52 שנים ל"אסון משאית התחמושת"

רקע לאסון

האסון אירע בימי מלחמת ההתשה. ב-22 בינואר 1970 פשטו לוחמי חטיבת הצנחנים על האי שדואן שמדרום לשארם א-שיח. באי היה מגדלור ומערכות מכ"ם והיה מוצב בו כוח צבא מצרי. חיילי צהל השתלטו על האי ושהו בו כ-32 שעות לערך. הם טיהרו את האי מהכוחות המצריים, לקחו בשבי כ-60 חיילי אויב ואף לקחו ממנו שלל מכ"מ ימי. במהלך הפשיטה נהרגו שלושה מחיילנו. המבצע נקרא בשם "מבצע רודוס".

בתום הפשיטה חזר הכח ארצה. יום לאחר המבצע, ביום שישי 23 בינואר 1970, הפליגה משארם א-שייח לאילת נחתת חיל-הים אח"י בת-שבע, כשעל סיפונה חיילים וציוד צבאי ששימש לפעולת צה"ל באי שדואן. בין השאר הובאו בסיפונה הקרקעי של הנחתת משאיות עמוסות תחמושת ובכלל זה מוקשים וחומרי נפץ שפונו מהאי שדואן במהלך הפעולה. על-פי עדויות חיילים שפורסמו בזמנו, המוקשים הונחו ברישול משהו, ללא אמצעי בטיחות הנדרשים.

ההפלגה, נמשכה כיממה, והתנהלה כסדרה ובשבת 24 בינואר 1970 בשעות הצהרים נכנסה נחתת אח"י בת שבע לרציף הצבאי של נמל אילת. זמן קצר לאחר מכן דלת הנחתת נפתחה והוחל בפירוק הציוד והורדת המשאיות עמוסות הציוד וחומרי הנפץ לחוף. המשאיות העמוסות והכבדות, התקשו לעבור בחול וגלגליהם הסתובבו על מקומם ויצרו בור בחול אולם בסופו של דבר הצליחו להתקדם. היה זה בשבת בסביבות השעה 4 אחר-הצהריים. סביב המשאיות והציוד שהורד מהנחתת התקהלו חיילים, נגדים וקצינים וכמה מעובדי מספנת חיל-הים. איש מהם ודאי לא תיאר לעצמו את האסון הקרב ובא וכי תוך דקות אחדות יהפוך המקום לשדה קטל.

כשהמשאית האחרונה יצאה ממחסן הנחתת היא נחבטה בבור חול שנוצר בפתח כתוצאה מסיבוב הגלגלים על מקומם של כלי הרכב הכבדים שירדו מהנחתת, והמוקשים שעליה התפוצצו. הפיצוץ במשאית היה עז. מאות ק"ג של חומר נפץ שהיו בתוך המשאית התפוצצו, והיא הועפה באוויר לגובה של כמה מטרים. מן הפיצוץ נהרגו 19 חיילים, נגדים וקצינים וחמישה אזרחים עובדי צה"ל ונפצעו עשרות, רבים מהם נפצעו באורח קשה.

הפיצוץ האדיר החריד את כל העיר

הפיצוץ האדיר החריד את כל העיר. עד היום רבים מתושבי אילת שהייתה אז בתחילת שנות ה-70 ישוב קטן יחסית, לא ישכחו את אותה שבת בה התרחש האסון הנוראי ואת הרעש המחריד שזעזע את העיר כתוצאה מהתפוצצות המשאית עמוסת חומרי הנפץ. במקום עצמו עלתה להבת אש ורסיסי מתכת ועץ עפו לכל עבר. מאזור ההתפוצצות היתמר ענן שחור שנראה למרחוק. כמות הנפגעים הייתה גדולה. מהמשאית נותרו שרידים בלבד. ראשוני הפצועים הגיעו לחדר המיון בבית חולים יוספטל כ-10 דקות לאחר הפיצוץ. תושבי אילת נרתמו לפעולות החילוץ והעבירו במכוניותיהם חלק מהפצועים.

לא היו ערוכים

מרבית הפצועים סבלו מכוויות קשות, מההדף החזק ומפגיעה של רסיסי עץ ומתכת ואף מקטיעות. רופאים שהגיעו למקום וטיפלו בפצועים סיפרו כי מעולם לא נתקלו בכמות כזאת גדולה של נפגעים קשה באירוע אחד. המחזות והמראות היו קשים. בית חולים יוספטל נכנס לכוננות חרום. הייתה זו כאמור שבת בצהריים, רופאים ואחיות הוזעקו מבתיהם. הפצועים שכבו על שמיכות ומילאו את כל המקומות הפנויים בבית החולים.

בית החולים שהיה אז קטן יחסית, לא היה ערוך ומסוגל לטפל כראוי בכמות הנפגעים הקשים הגדולה וסוגי הפציעות מהם סבלו. לא ניתן למשל היה לקבל בו טיפול כירורגי ראוי שדורש חדרי ניתוח מצוידים. לא מן הנמנע כי על-ידי טיפול מהיר ומקצועי היו ניצלים חייהם של כמה מהפצועים באסון שמתו מפצעיהם. בערב הגיעו לאילת במטוס חיל-האוויר צוותי רפואה ממרכז הארץ. עוד באותו לילה העבירו מטוסי תובלה של חיל-האוויר חלק מהפצועים לטיפול בבתי חולים תל השומר, בלינסון והדסה.