בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
לא מפסיקים לקרוא [צילום: מרי אלטפר, AP]
|
|
|
דור המסכים עדיין קורא ספרים
|
נביאי הזעם עמדו בשער והתריעו כנגד הסכנה בהיעלמות הספר מחיינו ● אך הכותבים אינם נחים, היוצרים אינם פוסקים מיצירתם, רעש מכונות הדפוס נשמע בעוצמה
|
בשנים האחרונות, בתזמון כמעט קבוע, מתקיים מספד רב במהלך ההלוויה השנתית לאות הכתובה, לספרי הקריאה. מודעות האבל המכריזות על תום עידן הקריאה נתלות ברחובה של עיר בכל שנה בסמוך לשבוע הספר העברי, והן שחורות ועצובות. על "גסיסתו של הספר", על "מותה של המילה הכתובה", על "ביטול הספר", התבשרנו כבר לפני כשלושה עשורים. קורסים אוניברסיטאיים, לצד עבודות מחקר ודוקטורנטים חוזי שחורות עמלו על פיתוח התזה המאששת את שאלת המחקר, מתי יגווע לנצח הספר. נביאי הזעם עמדו בשער והתריעו כנגד הסכנה בהיעלמות הספר מחיינו. אך הכותבים אינם נחים, היוצרים אינם פוסקים מיצירתם, רעש מכונות הדפוס נשמע בעוצמה, אלפי הספרים לילדים ונוער, למבוגרים ולצעירות, יוצאים לאור, הביקוש עצום, ההיצע בהתאם, הספריות הציבוריות פורחות, על מועד סעודת ההבראה תבוא הודעה. הזהירו אותנו מפני הסכנה בהתחברות עד כדי התמזגות עם המכשיר הסלולרי, על סגירת הספריות הציבוריות, על הפסקת הדפסת ספרי קריאה לילדים ונוער. ובכן, הינני שמח להשבית אבל ולבשר לעם הספר היושב בישראל, כי ההספדים היו מוקדמים מדיי, ההלוויות היו מוקדמות מדיי. לספר, גם בעידן הנוכחי, שמור מקום של כבוד. אכן, אי-אפשר להתכחש לשינויים המשמעותיים המתרחשים בתחום תרבות הפנאי. אכן קיים החשש שמא העולם העצום של אלטרנטיבות דיגיטליות, על כל היבטיו, יגרש את הספר מהעולם התרבותי, החוויתי של הילדים ובני הנוער. הסכנה הייתה ועודנה ממשית, סכנה בדבר הצורך והביקוש לספר קריאה אל מול הרשתות החברתיות ועולם התוכן המונגש בהישג יד לכל ילד בן יומו. התרבות המתפתחת חדשים לבקרים, חלקה תרבות של רדידות, ריקנות, שטחיות, תרבות של "כוכבי רשת", אשר בחלקה תופסת מקום משמעותי בקרב הילדים ובני הנוער, מהווה איום ממשי על קיומו של הספר בסל הביקוש של בן דור המסכים. אלא, שאל מול התמורות המתרחשות בקרב הרגלי הצריכה והקריאה של הדור הצעיר, מתרחשת תנועה מקבילה של שיבה אל הספר, אל הדמויות, אל הדימון, אל העלילה, אל האות הכתובה, אל המגע, אל ריח הדפוס, אל המישוש. על אף התחזיות הקודרות, ליבו של דור המסכים אינו גס בספרי הקריאה. הילדים ובני הנוער אינם נוטשים את הספרים, בסל הצריכה התרבותית לספר יש עדיין מקום של כבוד. אין ערובה לכך שהמציאות הזו תימשך לעד, אך הדבר תלוי בעיקר בנו, המבוגרים האחראים. לפנינו צריכה להתייצב שאלה אחת מרכזית, האם בקדמה הטכנולוגית היא סכנה לספר העברי? התשובה היא, לא. הדבר מזכיר לי סיפור שתרבויות שונות, ובהן היהדות, ניכסו אותו לעצמם. פעם ניגש תלמיד לרבו וידו קפוצה. שאל התלמיד את הרב, "בידי פרפר, האם הוא חי או מת"? השיב הרב לתלמיד, "אין הדבר תלוי אלא בך, ברצונך יחיה, ברצונך ימות". הקדמה הטכנולוגית יכולה להפוך חלילה לקללה או לברכה, הדבר תלוי אך ורק בנו, המבוגרים האחראים, האמונים על הצידה הרוחנית ערכית אותה נניח באהבה בסל ילדינו כצידה לדרך. נדמה כי האחראים המבוגרים אכן נכנסו לפעולה והראייה לכך היא שמכבשי הדפוס אינם נחים, ספרות איכות לצד שירה יוצאת לאור באופן קבוע. מעיין היצירה הישראלי אינו מפסיק לנבוע, זהו מעיין חיים. מעת לעת עולה במוחי המחשבה המטרידה שמא לא ירחק היום ואתעורר לספר הכתוב כהודעות בסמלונים, ואז אני מתעורר, מנגב בכף ידי את הזיעה הקרה שניגרה על עורפי העבה ומתנחם שלא תמיד חלומות מתגשמים. במדינת ישראל של אחרי מגפת הקורונה יצאו לאור בשנה האחרונה ספרים 7,344 מודפסים ועוד 982 ספרים דיגיטליים. עלייה משמעותית ביחס להוצאת הספרים בשנה הקודמת. חג ספר עברי שמח.
|
|
מחנך, משורר, סופר ופובליציסט.
|
|
תאריך:
|
09/06/2022
|
|
|
עודכן:
|
09/06/2022
|
|
עמנואל בן-סבו
|
דור המסכים עדיין קורא ספרים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
דודג
|
9/06/22 10:45
|
|
כבר זמן רב מרחפת בציבור הישראלי השאלה: האם ישראל היא מדינה שיש לה צבא, או צבא שיש לו מדינה? 1 במקום ששאלה זו תבוא להכרעה בדיון ציבורי יסודי במוסדות המתאימים של המדינה, מתנהל מאבק סמוי על ההגמוניה בנבכי ה"דיפ-סטייט" שלנו בין הכוחות הדומיננטיים בשני המגזרים. המשמעות המעשית של מאבק זה היא שבמקום שהצבא יהיה מכשיר של המדינה למימוש מדיניותה הכוללת, הוא מכשיר של קבוצות כוח פוליטיות - בחלקן סמויות מן העין - בכדי לרסן את המדינאים ולהרתיעם מניהול מדיניות המשקפת את הרצון הדמוקרטי של הציבור הישראלי. קלאוזביץ, 2 הוגה הדעות האסטרטגי הידוע מכתביו במאה ה-16 - 17, טבע את מטבע הלשון השכיח לפיו: "המלחמה היא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים". מאז נאמרו הדברים הוכחו הם לא אחת כמשקפים נכונה את המציאות מצד אחד וכמעצבים אותה בפועל מצד שני.
|
|
|
ההדלפה בסוף השבוע שעבר לערוץ BBC בשפה הערבית כי יו"ר הרש"פ אבו-מאזן הובהל לבית החולים וכי הוא העביר חלק מסמכויותיו למקורבו חוסיין א-שיח' לא הייתה מקרית. מדובר בפייק ניוז שנועד לנסות ולפגוע ביחסים הקרובים בין אבו מאזן לבין נאמנו חוסיין א-שיח', כך אומרים גורמים בכירים בפתח, הידיעה הוכחשה נמרצות על-ידי הרש"פ וערוץ BBC נאלץ למחוק אותה מאתר האינטרנט שלו.
|
|
|
|
|
|
מהי ההחלטה החשובה ביותר, האמיצה ביותר, והקשה ביותר, שקיבלו בתנועה הקיבוצית? התשובה שלי: הוויתור על הקיבוץ. בשנות השמונים כבר היה ברור, למי שלא אטם את מוחו למציאות, שרוב הקיבוצים הגיעו לסוף דרכם. הסוציאליזם לא עובד, ורוב הקיבוצים היו למעשה במצב של פשיטת רגל. אבל ויתור על חלום, על דרך חיים, הוא קשה, ולקח עוד שנים רבות עד שהקיבוצים עברו למודל של "קיבוץ מופרט" (שזה ממש לא קיבוץ).
|
|
|
בשבוע שעבר התעוררה סערה זוטא כאשר לקראת "חודש הגאווה" הנחגג על-ידי חלקים מהציבור הלהט"בי במדינה, פרסם מגזין ערוץ הטלוויזיה הדתי ערוץ 14 מאמר של דלית סוטר הידועה בשמה הספרותי גלי בת חורין, ובו טענות שונות נגד עסקני ארגוני הלהט"ב וניסיונם "לדחוף לגרון" את האג'נדה שלהם גם כשמדובר בקטינים ואף בילדים. גלי היא פעילת ימין הידועה כמי שהקימה את פורום החשיבה הימני לאומי "פורום קפה שפירא" ובמקורה, כמו לא מעט מפעילי הימין הבולטים ברשתות החברתיות, באה מהשמאל, ליתר דיוק ממרצ. הכעס התעורר עוד בטרם נקרא המאמר לגופו עקב השער הפרובוקטיבי של המגזין שנחזה כמבזה את הציבור ההומולסבי כולו ואת הנטיות המיניות המזוהות אתו.
|
|
|
|