בדידות כיסוד קיומי

הבדידות שלי/ג'ורג' מוסטקי
[תרגום מצרפתית: דניאל פלורנטין]

עם הבדידות שלי ישנתי ארוכות,
הפכתי את חברותינו למנהג מתוק.
נאמנה כמו צל, לא משה ממני,
בפינות העולם, באשר היא - גם הנני

לא, לעולם אינני לבדי, אני עם הבדידות שלי

ממלאה את מיטתי כשמשתרעת לידי,
פנים אל פנים אנו שרועים, אני איתה והיא אתי.
כמה לשהות בחברתה?
ליהנות? שמא עלי להרחיקה?

לא, לעולם אינני לבדי, אני עם הבדידות שלי

דמעותיי פורצות אם ארצה לסלקה,
לא ניסתה לפרוק נשקי ממני, לא רצתה להחלישני.
גם אם אעדיף אשת ליווי על פניה ואסלקה בחרון,
היא תישאר חברתי האחרונה, עד יומי האחרון,

לא, לעולם אינני לבדי, אני עם הבדידות שלי.
לא, לעולם אינני לבדי, אני עם הבדידות שלי.¹

מהי בדידות

בהרצאה שנשאה ד"ר שרון זיון ביימן בכנס השנתי הבינלאומי להתמודד עם דיכאון וחרדה במצב של בדידות 2013, טענה ביימן כי לבדידות כמה מאפיינים בסיסיים המופיעים כולם או חלקם אצל האדם החש בדידות.

חוסר הכרה - התחושה כי לא יודעים מי אני, איש לא מכיר אותי באמת וגם איש לא שם לב אלי. אני לא חשוב, אני לא תופס מקום אצל אף אחד, אני לא משמעותי לאף אחד. חוסר נראות - אין מבחינים בי, אני שקוף, לא רואים אותי, אני לא משמעותי, אני לא נחשב מישהו שיש לקחת בחשבון את רצונותיו וצרכיו, רגשותיו, מחשבותיו ותחושותיו.

חוסר שייכות - אני לא שייך לאף אחד ואיש לא שייך לי, אין לי קשרים, אני לא מרגיש קשור למשהו או למישהו, אני לא שייך לשום קבוצה, לשום מקום, לא שייך לחברת בני אדם.

חוסר ערך - אני חווה תחושת נחיתות, חסר משאבים אנושיים, חסר תכונות מעניינות, חסר כישרונות, חסר מיומנויות חברתיות, אין בי משהו מושך ומעניין, אין לי כישרונות מעניינים ומיוחדים, אין לי מה להציע לאיש. חוסר משמעות - לשם מה אני עושה את מה שאני עושה? מה הטעם במעשים שלי? בעבודה שלי? בעיסוקים שלי? לשם מה? מה התכלית של קיומי? לשם מה אני חי? מה הטעם בחיים שלי?

כאב - הבדידות גורמת לי סבל, קשה לי להיות לבד, כואב לי להיות לבדי, כואב לי לא ליצור קשרים, לא להיות שייך, כואב לי שלא רואים אותי, שלא סופרים אותי, שאני לא שייך לאף אחד ואיש לא שייך לי, כואב לי בחוסר הערך של חיי וכואב לי שאין משמעות לחיים שלי.²

מהו בידוד

בהמשך אותה הרצאה עברה שרון ביימן לדבר על מרכיבי התופעה המכונה בידוד ועל מאפייניה:

מיעוט קשרים ואינטראקציות - אם, למשל, אני אדם בודד וחיי עמוסים מטלות הצורכות חלקים גדולים מזמני והדורשות ממני אחריות רבה ואינטנסיבית הרי שאינני מספיק ליצור קשרים משמעותיים. אין לי זמן להשקיע בהיכרויות חדשות ואינני פנוי רגשית לתחזק יחסים כאלה, הרי שהתוצאה היא שקשרי החברתיים מועטים והאינטראקציות החברתיות המשמעותיות נדירות.³

מערכות תמיכה חלשות - אם אין לי הורים או אחים או בני משפחה אחרים שאני יכול להסתייע בהם רגשית, אין לי חברים קרובים, עמיתים בלימודים או בעבודה שאני יכול לפנות אליהם במקרה של מצוקה רגשית ובדידות, לפנות על-מנת שיתמכו בי, הרי שמערכות התמיכה שאני יכול להסתייע בהם אינן קיימות ואם קיימות הן חלשות מאוד ולא אפקטיביות. התוצאה היא שהסיכוי להתגבר על הדיכאון יותר נמוך מאשר אצל אחרים המצוידים במערכות תמיכה חזקות, מערכות תמיכה המאפשרות להם לפנות לזולת לקבלת סיוע.

קשרים נמוכי אינטימיות חום וקרבה - אם הקשרים שאני מקיים עם הזולת הם קשרים שטחיים, בעלי ייעוד מוגדר, פונקציונאליים וחסרי עומק, הרי שלא תתקיים בהם רמה מספקת של אינטימיות וקרבה. אלה קשרים שאין בכוחם למלא את הריק שבתוכי, את החלל הגדול הזקוק לקשר אנושי טוב וחם.

קשרים לא יציבים - אם הקשרים שלי הם קצרים, ארעיים, זמניים ושטחיים, אם אינם מתפתחים והופכים למשמעותיים, אם הקשרים הללו משנים צורה ומהות, מתנתקים ומתחברים ומתנתקים וחוזר חלילה, הרי שאלו קשרים בלתי יציבים. קשרים בלתי מספקים ונעדרי משקל ומשמעות.⁴

בדידות - זוויות מבט

בספרו פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מציג ארווין יאלום את המושג "בדידות" בהקשר אקזיסטנציאליסטי-קיומי. הוא מתייחס למושג כנגזר מתוך המושג בידוד. לטענתו המושג עולה לעיתים קרובות בטיפול והשימוש שנעשה בו הוא נפוץ עד שיש להגדירו במונחים קיומיים. יאלום נכנס לרזולוציה מפורטת של המושג ומפריד בין סוגי בדידות. לטענות קיימים שלושה מאפייני בדידות: בין אישית, תוך אישית ובדידות קיומית. כפי שהזכרתי, טענתו היא כי בדידות נגזרת ממושג יותר גבוה - בידוד.

בידוד בין-אישי כתחושה של בדידות - הוא בידודו של האדם מאנשים אחרים. בידוד גאוגרפי, חוסר במיומנויות חברתיות, קונפליקטים רגשיים ביחס לאינטימיות, או סגנון אישיותי (אישיות סכיזואידית, נרקסיסטית, נצלנית או שיפוטית) על חשבון קשרים חברתיים תקינים. גם לגורמים התרבותיים משקל רב בבידוד הבין-אישי. דעיכתן של מסגרות מעודדות אינטימיות כמו המשפחה המורחבת, שכונת מגורים יציבה, הכנסייה, הסוחרים המקומיים, רופא המשפחה, גרמה, לפחות בארצות הברית, לניכור בין אישי ⁵.

בידוד תוך-אישי הוא תהליך שבו האדם מתנתק מחלקים בתוך עצמו. פרויד עושה שימוש במונח "בידוד" כדי לתאר מנגנון הגנה, שבולט במיוחד בנירוזות כפייתיות, שבהן חוויה לא נעימה מופרדת מהרגש וקשריה האסוציאטיביים מופסקים, כך שהיא למעשה מבודדת מתהליך החשיבה הרגיל.6

ראייה מורכבת יותר על מהות המושגים ועל הבדלים בין בידוד ובדידות מציג הפילוסוף-תיאולוג פול טיליץ' (Paul Tillich). לטענתו, הבידוד (Loneliness) הוא מצב שבו אדם מרגיש לבד במציאות חייו, הדיאלוג הפנימי נסב אודות מצבו האובייקטיבי לכאורה, מצב נתון לכאורה המעורר תחושה של כאב ונטישה, אני לבדי בעולם. לעומת הבדידות (Solitude) כחוויה פנימית מאתגרת שבה האדם מגייס את כוחותיו, רואה בעצמו אחראי לחייו ונלחם בבדידותו.

במאמרו "Loneliness and Solitude" גורס טיליץ' כי במצב של בידוד מתבטא הכאב של האדם בהיותו לבדו בעוד שהבדידות מבטאה את הגבורה של היות האדם לבדו: "Loneliness expresses the pain of being alone and Solitude expresses the glory of 8 7being alone"

הפסיכולוג האמריקני בן לאזאר מיג'וסקוביק (Ben Lazare Mijuskovic) מעלה טענה מעניינת אודות מהותה של הבדידות והיכולת ליצור קשר אנושי על-אף העובדה שאנו, בני האדם כלואים בתודעתנו, תודעה שאין לאיש גישה אליה מלבדנו. במקרה הטוב, אנו עשויים להכיר חלקים מתודעתנו בלבד אך אין לנו גישה אל התודעה של הזולת. בספרו Loneliness in Philosophy Psychology, and Literature גורס מיג'וסקוביק כי ניתן להניח קיומו של ציר רגשי אשר בקוטב האחד מצויה הבדידות ובקוטב השני מצויה האינטימיות⁹. האינטימיות היא ההפך מבדידות. הגשר המחבר בין אינטימיות ובדידות היא האמפטיה. אם ניקח את הדברים למרחב הדיאלוג האנושי בכללו, הרי שהמאמץ וההתמקדות ביצירת דיאלוג אמפאטי עם הזולת עשויה להיות אמצעי ליצירת דיאלוג אינטימי. ההתמקדות והשקעת משאבי השיחה ביצירת אמפטיה עשויה להוביל למצב של הקלת הבדידות. אם אכן מתקיימת אמפטיה הרי שהאדם הבודד חש כי מתקיים סוג של קשר בו הבדידות ניתנת להבנה או להזדהות עם האחר. בהקשר זה אני מציין כי לדעת מיג'וסקוביק אפשר גם לנסות להכיר את עולמו הפנימי של האדם שחש בדידות באמצעות התחושות שהוא משליך על יצירות אמנות, פיסול, ציור, מוזיקה וכל פעילות יצירתית אחרת ¹⁰.

טענה דומה בעניין האפשרות להכיר את עולמו של האדם באמצעות יצירותיו מעלה גם אלפרד ביון בראיון שקיים סמוך למותו. אלא שביון הוסיף גם את המתמטיקה כתחום שמלמד גם הוא משהו על עולמו של האדם¹¹.

אם ניקח צעד אחד נוסף את האמפטיה ככלי בסיסי בקרב בני אדם המעוניינים לקיים דיאלוג משמעותי נוכל להסתייע בהרצאה שנשא קרל רוג'רס ב-1974 בסוגיית האמפטיה. לדעת רוג'רס, האמפטיה איננה מצב תודעתי זמני (State of Mind) המתקיים בנקודות זמן מסוימות בשיחה אלא תהליך מתמשך. תהליך מתמשך של הקשבה ממוקדת לרגשות הזולת ולמילים והמונחים בהם הוא מתאר את רגשותיו. על-פי רוג'רס, המבקש לייצר אמפטיה בשיחה יקשיב היטב לדברי זולתו בעיקר במקומות בהם מופיע רגש ואז, במקרה שיש צורך, ינסה לשיים את הרגש ולמצוא את ההגדרה הקולעת המתארת את טיב הרגש. היכולת לשיים באופן הדדי במדויק עד כמה שאפשר את הרגשות של בני השיח היא היוצרת ומוכיחה את ההקשבה, יוצרת את תחושת האמפטיה ומקלה על נשיאת הבדידות¹².

בראיון שהתקיים עם הפסיכולוג והפסיכואנליטיקאי אריך פרום בשנת 1978, דיבר פרום על שני סגנונות הוויה - Having and Being. לדבריו, אנשים אשר זהותם תלויה ברכושם, במעמדם, בהשלכתם או במוניטין שלהם, נדונים לחשיפה רבה יותר לחרדה מאנשים שזהותם נקבעת מרגשותיהם ותחושותיהם. ההסבר שהציג פרום לרעיון זה היה שכאשר הזהות מוזנת מגורמים חיצוניים (רכוש, מעמד וכו') הרי שקיימת סכנה תמידית שכאשר הרכוש יעלם גם הזהות תעלם. זהות כזו כינה פרום זהות המבוססת על Having ¹³.

לעומת זאת, זהות המבוססת על Being, על אופיו הפנימי של אדם ועל רגשותיו ותחושותיו היא יציבה יותר משום איננה נתונה לסכנת היעלמות. רעיון זה משרת גם אותנו בבואנו לדבר על אמפטיה כאמצעי להקלת הבדידות. אנו מבינים שנוכל ליצור אמפטיה ביתר קלות עם אדם שזהותו איננה נקבעת מגורמים חיצוניים אלא על פנימיותו. הפנימיות היא השער שדרכו אנו מנסים להיכנס באופן אמפאטי על-מנת להקל על הבדידות.

ג'ון קאפיאצ'ו (John Cacioppo), נירולוג ופסיכולוג בכיר מציע תיאוריה מעניינת לגבי מעמד הבדידות בחיינו¹⁴. ההבנה שאנחנו בני אדם החווים בדידות עשויה להוביל אותנו לתובנות חיוביות. אנו מבינים שהבדידות היא חלק ממהותנו כבני אדם. היא יוצרת בסיס לתקשורת שלנו עם בני אדם אחרים. הבדידות היא צורך כמו כל צורך, הצורך במזון, בביטחון, הצורך במיצוי הכישורים שלנו, הצורך לביטוי עצמי. הבדידות היא חלק מאתנו גם מההיבט האבולוציוני. היא זו שבונה בקרבנו את הצורך החברתי להתחבר לאנשים אחרים. היא דוחפת איתנו ליצירת קשרים וחברויות עם אחרים. אנו מוגנים יותר כאשר אנו מרגישים חלק מהחברה האנושית.

זו הסיבה שאנו חרדים כאשר אנו בודדים, אנו מרגישים כי אין אנו מוגנים. זו גם הסיבה שהשינה של אנשים בודדים אינה אפקטיבית מבחינת ההיבט הפיסיולוגי של הגוף. שינה של אדם בודד אינה פורקת לחצים נפשיים כראוי כאשר האדם הבודד ישן מתוך ידיעה שאיננו מוגן בעת שנתו משום שהוא לבדו. הבדידות יוצרת למידה של יחסים הדדיים משום שאין אנו יכולים לכפות את עצמנו על אחרים ועלינו לפתח מיומנויות חברתיות שיובילו למצב שאחרים ירצו בחברתנו. הבדידות יוצרת מסנן וקריטריון המלמד אותנו עם מי אנו יכולים להתחבר בחברה משום שאנו מתחברים לאנשים שמתאימים לנו, האנשים שמתאימים לנו הם האנשים שאיתם קיים תהליך של הזנה נפשית הדדית¹⁵.

ביבליוגרפיה

יאלום. ארווין. פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית. כנרת

Ben Lazare Mijuskovic. Loneliness in Philosophy, Psychology, and Literature. 2012

ISBN

9023216903 (ISBN13: 9789023216902

ראה הרצאה של ד"ר שרון זיון ביימן בכנס השנתי הבינלאומי להתמודד עם דיכאון וחרדה במצב של בדידות 2013 [קישור]

ראה ראיון עם פול טיליץ'

Paul tillich QXHQXY-[קישור]

ראה מאמר מאת פול טיליץ' - Loneliness and Solitude

tillich-paul-by-solitude-and-loneliness-[קישור]/

ראה הרצאה של ד"ר בן מיג'וסקוביק Ben Mijuskovic

Yhttps://www.youtube.com/watch?v=AMyqz_gx2X Mijuskovic Ben Dr - religion and philosophy from Perspectives Loneliness: Reimagining

ראה הרצאה של קרל רוג'רס - אמפטיה (1974) [קישור]

ראה הרצאה של ג'ון קאפיאצ'ו בנושא - בדידות:

[קישור]

ראה ראיון עם אריך פרום - Having and Being [קישור]

S. Freud, "Inhibitions, Symptoms and Anxiety", vol. XX in Standard Edition (London: Hogarth Press, 1959; originally published in 1929), pp. 119-123, 166