לקחים לחיינו היום מבית החשמונאים

בכ"ד בכסלו הדלקנו נר ראשון של חנוכה. אנחנו מאירים שמונה ימים את בתינו באור החנוכייה. באווירה הקודרת של ימי הקורונה, שכבר קטלה בארצנו חיי אנשים ושיבשה קשות את מערכות חיינו, יש נחמה רבה באור החנוכיה בבתינו. מן הראוי שבימי אור החנוכיה ניתן דעתנו לשלל ההתרחשויות שפקדו את ארצנו עד שהגענו למעמד המרגש ב-כ"ד בכסלו בשנת 164 לפנה"ס.

שושלת החשמונאים הייתה גורם משמעותי בשלטון בישראל, עם עליות וירידות מעת הניצחון ב-כ"ד כסלו 164 לפנה"ס נגד השלטון היווני ועד מותו של אחרון מלכי בית החשמונאים, אנטיגנוס השני, בשנת 37 לפנה"ס.

לאורך מרבית התקופה הזו הייתה יהודה ממלכה עצמאית, בה שלט נציג מבית החשמונאים. למרבה הצער, המעמד ההרואי בניצחון הגדול להשגת עצמאות לאומית מסמא את ספרי ההיסטוריה מהם ניזונים ילדינו בבתי הספר. אין בספרי ההיסטוריה התמודדות עם שאלות שחייבות להישאל.

אין ספק שיש מקום של כבוד לציון ניצחון המעטים על שלטון אכזר של המעצמה היוונית. אחרי ניצחון מרשים בשנת 164 לפנה"ס היו שלל אירועים, שמחייבים דיון בספרים מהם ניזונים ילדינו, זאת מבלי להפחית מהערך המרכזי של ניצחון עם משועבד על אויב אכזר ששלט בארצו וביקש לכפות עליו דפוסים דתיים למורת רוחו. לצערי, אין כל גירוי בספרי הלימוד לשאול שאלות.

אתחיל באלמנט הנס אותו אנחנו מבליטים ובספרי הלימוד זה האלמנט האחד והיחיד, שממלא תפקיד משמעותי בהשגת הניצחון. קשה לי לקבל את הנס כנקודת הכובד המשמעותית של האירוע בלי להביא מידע נוסף לפחות בכתות הגבוהות של בית הספר היסודי ובכיתות בית ספר תיכון. סיפור נס פך השמן, שאמור היה להספיק ליום אחד אך בסופו של דבר הספיק לשמונה ימים, מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי כשבע מאות שנה לאחר האירוע.

ירו לתהום הנשיה

אין מקור מתקופת המרד או סמוך לו, שמציין את סיפור נס פך השמן. לא בספר החשמונאים ולא בכתבי יוסף בן מתתיהו. ספרי החשמונאים, שמציגים את המאבק בכובש בבסיסו של החג, לא זכו להתקדש, ואנחנו פונים לרסיסי מידע בספרות חז"ל, שמציגים את הנס בבסיסו של החג. אפילו שיר שליווה התרחשויות רבות במרוצת המאה העשרים. משום מה נעלם השיר "אָנוּ נוֹשְׁאִים לַפִּידִים ... נֵס לֹא קָרָה לָנוּ, פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ. הֶהָרָה עָלִינוּ לָעֵמֶק יָרַדְנוּ...". השיר הזה קיבל וטו של כל המפלגות הדתיות, לכן אין שרים אותו יותר באירועים ממלכתיים.

מוזר שספרי הלימוד שלנו מכסים את כל הסיפור על אודות המידע, שמופיע לראשונה בתלמוד מאות שנים לאחר האירוע, והם אינם מתבססים על כתבים, שנכתבו בעיצומו של האירוע ובסמוך לו כמו ספרי החשמונאים, שקדושתם נפגמה והם שולבו בספרים החיצוניים לתנ"ך.

שאלה חשובה לא נשאלת - מה קרה שבית החשמונאים נפל? מה קרה שהתחלה של מאבק הרואי לערכים חברתיים ולאומיים וגירוש כובש זר, כל הצלחותיו המסחררות הבאות לידי ביטוי ב-כ"ד כסלו 164 לפנה"ס ירדו לתהום הנשייה, ובית החשמונאים יורד מוכה מעל במת ההיסטוריה ככל שמתקרבים לשנות ה-30 לפני הספירה.

תקצר היריעה מלפרט שלל הנסיבות, שהעלו את בית החשמונאים על שרטון, בו הפך מתנועה עממית לוחמת על ערכי צדק לבית מלוכה מסואב, המתרחק מכל היעדים שהוצבו על-ידי אבי המשפחה בעיירה הקטנה מודיעין במורדות המערביים של הרי שומרון. מדוע הסתאבה תנועה עממית, שהיו לה בתחילת דרכה הישגים מרשימים במאבק על ערכים דתיים יהודיים-חברתיים וגירוש השלטון הזר כדי לכונן עצמאות לאומית.

אחת התשובות לשאלה הכאובה - מה קרה שבית החשמונאים המפואר נהרס, מתמקדת במילה אחת - הכיבוש. הפנית כל האנרגיות המדיניות והכלכליות להתפשטות טריטוריאלית כולל גיורים בכוח של נכבשים - הפכה בסופו של דבר לאבני נגף, שפוררו את הדבר הנפלא שקרוי הישגי מרד החשמונאים. מצערת העובדה, שממלכת החשמונאים בתקופות שונות הפנתה מאמצים לאומיים לכיבוש שטחים, בהם לא ישבו יהודים, מאמצים שחייבו מחיר דמים קשה מנשוא.

הלקח שעלינו לאמץ מההתרחשויות שפקדו את בית החשמונאים משנת 166 לפנה"ס, שנת תחילת המרד, עד לקריסתו המוחלטת בשנת 37 לפנה"ס, שמסעות של כיבושי מרחבים טריטוריאליים ושליטה על בני עם אחר עלולים להעלות את חיינו המדיניים על שרטון של כמישה וכיליון של החיים הלאומיים במדינה עצמאית (על מסעות הכיבושים המיותרים ברשימה הבאה).