדה של ההרס, שנעשה בכפר "אלעראקיב", שחצה כבר את המספר של 50 גלי הריסות. הצבא הרס והתושבים חוזרים ובונים. בכל אהל חרוך תחת השמש הקופחת ויריעות בד רעועות בונות מחדש את חייהן משפחות בדואיות כבר למעלה מ-50 פעם. המבנה המוצל היחיד שלא נהרס, בו מתנהלים עיקר החיים זו הסככה בבית הקברות. השררה של מנהל מקרקעי ישראל לא הציבה גבולות למידת הזוהמה הברוטאלית שלה, כשהיא מתירה באלעראקיב את הרשות לנהל חיים אך ורק בתחום בתי המתים. כל פחון ואוהל, שהוקמו כמטחווי קשת מבתי המתים באלעראקיב, מהווים עבירה על החוק.

משמעות השם "אלעראקיב" בערבית הוא גבעות נמתחות בין נחלים. משמעות הנראית כמתאימה ביותר לטופוגרפיה של האזור, המשופע בנחלים ובגבעות עדינות ורכות. אך הרוך והעדנה של חיים לא נשקפו מהתפאורה הקודרת של גדמי עצי זית ועצי חרוב כרותים. דירי עזים ושובכי יונים מנופצים. משמעות השם "אלעראקיב" ניצבת בניגוד משווע לערמות בתים שהיו בהם פעם חיים ולידם נערמות שאריות חיים הרוסים, כמו דודי שמש מנופצים, כיורים וברזים, שברי ארונות והרבה זבל, שהותירו שוטרים ועובדי חברות קבלן, שהעמיסו חיים שלמים על משאיות הובלה.

בקשת סליחה

הרוך והעדנה של החיים על הגבעות, הנמתחות בין ערוצי הנחלים, לא נשקפו מהתפאורה הקודרת של סוכות ואוהלים שהוקמו בחופזה, בהם מצטופפות משפחות מרובות ילדים. התפאורה הקודרת משדרת לשלטונות נחרצות של תושבים, האיתנים בדעתם ובנכונותם שהחיים יחזרו למקום, החוסה בצל יער חורש ההולך ונרקם על-ידי הקרן הקיימת לישראל, הנושא את השם "יער השגרירים".

למרות הבולדוזרים ולמרות ברוטאליות של שוטרים רעולי פנים ללא תג מזהה, שמנסים לגדוע חיים באלעראקיב, הבדואים לא יינטשו את התחייבותם לאדמתם על הגבעות הנמתחות בין הנחלים. הגבעות עוד תהיינה שוקקות חיים, יוקמו בהן בתי ספר, מרפאות, תשתית לחשמל ולמים זורמים, יינטעו מחדש עצי זית. אנשים יחזרו לבתיהם, עדרי צאן יחזרו לדירים ויונים יחזרו לשובכים.

לא הרחק מבית העלמין נמצא מה שהיה פעם ביתו של ד"ר עוואד אבו פרח, שנולד בו בשנת 1962. בסמוך נמצא ביתו של נורי אלעקבי שנולד בו בשנת 1942. שניהם נולדו בבתים, בהם נולד האבא והסבא. אך הבתים האלו ידעו אין ספור הריסות, כפי שידעו בתי כל כפר אלעראקיב. ד"ר עואד אבו פרח, אני חש חובה לבקש ממנו סליחה, אני מבקש סליחה מכל תושבי אלעראקיב ומכל הבדואים, שבמזיד נרקמת תוכנית לצמצם את מקורות הפרנסה שלהם מחקלאות ומאורחות חיים. בכוח מבקשים לאלצכם לצאת לעבוד כשכירי יום בחוץ. לדרוש מהם לנטוש אורח חיים בדוי מסורתי. לנטוש את אדמתם.

אני מבקש ממך סליחה, שמעלילים עליהם, כי הם משתלטים על כל אדמות הנגב, כאשר כל בקשותיהם מסתכמות בארבעה אחוזים משטחי הנגב, וזאת למרות שהם, אזרחי מדינת ישראל, המהווים יותר משליש מתושבי הנגב. ד"ר עוואד אבו פרח, אני מבקש סליחה, שמדינתי לא השכילה לכבד את כל הטוב והיפה שיש בתרבות ובאורחות החיים של עמו, ויצרה ניכור ואיבה, שאני מקווה כי עוד ניתן להתגבר עליו.

למען שני העמים והעתיד המשותף חייבים להתגבר על הניכור והאיבה שהתעצמו בעקבות ההרס שזרעו בולדוזרים של מנהל מקרקעי ישראל. לשם כך חייבת ממשלת ישראל לאמץ את נקודת המוצא, לפיה יש בנגב מקום לכולם - ליהודים בקיבוצים, בחוות הבודדות, בערים ובמושבים.

לבדואים יש מקום לחיים כעובדי אדמה בכפרים הממשיכים מסורת חיים מדורי דורות לצד רבים, שבחרו בנתיבים אקדמאיים ובשלל מישורי חיים אחרים בערים. אני פונה לאותם צעירים בדואים, העוברים ביודעין על החוק במעשי עבריינות קשים מנשוא בכבישי הנגב, אתם פוגעים במאבק הצודק של האוכלוסייה הבדואית בנגב לקבל את הזכויות שמגיעות לה.