אין תוכו כברו <br>

לאחרונה השתוממתי מההזדהות הרבה שיש בקרב עולי ברית המועצות לאוקראינה, ההתנדבות של יוצאי יחידות קרביות להילחם למען האוקראינים, ומעל לכל - האומץ הרב של מנהיג אוקראינה וולודימיר זלנסקי היהודי להחזיק מעמד בכל מחיר אל מול התוקפנות הרוסית. זה מזכיר את נחישות ההחלטה של היישוב היהודי בארץ ישראל הקטנה להילחם כנגד כל צבאות ערב עם עדיפות מספרית, במטוסים ובטנקים, שהייתה פי כמה גדולה יותר מהעדיפות המספרית שיש כיום לרוסיה לעומת אוקראינה, שיש לה 41 מיליון תושבים והיא המדינה הכי גדולה באירופה, לעומת היישוב היהודי שמנה חצי מיליון, בלי ציוד צבאי כמעט והשתרע על כאחוז מאדמת אוקראינה.

חיפשתי את התפלגות העלייה על-פי מדינות ברית המועצות לשעבר. לאחר חיפוש מאומץ גיליתי שמתוך למעלה ממיליון עולים שעלו מאז 1989, 827 אלף עלו בעשור הראשון לעליה וההתפלגות הייתה למרבה ההפתעה זהה בין העולים מרוסיה לעולים מאוקראינה! כך עלו בעשור זה (באלפים) - 269 מרוסיה לעומת 262 מאוקראינה, אבל העלייה מרוסיה הייתה פחות משליש מסך העלייה מברית המועצות, כי עלו מבלארוס 65, מולדובה 45, אוזבקיסטן 73, אזרבייג'ן 31, גאורגיה 19, קזחסטן 15, טג'יקיסטן 10, ליטא ולטביה 9 כ"א, קירגיסטן 4, טורקמניסטן 2, אסטוניה וארמניה 1 כ"א. מתוך המיליון פלוס עולים חזרו 119, שהם כ-11%, אחוז קטן יחסית.

עניינה אותי גם התפלגות העולים בערים השונות בישראל (באלפים): חיפה בראש עם 68, באר שבע 47, תל אביב 47, בת ים 43, אשדוד 43, נתניה 42, ירושלים 38, פתח תקוה 35, ראשון לציון 35. אבל מה שמדהים הוא איך הרוסים הפכו לעליה הדומיננטית בכמה ערים: בת ים - 30% מתושבי העיר, אשקלון - 25%, אשדוד - 24%, באר שבע - 22%, חיפה - 19%, פתח תקוה - 16%, ראשון לציון 15%. כמובן שהעלייה המצויינת הזאת מצטיינת באחוז הגבוה של אקדמאים, רופאים, מהנדסים, שתרמו תרומה חשוב ביותר להישגיה המדהימים של ישראל בחצי היובל האחרון, למקום המוביל בהייטק וכו'.

לא עניין אותי כמה מהעולים יהודים על-פי ההלכה וכמה לא, כי אין לי ראיה גזענית שמתייגת את תושבי המדינה על-פי הדת. ישראל היא מדינת העם/הלאום היהודי ושל כל אזרחיה, שעל-פי חוק השבות כל מי שמשתייך לעם היהודי שאפילו סב אחד שלו היה יהודי יכול לעלות לישראל. אני מייחס חשיבות קודם כל לתרומה למדינה, עד כמה כל תושב חש עצמו כישראלי ותורם למדינה בשירות צבאי ואזרחי, בעבודה, ביחס סביר בין התרומה שלו למדינה לבין השירותים שהוא מקבל מהמדינה. כמו במדינות סקנדינביה, אך לא כמו במדינות הניאו ליברליות, לא כמו החרדים שמקבלים פי כמה לעומת תרומתם, לא כפוסט ציונים, לא כאותם ערבים שפלשתינים לפני ישראלים.

ואם נחזור לאוקראינים, אסור לנו להסתמך אף פעם על דעות קדומות, עלינו לבדוק כל דבר לגופו של עניין, בלי סטיגמות, בלי אג'נדות. סברתי לתומי עד היום שרוב העולים שעלו מברית המועצות היו רוסים, עם "מאפיינים" רוסים, כי הרי הם דיברו רוסית, טיפחו את המורשת הרוסית, היו תרבותים, חרוצים, לא בחלו בכל עבודה רק לא ליפול למעמסה, היו חילונים, היו להם מעט ילדים, התנדבו ליחידות קרביות, התערו באוכלוסייה בזמן שיא, עם נישואים בינעדתים, בלי גזענות. מעולם לא נתקלתי בעולה שחש הזדהות לאומית עם קזחסטן, מולדובה, אוקראינה, וחשבתי שכולם רואים עצמם רוסים. אלא שפחות משליש היו אכן רוסים, ועכשיו הם מאוד ביקורתיים לרוסיה.

כולנו מכירים את הבדיחה על הילד ששואלים אותו מה הוא מרגיש כלפי אימא רוסיה והוא עונה שהוא רוצה להיות יתום. אבל חשבתי שהסלידה הייתה כלפי המשטר הסובייטי ולא כלפי העם הרוסי. הרי העם הרוסי תרם תרומה חשובה מאין כמותה לתרבות העולמית, לעומת התרומה הקטנה של האוקראינים (והגדולה הגאורגית, אם תשאלו את נינו אבסדזה הגאורגית, המומחית לרוסיה שמלמדת אותנו על התרבות הגאורגית). הרוסים תרמו תרומה מכרעת לניצחון במלחמת העולם השנייה, מה שהאמריקנים נוטים לשכוח, רוב שירי העם שלנו רוסים, ורבים מאבות הציונות היו רוסים. ואולי בכל זאת אנו אוהבים את העם הרוסי, אבל לא את המנהיג והתוקפנות כלפי האוקראינים.

מוקדם מדי להסיק מסקנות על המערכה בין רוסיה לאוקראינה כי לא חלף אפילו שבוע מאז פרוץ הקרבות. אבל כבר עכשיו ברור שהמערכה לא מתפתחת בהתאם לציפיות של המומחים. רוב המומחים סברו שרוסיה תכבוש בקלות את אוקראינה, שזלנסקי הוא ליצן, שאין למנהיג ולעם יכולת עמידה לעומת הרוסים, שהם רגילים להיות משועבדים לרוסים ולחסות תחת הצל התרבותי והעוצמתי של רוסיה. אבל דווקא זלנסקי היהודי, בניגוד לתדמית של היהודי הגלותי הפחדן, לחוסר הידע שלו במדינאות, מתגלה כאמיץ יותר מפוטין, דוד מול גולית, הרוסים סופגים אבידות, העולם המערבי ניצב כחומה בצורה נגד רוסיה, הסנקציות אכן כואבות, הזורע רוח קוצר סופה.

הכל מתרחש גם לא על-פי הדיעות הקדומות וההערכות שלי, אבל אני לפחות לא מומחה למזרח אירופה, כמו מומחים ששמעתי ביום שני שטוענים שפוטין יילך על הסף ולא יפתח במערכה כוללת וביום חמישי מופיעים על כל במה וטוענים שהכל קורה לפי תחזיותיהם, אבל אני זוכר הכל. אני גם מתפלא שלא בא עדיין איזה פילוסוף או סופר שעושה הקבלה בין הכיבוש הרוסי באוקראינה לכיבוש הגדה על-ידי ישראל. הם מתאפקים, או שבעצמם הגיעו למסקנה שאין כל דימיון בין רוסיה לישראל, בין הרוסים שכובשים את אוקראינה שמעולם לא איימה עליהם לעומת הערבים שניסו 5 פעמים להשמיד אותנו, טבחו בנו אלפים וממטירים עלינו טרור וטילים גם אחרי הנסיגה.

אז קצת צניעות לא תזיק לכולנו. וצדקה תתחיל מבית. ברמה האישית, ברמת המומחים, ברמת ישראל שעד כה מצליחה להלך בין הטיפות, ברמה של אירופה וארצות הברית, ברמה של רוסיה ואוקראינה. כן, גם אוקראינה לא חפה מטעויות, כי היה עליה לנקוט עמדה ניטרלית כמו פינלנד ואוסטריה, מי ששכן של דוב לא מורח עצמו בריבה, לא מנסה להסתפח לנאטו על-מנת לדחוף את רוסיה לקצה. מה שלא מצדיק את רוסיה שאסור היה לה לפלוש לאוקראינה שמעולם לא היוותה סכנה קיומית לרוסיה. מה שלא מצדיק את ביידן שלא הצליח להרתיע את רוסיה, את אירופה שגילתה רפיסות אל מול התוקפנות הרוסית ורק כעת מתעוררת לעזור לאוקראינים, לפני הסוף.

רק עצוב, עצוב מאוד, איך שני עמים כל כך דומים כרוסים והאוקראינים נלחמים ביניהם, שעמים כמעט זהים כמו היוגוסלבים נלחמים ביניהם, שעמים שמים כיהודים והערבים שחיו בהרמוניה נלחמים ביניהם, שעמים שתרמו תורמת ענק לתרבות העולמית ולקידמה האנושית כעמי אירופה, רוסיה וארה"ב נלחמו ביניהם בשתי מלחמות עולם. במקום להפנות את כל האנרגיה והמשאבים לקידמה, למלחמה בעוני, לקיימות, לחינוך ולבריאות, לרווחה ומיגור מגפות, העולם פעם אחר פעם מפנה את עיקר מאמציו לליבוי סכסוכים שבטיים, מלחמות דת, מלחמות על כוח, כבוד וכסף, על 'הכל בשבילי וכלום בשבילך', במקום 'שלהם יהיה טוב וגם לנו', עם אתיקה, שגשוג ואיכות חיים!