גיבורי-על

מולי שולמן כ-רמי דוידוביץ׳, פוליטיקאי מושחת, תום גרציאני (תאג"ד, פאודה) המשובב כל לב בשורת תפקידים כה שונים: כוכב רשת טלוויזיה, פושע קטן ומטאטא - שניהם עומדים בהצלחה לרתק את הצופים מול קבוצת הצעירים יותר שכה מפתיעים בכשרונם.

כך אסף זגה המהפנט כמפכ"ל המשטרה וכסרסור, רפאל עבאס כעיתונאי קטן ההופך באחת לגיבור-על, דניאל מיוני כצ׳לן בתזמורת החיה, וכאלי נוימן, כראש המקהלה וכדובר, עמית ברטוק המלבבת כמנהלת בנק ובמיוחד כזונה, אילון פרבר בהופעה מוזרה התואמת למדען המטורף, זוהר מידן המקסימה כנעה נוימן וגיטריסטית; כולם מקפיצים על-רקע המוזיקה הקצבית של אילון פרבר והמפיק אוריה ויטצום בקצב הלוכד של המילים המבוטאות באופן כה ברור, שדרוש להדגימן לפני תלמידי בתי ספר למשחק, כדי שאולי ישתפר מצב ההיגוי של השחקנים על הבמות בישראל.

הסיפור שכתב עמית אולמן בשיתוף עמרי הכהן נוגע בהערצת גיבורי העל בתקופתנו. מסופרמן ועד היום. כך גיבור ההצגה הוא נתי, עיתונאי (רפאל עבאס) שבלחץ העורך הדורסני (מולי שולמן), הוא נאלץ לעשות כתבות רכילות ושטויות במקום לחשוף שחיתויות ונגעים חברתיים הכה נפוצים במחוזותינו. גיבור המחזה עובר מטמורפוזה והופך בעזרת מעיל-קסם לגיבור על, ומנצל את כוחות העל שלו לטובת אחרים. זוהי האוטופיה. כשלמעשה, בכל אדם שבינינו טמונים כוחות על, ונחוצה רק ההזדמנות לממש זאת. הסאטירה המהולה בשירה המדוברת במחזה כה מושחזת ומוגשת בנגיעות. אך בסך-הכל המסר פוגע במטרה. על השחיתות הפוליטית שפושה גם במשטרה, (בביצוע אסף זגה) במשרדי הממשלה האטומים לקהל ובמה לא. כך המטרה מושגת. הקהל גם נהנה אך גם סופג את הביקורת ומסיק את הלקח.