|
|
[צילום: ניקי קלווין/פלאש 90]
|
|
|
|
|
עוצמת פער ערכית ומכאיבה קיימת בין קריאתו של מתתיהו החשמונאי בשנת 166 לפני הספירה, המוכרת לנו מספר מקבים ב' פס' כ"ז: "כָּל הַמְּקַנֵּא לַתּוֹרָה... יֵלֵך אַחֲרַי" ובין שלל תופעות במישורים החברתיים הקיימים בחברה הישראלית גם בימי חג החנוכה, שהוא חג האור, בשנות הָאַלְפַּיִם לספירה.
קריאת מתתיהו החשמונאי לציבור היהודי "כָּל הַמְּקַנֵּא לַתּוֹרָה" אינה רק קריאה נגד השלטון הזר המתנכל לעם ישראל, היא לא רק קריאה נגד ההתנכלות לערכי הדת היהודית על-ידי השלטון היווני והמתייוונים. זו גם קריאה וזעקה נגד אצולת ההון והממון היהודית המתייוונת, שעשקה את ההון האנושי העובד. הייתה זו קריאת זעקה נגד שלטון אימפריאלי של מעצמה יוונית זרה וגם נגד אצולת הון וממון ישראלית, שהתמכרה לערכי תרבות מתייוונת.
במציאות הישראלית של שנות האלפיים לספירה אנחנו עדים בצער רב, שניכרת נסיגה מהערכים החברתיים, שיש להם מקום של כבוד בספר המקבים, ספר ששילב סלידה משלטון זר עם הערכה ומתן כבוד להון האנושי העובד ונגד הון העושק אותו. בצער אני מציין, שאיננו רואים במציאות הישראלית הפנמה של הערכים החברתיים הגנוזים בספר המקבים. איננו רואים התייחסות נאותה למשמעות הסירוב של מתתיהו החשמונאי וכמוהו סירובם של לא מעט פשוטי עם ישרי דרך לחתום על מסמך, שהגישה להם הכהונה המתמכרת להון - "רַב לָכֶם צְאוּ וַעֲשׁוּ כִּדְבַר הַמֶּלֶך וִחְיוּ" (א' 33).
סירובם לחתום על מסמך מבייש היה משולב במלחמה עיקשת ועקבית למען האור. כאלף מהם מצאו מיד את מותם (שם, פס' 37) ומתתיהו יצא לדרך הקשה למאבק למען ניצחון האור. בניגוד למתתיהו החשמונאי, שמאן לחתום על מסמך מביש וגרר אחריו רבים למרד, שלא חתם על מסמך המבייש אדם עובד, נתבעים היום חוליות חלשות בחברה שלנו לחתום עם חברות קבלן על מסמכים המביישים כבודו של אדם. מדובר בעיקר בהון האנושי העובד, הנזקק לחברות כוח האדם. הוא נדרש להן כדי להבטיח את קיומו. בהון האנושי הזה אני כולל רבבות עובדים זרים, הנושאים על גבם את עיקר הנטל של מערכת הסיעוד במדינת ישראל, והם גורם מאוד משמעותי של כוח האדם העובד עבודה פיזית קשה בבניין, בחקלאות, בסלילת כבישים ועוד שלל עבודות.
העובדים במשרדי הממשלה ובעיריות בתחומי הניקיון, חלקם הארי הם עובדי קבלן. מדובר בעובדים הנדרשים לחתום על הסכם עבודה פוגעני בכבוד אדם עובד רק כדי לזכות להילת אור של זכות לשכר מינימום, כשהם מסכימים שבכל יום ניתן לזרוק אותם ככלי שאין חפץ בו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
