אמצעי התקשורת הישראלים אינם רק גורם חשוב ומשפיע בפוליטיקה הישראלית, הם הפכו גם במרוצת השנים, במיוחד לאחר הסכמי אוסלו ב-1993 והקמת הרש"פ, לגורם המשפיע גם על ההנהגה הפלשתינית ועל תדמיתה בקרב תושבי השטחים.
צריך לזכור שהרש"פ היא שלטון דיקטטורי שאינו רוצה בשום ביקורת על פעולותיו ומגביל את חופש הביטוי. החשש של מחמוד עבאס מביקורת על פעולותיה של הרש"פ גובל בהיסטריה. במסגרת הזו פרסם יו"ר הרש"פ את "חוק הפשעים האלקטרונים" המאפשר למערכת אכיפת החוק הפלשתינית לעצור, לחקור ולשפוט כל פלשתיני שפרסם ברשתות החברתיות רשומות שמותחות ביקורת על הרש"פ.
ההיסטריה של הרש"פ מתורגמת בשטח לדיכוי בכוח של מפגינים נגדה - מעצרם ואפילו הריגתם. כך למשל, נרצח בדם קר לפני שנה בחברון פעיל זכויות האדם ניזאר בנאת בידי אנשי הביטחון המסכל של הרש"פ לאחר שפרסם סרטונים בפייסבוק המותחים ביקורת נוקבת על הרש"פ ובכיריה. מותו עורר גל של זעם והפגנות בשטחי הרש"פ אשר דיכאה אותן בכוח. בעקבות לחץ בינלאומי נאלצה הרש"פ להעמיד לדין את-14 אנשי הביטחון החשודים ברצח, ומשפטם מתנהל בעצם ימים אלה בבית הדין הצבאי ברמאללה.
העיתונות הפלשתינית הרשמית והבלתי רשמית בתחומי הרש"פ מנועה, מטבע הדברים, מלפרסם ביקורת חריפה על הרש"פ ועל בכיריה, שלא לדבר על פרסום מעשי שחיתות. לכן חלק מהמידע הקשור למעשים אלה מודלף מהמקורות השונים בשטחים אל אתרי האופוזיציה הפועלים מרצועת עזה, אל העיתונות הערבית בחו"ל ובעיקר אל אמצעי התקשורת הישראלים אשר חלק מהם אינו חושש לפרסם את מעשי השחיתות והנפוטיזם המיוחסים למחמוד עבאס, לשני בניו, ולבכירי הרש"פ: חוסיין א-שיח', מאג'ד פרג', ג'בריל רג'וב, תוופיק אלטיראווי, מחמוד אלהבאש ועוד רבים אחרים.
המצב הזה היה תקף גם בתקופת שלטונו של יאסר ערפאת. הוא, רעייתו סוהא ומקורביו מוחמד רשיד, מחמד דחלאן, סאאב עריקאת, נביל שעת' ובכירים בצמרת הישראלית שהיו קשורים אליהם, כמו יוסי גינוסר בכיר השב"כ לשעבר, היו נתונים לביקורת ולמתקפות על טוהר המידות שלהם מצד חלק מאמצעי התקשורת הישראלים.
לכן, חוסיין א-שיח', חבר הוועד הפועל של אש"ף, ומי שמוזכר כעת כיורשו האפשרי של יו"ר הרש"פ, אינו שונה מהם. גם עליו היו פרסומים במהלך השנים באמצעי תקשורת הישראלית על חשדות למעשי שחיתות ועבירות מוסר, אולם הפיכתו ל"יורש" האפשרי ממקדת עליו עכשיו את תשומת הלב של חלק מאמצעי התקשורת בישראל.
כל פרסום על חוסיין א-שיח' באמצעי התקשורת הישראלים מתורגם מיד לשפה הערבית, מופץ ברשתות החברתיות בשטחים והופך לשיחת היום ברחוב הפלשתיני. הפרסומים השליליים גורמים לנזק תדמיתי גדול לחוסיין א-שיח' בדעת הקהל הפלשתינית וגם להנהגת הרש"פ והעומד בראשה.
ערוץ 13 פרסם ב-17 בפברואר
כתבה מקיפה על חוסיין א-שיח' המאשימה אותו במעשי שחיתות, בהטרדות מיניות ובקשרים טובים עם ישראל. הוא תואר בכתבה כאחד האנשים העשירים ברש"פ, בעליהן של מספר מחצבות ברש"פ וכמי שמואשם ברחוב הפלשתיני כ"גדול הבוגדים והמושחתים מבחינה מוסרית ולאומית". הכתבה הזו תורגמה לערבית, הופצה בכל הרשתות החברתיות בשטחים וגרמה לו נזק תדמיתי גדול.
מקורביו מספרים כי חמתו בערה בו ולא אתפלא אם הוא יאיים להגיש תביעת לשון הרע נגד הערוץ. כבר היו בעבר כמה מקרים שבהם איימו בכירים ברש"פ, כמו מוחמד דחלאן או אחד מבניו של יו"ר הרש"פ, להגיש תביעות לשון הרע נגד עיתונאים ישראלים שחשפו את מעשיהם, אך האיומים האלה לא הבשילו לשום דבר.
נראה כי הנשק היחידי שיש לבכירי הרש"פ הוא להשמיץ את העיתונאים הישראלים, החושפים את מעשי השחיתות שלהם, באמצעי התקשורת הרשמיים של הרש"פ, ולתאר אותם כמי שכביכול פועלים בשירות המודיעין הישראלי, כ"סוכנים ישראלים" או "אנשי ימין" שרוצים להכפיש את הרש"פ. אולם הרחוב הפלשתיני אינו "קונה" את הדברים האלה. הוא מכיר היטב את ה"סחורה" העושקת אותו. הוא מאמין לדיווחי אמצעי התקשורת הישראלים ואף מעביר מידע רלוונטי על מעשי השחיתות של בכירי הרש"פ לעיתונאים ישראלים.
חוסיין א-שיח' הזועם, שחוטף ביקורת קשה באמצעי התקשורת בארץ, פרסם ב-9 בפברואר ציוץ בחשבון הטוויטר שלו שבו כתב:
- "העיתונות הצהובה והשופרות של הזרם האפל וסוכני הכיבוש מנהלים מלחמה תקשורתית נגד הרש"פ ונגד תנועת פתח. התקשורת שלהם זועקת שקר, זיוף והאשמות בבגידה. זוהי תרבות מוזרה במציאות הפלשתינית והערכים הלאומיים שלנו. מדובר בסגנון כושל, חוסר אמונה באחר ובמנטליות מהפכנית והורסת".
אחד מפעילי הפתח הבכירים ברמאללה, החוקר והעיתונאי נאצר דמג', פרסם ב-25 בפברואר מאמר בעיתון "אל-קודס" המזרח-ירושלמי תחת הכותרת "חוסיין א-שיח' אינו היחיד בעימות נגד ההטעיה הישראלית", שבו הוא יצא להגנתו של א-שיח' ותקף את אמצעי התקשורת הישראלים שאותם כינה "מכונת שקר שמשרתת את האינטרסים העליונים של מדינתם". הוא הגן בלהט על חוסיין א-שיח', עושרו ומשפחתו ועל תכונותיו ועל תרומתו למאבק הלאומי הפלשתיני.
עצם פרסום המאמר בשפה הערבית מעיד על מידת הלחץ שבו נתון א-שיח' החרד לתדמיתו ברחוב הפלשתיני. בעצמו אמר בראיון שהעניק לפני כמה ימים לערוץ "א-שרק" הסעודי, כי "יו"ר הרש"פ הבא יהיה מי שייבחר בבחירות על-ידי הפלשתינים ולא מי שיגיע על גבם של הטנקים הישראלים". הוא יודע היטב כי עם התדמית השלילית שיש לו כיום ברחוב הפלשתיני הסיכוי שלו להיבחר ליו"ר הרש"פ אינו גבוה בלשון המעטה.
חלק מהמידע הביקורתי המתפרסם באמצעי התקשורת הישראלית על בכירי הרש"פ, מקורו באישים בכירים בפתח. במסגרת היריבות הגוברת בקרב הירושה, הם משתמשים בעיתונאים הישראלים כדי לנגח את יריביהם או כדי להביא מידע רגיש לידיעתו של יו"ר הרש"פ על מעלליהם.
חוסיין א-שיח' מכיר היטב את אמצעי התקשורת הישראלים, את הכתבים המסקרים את פעילות הרש"פ, את הספינים השונים וחלק מהמקורות הפלשתינים האחראים להם. מוטב שהוא לא ייצא בהאשמות נגד אמצעי התקשורת הישראלית ולא יאשים אותם בהאשמות שווא. הם לא ממציאים שום ידיעות על מעלליו. החומר הזה המתפרסם מגיע מבכירים בעלי אינטרסים ברש"פ, והוא גם עובר בדרך כלל אימות והצלבות עם גורמים ישראלים בכירים הבקיאים בנושא.
בשורה התחתונה, אין לו שום סיכוי לנצח את התקשורת הישראלית. הרחוב הפלשתיני מאמין לה בכל הקשור למעשי השחיתות של בכירי הרש"פ. מוטב שהוא יעסוק בעבודתו המדינית ויתרכז בה במקום להילחם כמו דון קישוט בתחנות רוח.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
