סיעור מוחות קצרצר

נהניתי עם נכדי אורי בוטון מן היציע בבלומפילד לצפות סוף-סוף במכבי תל אביב מנצחת בכדורגל בהפרש שערים ראוי כשלפתע הגיעה ידיעה מפתיעה: עיתונאי רציני ואחראי כרביב דרוקר פרסם בערוץ-13 כי שלוש פעמים ביקש הרמטכ"ל אביב כוכבי מראש הממשלה דאז בנימין נתניהו הקצאה כספית לאמן את צה"ל לצרכי לחימה במיזם הגרעין של אירן, ונדחה בטענה כי אין תקציב שנתי.

אקדים ואסביר: אילו ביבי השיב לכוכבי כי אין צורך בהכנות כאלה - ניחא. זכותו להחליט כך. אבל שאין תקציב? כיצד קרה שאין תקציב? מזכיר את הסיפור על מי שרצח את הוריו ולאחר מכן ייבב שהוא יתום ולפיכך ראוי לסיוע. אין הוכחה חזקה מהידיעה של דרוקר, שביבי אינו ראוי לכהן כראש הממשלה.

אך עתה, במקום להשחית מלים כיצד ח"כ ביבי ניהל גרוע מכל את סוגיית הגרעין האירני; ובמקום לומר כי גם יורשו נפתלי בנט לא ביצע תפנית מלאה ממדיניות קודמו אלא חלקית בלבד - ראוי להציע סיעור מוחות מה לעשות נוכח חידוש המגעים של העולם הנאור עם אירן. אני מתכוון להיבט אחד של הסוגיה, שהיא רחבה מאוד. אך גם הוא מרכזי בפני עצמו.

זו תמונת המצב: יחסי ישראל עם ארצות הברית ידידותיים וחיוניים, אך דומים למחלה כרונית. יש שיכוך כאבים, גם תרופות המועילות לזמן-מה, אך מאז 2012 המחלה אינה נעלמת. בעבר קיווינו כי המצב המעיק מאפיין רק את שנות נשיאותו של ברק אובמה, ועתה, בעקבות הראיון עם ברק רביד, ברור כי ביבי שיבש את היחסים גם עם דונלד טראמפ.

יש גם ימים טובים יותר. ד"ר רונן ברגמן הצביע ב"ניו-יורק טיימס" על שיתוף פעולה ישראלי-אמריקני בשתי תקיפות של צה"ל במחצית השנה האחרונה. אך גם לאחר האווירה הטובה הרגעית הזאת חזרו היחסים להיות עגמומיים בכל הקשור במשא-ומתן שהאמריקנים נחושים לנהל עם אירן.

נפתלי בנט ניסה לתקן את משגי ח"כ ביבי קודמו אך באורח חלקי בלבד. בנט ממשיך למשל במדיניות המסוכנת של הסרת העמימות מעל הפעילות הצבאית של ישראל מול המערך האירני (זה החל בחשיפת הארכיון האירני בהצגת יחיד של ח"כ ביבי בשמשו עדיין כראש הממשלה).

אני מציע לממשלה סיעור מוחות לבחינת דרך חדשה: היות שהאמריקנים והאירופים אינם מוותרים על המשא-ומתן כדאי לישראל להציע כי משלחת מטעמה תשתתף בדיונים. נטל החיכוך הצבאי עם אירן נופל על כתפי ישראל ולכן מקומה חייב להיות ליד שולחן הדיונים.

סביר להניח כי האיאתולות יסרבו. רק שזה מאפשר גמישות מדינית של מי שמבינים בתחום זה ונעזרים במחשבה שמחוץ לקופסה. כבר היו דברים מעולם¹. הם יכולים לחזור. למשל, שנציגים ישראלים יהיו חלק מהמשלחת האמריקנית או האירופית לשיחות אלה, וישתתפו בישיבות הכלליות וגם בהכנה לקראתן. כולם יאמרו שזה בלתי אפשרי. אך ההיסטוריה הציונית מלאה ב"אי אפשרים" כאלה שהתגשמו.