בירושלים של המאה ה-12, תחת שלטון הסולטן סלאח א-דין, בה הנוצרים נלחמים במוסלמים, והיהודים הם משרתי הכל, מציל חייל צלבני נערה יהודיה, רחל, בתו של יהודי עשיר, המכונה נתן החכם. האירוע מצית להבה בלב השניים, חרף הבדלי הדתות. על בימה מעוצבת להפליא בעושר ודמיון בידי רועי ואטורי, מצליחה הבימאית ומעצבת התנועה לחבר את הצופים לעלילה היונקת מההיסטוריה, עם הסיפור הלא ייאמן של שילוב שלוש הדתות באחיזתן בירושלים (כמו היום), המלחמות ושפיכות הדמים המיותרות, כשבסיפור המורכב מבצבצים קטעי הפילוסופיה של גדול סופרי תקופת ההשכלה הגרמנים - לסינג, ומשתלבים ברומן הרומנטי ומסתיימים בכי טוב.
על תפקידו של הסוחר היהודי העשיר כמלווה הכספים לסולטן, מופקד יהויכין פרידלנדר. אחד מהמשובחים של השחקנים כיום, הבולט בקולו המצוין והרהוט, בניגוד לכה רבים הבולעים את מילותיהם על הבמות. דמות היהודי שהוא מגלם ממחישה את המצב הבלתי אפשרי בו היו היהודים נתונים באלפיים שנות הגלות. הצורך לשרת את השליט, ולשמור בה בעת על יהדותו, דורש יכולת תמרון מניפולטיבית. ואיך יתפקד אם בתו התאהבה בנוצרי, אפילו אם הוא הצילה מהשריפה? הסיפור מרתק. הביצוע העכשווי מעולה. עיבודה של הבימאית נעה וגנר את תרגומו של דורון תבורי, שידה גם בעיצוב התנועה, גורמת לכך שהקלאסיקה הופכת לעכשווית, מרתקת וסוחפת. כמובן, שביצועי המשחק המעולים של שחקני החאן, תורמים לגיבוש המחזה והתמצקותו לכלל חוויה תיאטרלית ייחודית.
|
|
|
|
עכשוויות וקשר לימינו [צילום: יעל אילן]
|
|
כך הם יהויכין פרידלנדר כנתן, עירית פשטן במלוא הדרה בתפקיד הכפול כאחותו של הסולטן סיטה, וכ-דיה, שהיא חלק מביתו של נתן. היא ללא ספק נדבך חשוב בהצגה. שחר נץ הצעיר כצלבן המרשים ויפה התואר, מלהיב את רחל המתוקה (סוזאנה פאפיאן המלבבת) ושובה גם את לב הצופים, בחינניות ובתום שלו. ניר רון מרשים מאוד כסולטן סלאח-א-דין, ופיתוח דמותו בידי מעבדת המחזה הבימאית נעה וגנר, כאדם מלא רגש הפתוח לרעיונות חדשים, בד-בבד עם הדוגמטיות שלו כשליט-על - מעניק לדמות ההיסטורית צבע ועומק. איצ׳ו אביטל המצוין בדמות חברו המוסלמי של היהודי ושותפו לאהבת משחק השחמט, יחד עם גילומו את דמות הפאטריארך הנוצרי ממחיש יפה את הלקח שהמחזה מותיר בצופים: כשהפטריארך חוזר ומתעקש על "לשרוף את היהודי". גם אם מוכיחים לו שהלה לא אשם בכלום. כי האנטישמיות לא פגה ולא תיעלם. גם באוקראינה. הצגת "נתן החכם" כפי שעיבדה, ביימה ועיצבה את התנועה נעה וגנר, מוכיחה שאין להתעלם מקלאסיקות, אם המעבדים והבימאים הם יצירתיים, ונוסכים עכשוויות וקשר לימינו, כך שהקהל מתחבר בקלות לתיאטרון.
|
|
|
[צילום: יעל אילן]
|
|
|
[צילום: יעל אילן]
|
|
| תאריך: |
12/05/2022
|
|
|
עודכן: |
12/05/2022
|
|
|