תמיכה
אלפי הודים, פקיסטנים ובנגלדשים הביעו תמיכה ("לייק") בתמונה, שהפיץ נפתלי בנט בטוויטר לכבוד הפסח, ובה הוא מצולם עם אשתו, עם ארבעת ילדיהם ועם כלבם(?).
ואני רק שאלה: האם זו חשיפה של סניף חדש של "ימינה", שלפי המצב הנוכחי, לא תעבור את אחוז החסימה?! ועל כך צייץ רשף שי בטוויטר: "מעשה ברבי קרישנה ורבי מהטמה ורבי מהרשי, שישבו מסובין בהודו, ועשו לייקים לראשי ממשלה ישראלים".
פה גדול
יש שבת, ויש מוצאי-שבת, נוהגים להגיד בצבא. בשבת יכול יאיר לפיד - פוחז חסר השכלה ובעל פה גדול - להצהיר בשמנו הצהרות מטופשות בלשון המעטה נגד רוסיה, ולתחוב אותנו עמוק לתוך סכסוך לא-לנו. עכשיו, רבותיי, הגיע מוצאי-שבת, ורוסיה יצאה להתקפה, ומי יודע היכן זה ייגמר. החליפי - עבד נרצע של האגף הפרוגרסיווי במפלגה הדמוקרטית - עוד יסבך את יחסינו הרגישים עם שכנתנו החדשה-ישנה, רוסיה.
שגרירנו במוסקבה זומן לנזיפה במשרד החוץ לאחר שהפטפטן הפוחז גינה את רוסיה, האשימה בביצוע פשעי מלחמה באוקראינה, והורה לתמוך בהשעיית רוסיה ממועצת זכויות האדם של האו"ם. הנזיפה בשגרירנו נוספה להאשמה, שישראל מנסה "לנצל את המלחמה באוקראינה כדי להסיט את תשומת-הלב מהכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון ומהמצור הישראלי על עזה".
תגמול נוסף של הרוסים היה פרסום פרטים על תקיפה אווירית ישראלית בסוריה ערב פסח ועל מעורבות כוחות נ"מ רוסיים בשיבושה. ובנוסף, תובעת כעת מוסקבה לממש את ההסכמה להעביר לידיה את הכנסייה במגרש הרוסים, למרות הקשיים המשפטיים בביצועה. ואם פתחתי בפתגם צבאי, אסיים בביטוי צבאי - אחרי מה שהרס יושב הקרנות החליפי ביחסי החוץ שלנו בפחות משנה - צפו פגיעה קשה מכיוון רוסיה.
מגוחך
בקבוק יין, שהשתתף בסדר, שחגגו בשבת קמלה האריס, סגנית-נשיא ארצות-הברית, ודאגלס אמהוף, בעלה היהודי,
קידם מאוד את מכירות יקב פסגות הישראלי, למרות מוצאו הבעייתי, מבחינת האריס, ביקב פסגות, שמצפון לירושלים, ר"ל.
להאריס, שכנראה, לא ידעה על מיקום היקב, ולא ברור כיצד הגיע הבקבוק אל שולחן הסדר של משפחתה, הדבר צרם מאוד, ואדון אמהוף מחק בזריזות את התמונה, שהעלה לטוויטר. האריס ומשרדה עוסקים כעת במרץ רב בהסברים, כי הדבר אינו מעיד על שינוי ביחס העוין של ממשל ביידן להתיישבות יהודית בארץ-ישראל. וככל שהם מתפתלים בהסברים, גובר העניין ביין פסגות, והסיפור נעשה מגוחך יותר ויותר, אך מלמד היטב על כוונותיו של ממשל ביידן.
כה אמר הנייד
פתאום סיפרו לי, שיש דבר שנקרא רשף לוי, והוא מוגדר כתסריטאי וכקומיקאי. שיהיה. כמה מאושר אני על שלא ידעתי על קיומו. לוי הלז כתב, "לכן בקשה לי אליך [הקב"ה], אתה ששולט בכל גרמי השמים, אנא ממך הס̤ט את אחד מהמטאורים שלך - מטאור קטן, לא גדול - ושלח אותו ישר לאגן הקדוש שירסק לעפר את הכותל ואת הר-הבית שבנה בכלל החוטא שלך הורדוס...".
העיתונאי אראל סג"ל הגיב לדברים בטוויטר: "רשף לוי העלה גרה לעוסה. 'החיים קודמים לאבנים', הדת היא מקור כל הרע ובלה בלה בלה. חוכמה קטנה מאוד כשאתה תל אביבי חילוני לייחל למטאוריט על הכותל. בוא נראה את לוי מייחל למטאוריט על חוק השבות. אל תעשו לעצמכם חיים קלים".
הקומיקאי מני אסייג הגיב: "רשף לוי יקירי: את דברי הכפירה שפרסמת משחררים לפני שמקבלים פרסים מהאקדמיה ולא אחרי. התבלבלת בסדר".76
מניח, שאת מבול התגובות הקשות לא צפה לוי. לעומת זאת, קיבל תמיכה חזקה מהוגת-דעות מפורסמת, פאולה רוזנברג, מנחה בטלוויזיה של הבוקר, ששיבחה את הפוסט האמיץ שלו.
ינון מגל, שעל דבריו צייץ לוי, הזכיר לו, שהכותל הוא השריד האחרון מבית-המקדש, שמזכיר לנו את גלות העם היהודי, שגררה סבל בלתי-נתפס. "ובא יהודי, מבקש מבורא עולם לרסק את האבנים הקדושות האלה באשמה שהם גרמו לסכסוך... להאשים אבנים ולא אנשים במעשי אלימות זה תקדים". מגל חותם את דבריו בציטוט, "יש אנשים עם לב של אבן ויש אבנים עם לב אדם".
לא הייתי טורח לצטט אדם, שלא שמעתי עליו מעולם, אלא שדבריו מאפיינים חלק מדי מהעלית הישראלית, שעושה הכל כדי להתרחק מיהדותה ומעמה. הסוציולוג ד"ר גדי טאוב כינה אותם, "ניידים", כיוון שאין להם שורשים בארץ וביהדות, מעבר לביטוי עלוב, ולכן, חייב להיות פרובוקטיווי, של בורותם.
בפרוס המפריסים
מלכתחילה נועד פרס ישראל להיות ציון לשבח למדען, להוגה וליוצר ישראלי - ברוח הממלכתיות. לכן, מוענק הפרס במסגרת חגיגות יום העצמאות. אלא שהפורסים למיניהם החליטו בשנים האחרונות למעול בכוונת מייסדי הפרס, ולהעניקו, או לא להעניקו, בהתאם להשקפותיהם הפוליטיות. כך, קיבל השנה את הפרס עודד קוטלר, שצוֹאת לשונו הייתה מחייבת לפסול את מועמדותו; וכך, קיבל את הפרס פרופ' עודד גולדרייך, מתמטיקאי, שפעיל נגד המדינה בכל פורום אפשרי. פרס ישראל איבד בעשורים האחרונים את יוקרתו, בגלל הפוליטיזציה שלו, והפך פרס חצי-ישראל, שמשקף רק את דעת מי שהפריסוהו ללא כל קשר לממלכתיות.
מכירה
בחול-המועד פסח ראוי היה להזכיר, כי בערב פסח נמכר רק החמץ לערבי, ולא כל המדינה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
