תיאטרון האבסורד ומחול הגזענות

מזל טוב לעודד קוטלר לרגל קבלת פרס ישראל. אכן אין ראוי ממנו להתכבד בפרס החשוב בשל תרומתו המשמעותית להתפתחות התיאטרון והמחול במדינת ישראל.

עודד קוטלר הוא אדם גס רוח גם אם הוא יורה את הזוהמה מפיו בשפה גבוהה, במילים של בית מרקחת שארומה של דעתנות, נאורות וליברליות מרחפת מעליהם. עודד קוטלר הציג באופן מתוכנן את ההתקפה הוולגרית, המכלילה, המתנשאת, היהירה, על למעלה ממיליון אזרחים שאינם חושבים כמותו, שערכיהם שונים, שאמונותיהם אחרות, שאהבותיהם ושנאותיהם אינם כאהבותיו ושנאותיו.

עשתה נכון שרת החינוך, כאשר בחרה שלא להתנגד ולא ערערה על זכאותו לפרס על-אף היותו דמות שאינה מודל לחיקוי ובוודאי שלא מודל להערצה ומופת.

נדמה היה כי עם הכרזה על בחירתו לקבל את הפרס החשוב, היה עודד קוטלר מודה על הבחירה ומנצל את ההזדמנות להביע את צערו על הפגיעה הקשה כנגד מאות אלפי אזרחי מדינת ישראל אותם כינה בהמות, בכך ללא ספק היה מקהה את תחושת העלבון ועוצמת הפגיעה הגזענית שפגע. אך עודד קוטלר בחר להתבצר בהתבטאותו הגזענית והיהירה, לא רק שלא הביע צערו, כי אם התבטא כמי שמדינת ישראל חייבת להודות לו על נכונותו לקבל את הפרס מייד המדינה בה יש למעלה ממיליון בהמות פעילות, מלחכות עשב באחו הישראלי.

לו היה עודד קוטלר אדם עם שאר רוח או גדלות נפש, היה חוזר בו מאמירתו הגזענות, אך לדאבון הלב ולמרבה הצער אין בו לא גדלות רוח ולא תעצומות נפש. החתן המאושר, הזחוח, היהיר, הגזען, בחר שלא להביע צערו על אמירתו החמורה, העדיף לקבל תשואות רמות מהנאורים, טפיחות על השכם מהליברלים, חיבוקים מהדומא המקומית. ממרום גילו, מעמדו, יוקרתו, עלול עודד קוטלר לגלות כי ירושתו הרוחנית שתישמר לאחר שבבא יומו ייאסף אל עמיו, לא יהיו יצירותיו המשובחות ואפילו לא בקיאותו בצ'כוב כי אם האמירה הגזענית המכוערת ממנה בחר שלא להתנער.

"עדר של בהמות מלחכות קש וגבב" יביטו בבוז במוצאי יום העצמאות הקרוב כשהאיש היהיר, הגזען, היהיר והמתנשא יעמוד בטקס חלוקת פרסי ישראל, שומע בפרצוף מלא חשיבות את השבחים ונימקי השופטים על הגורמים לקבלת הפרס החשוב.

"עדר של בהמות מלחכות קש וגבב", יביטו ותחושת קבס תעלה בהם כשעודד קוטלר יצעד זקוף, מלא בחשיבות עצמית, לעבר שולחן הנשיאות, וילחץ את ידו של הנשיא, יצחק הרצוג, אשר כראש האופוזיציה גינה את התבטאותו הגזענית של קוטלר.

יחייך לעבר אחת מעדר הבהמות, בימי האמירה הגזענית, היום שרת החינוך, ינוד בראשו לעבר האיש שהגשים את חלומו, סילק מהשלטון את רועה העדר ושילח את הבהמות אל האחו, ראש הממשלה, נפתלי בנט.

עודד קוטלר בחר שלא להתנצל, שלא להביע חרטה, שלא להצטער על אמירתו הגזענית, המכוערת והמתנשאת.

עד למוצאי יום העצמאות יש לא מעט זמן, קוטלר יכול עדיין לכתוב את הנאום בשם זוכי הפרס ולבקש את מחילתם וסליחתם של, "עדר של בהמות מלחכות קש וגבב", זה לדאבון הלב לא יקרה, מתי שמעתם על מלך חיות היער מבקש מחילה מעדר בהמות אשר לא קראו מעולם צ'כוב.