מהלחץ יוצא יין

היין משמש מרכיב מרכזי ביהדות במהלך כל השנה ובמיוחד בחג הפורים. הדבר מתבטא הן במישור ההלכתי-מעשי, הן במישור הרעיוני-מחשבתי והן ברקע ההיסטורי של פרשת נס פורים. כידוע שביהדות קיים קשר בין כל המישורים. יש למצוא קשר לכך מבחינת המשמעות הפנימית של הדברים.

במישור ההלכתי-מעשי, היין מגיע לידי ביטוי בחובה להתבסם ביין בחג הפורים, כפי שרש"י מפרש את מאמר חז"ל: "חייב איניש לבסומי בפוריא".

ברקע ההיסטורי - מפורט הדבר במגילת אסתר. חלק גדול מן האירועים המרכזיים והגורליים התרחשו במשתה היין, שהתוצאה מכך מהווה את אחד הנימוקים להלכה על החובה להתבסמות ביין.

במישור הרעיוני עלינו לבחון את הדברים במשמעותם הפנימית ולהסיק מכך הוראה בעבודת ה' של היהודי.

ידועה תורת הבעש"ט שמכל דבר שיהודי רואה או שומע, עליו ללמוד מכך הוראה בעבודתו את קונו. אחד ההסברים לכך, שהרי כל דבר שקורה בעולם הינו בהשגחה פרטית ונפעל על-ידי ההשגחה העליונה של הקב"ה שהוא בורא העולם ומנהיגו, וודאי שיש מטרה ותכלית לכל דבר המתרחש בעולם, ועל כן ברור שעלינו למצוא מה רוצה הקב"ה ללמדנו בכל אירוע. אם הדברים אמורים במצב פרטי, כל-שכן כאשר מדובר בעניין כללי הקשור לכלל עם ישראל ולקיומו. במקרה כזה - טמונות הוראות בכל פרט מפרטי האירוע וההלכות ועלינו להתבונן ולחפש את ההוראות הנ"ל. מה הם, אפוא, ההוראות הטמונות בהדגשת הקשר בין היין לבין חג הפורים?

לשם כך עלינו להתבונן בשאלה הבאה: איך תתכן בכלל גזירה על יהודים, על "ישראל עם קרובו", וכל-שכן על כל היהודים בלי יוצא מן הכלל?! ניתן לשאול ביתר הרחבה: כיצד בכלל ייתכן שבני ישראל נמצאים בגלות?! הן מדובר בעם הנבחר, בניו ונחלתו של הקב"ה, שלכל אחד מהם ישנה נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל?! התשובה טמונה ומסומלת ביין. כידוע על היין נאמר שהוא "משמח אלוקים ואנשים". כדי להגיע למצב נעלה זה, עד כדי חיוב של ברכה מיוחדת "בורא פרי הגפן", לא די בכך שיהיה זה פרי גפן רגיל (ענבים), למרות שהוא מן המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, כי אם יש צורך לשם כך בלחץ, רק כשלוחצים על הענבים יוצא מהם יין.

עם מרדכי

אף כאן, כדי שבני ישראל יגיעו למצב נעלה יותר ממתן-תורה, יש צורך ב"לחץ". מעלתם הגדולה והמיוחדת של בני ישראל, ונכונותם למסור נפשם על קידוש שמו יתברך במשך שנה שלימה, התבטאה בגלוי ובבהירות רק כשנמצאו בגלות. רק כשלחצו אותם - התבררה מעלתם המיוחדת. כך היה אז בימי אחשוורוש והמן. המן גילה שכל היהודים הם "עם מרדכי", העם של זה אשר "לא יכרע ולא ישתחווה" וכך התגלה שהלחץ רק הביא ליצירת... יין, ו"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".

ההוראה אותה עלינו ללמוד למעשה בכל עת ובכל דור היא, שחרף הלחץ שלוחצים עלינו, אין לנו להתפעל ולהיכנע. אין לנו לחוש רגשי נחיתות כלפי הגויים וכל-שכן לא כלפי התרבות הגויית. גם כאשר, חלילה, "נמכרנו אני ועמי" - עלינו להישאר "עם מרדכי", עם של "לא יכרע ולא ישתחווה". לא לוותר חלילה ולא להיסחף בהשפעה הגויית. בסופו של דבר יצא מהלחץ רק - יין!

יתר על כן: אסור לנו לחפש פשרות או היתרים כתוצאה מהתחשבות ב"תנאי הזמן". אין לנו להיכנע ב"מקצת" על-מנת להשיג דברים "עיקריים יותר". אף זאת עלינו ללמוד ממרדכי, אשר לא טרח לרוץ ולהשתדל אצל אחשוורוש, להזכיר לו את הצלתו מבגתן ותרש, או להפעיל מיד את הקשרים של אסתר המלכה. מרדכי פנה אל הכתובת הישירה של תשובה, תפילה וצדקה, ובעיקר על-אף המצב הקשה, אסף במסירות נפש ילדי ישראל וחינכם ללמוד תורה, להיות זקופי קומה ולשאת בגאון ובקוממיות את דגל התורה והמצווה, מבלי להתחשב בגויים ומזימותיהם, תוך ביטחון בהקב"ה. מרדכי גם לא נכנס לפלפולים אם הוא חייב על-פי ההלכה למסור את נפשו ואת נפש העם כולו, או שמא מוטב לו למצוא היתר ולכרוע להמן. הוא לא ערך שום חישובים, כי אם, בפשטות, לא כרע ולא השתחווה, וכך גם כמנהיג, הוא לימד את העם כולו.

בזמננו אנו נמצאים כבר ב"ה בסופו של הלחץ, כבר באו על עמנו כל כך הרבה גזירות והשמדות, רחמנא ליצלן. עתה עלינו רק להביא לידי גילוי את ה"יין", את הנקודה היהודית הפנימית הנמצאת בכל אחד מישראל, למגדול ועד קטן. נקודה זו לכשתופעל תביא לידי כך ששום יהודי לא יישאר בגלות הרוחנית וכתוצאה מזה תבוא גם החרות המלאה, מכל הבחינות, בגאולה האמיתית והשלימה.

מבצעי זיכוי אחים במצוות העיקריות, מהווים דרך בטוחה ומהירה להשגת יעד זה. התבוננות קלה תראה לנו כיצד קשורים מצוות אלו אף בפרשת נס הפורים והלכותיו: אהבת ישראל - משלוח מנות איש לרעהו. חינוך - איסוף ילדי ישראל על-ידי מרדכי. תורה - קבלת התורה, "קיימו מה שקבלו". תפילין - "ויקר - אלו תפילין". מזוזה - כפי המסופר שאחשוורוש פחד תחילה מכך שה' שומר צאתם ובואם של בני ישראל. צדקה - מתנות לאביונים. כשרות - היפך "נהנו מסעודתו של אחשורוש". טהרת המשפחה - אנו מוצאים בטענות המן על ה"מוזר" בעניין זה, כך גם בעניין נרות שבת קודש (נש"ק), המסמלים את חביבות השבת. על-ידי קיום מצוות אלו וזיכוי אחרים בהם, כידוע שמצווה גוררת מצווה, נזכה ל"מבצע" הגדול של הגאולה השלימה, ותבוא השמחה המליאה והאמיתית, ולילה כיום יאיר בביאת משיח צדקנו.