דור המסכים עדיין קורא ספרים

בשנים האחרונות, בתזמון כמעט קבוע, מתקיים מספד רב במהלך ההלוויה השנתית לאות הכתובה, לספרי הקריאה. מודעות האבל המכריזות על תום עידן הקריאה נתלות ברחובה של עיר בכל שנה בסמוך לשבוע הספר העברי, והן שחורות ועצובות. על "גסיסתו של הספר", על "מותה של המילה הכתובה", על "ביטול הספר", התבשרנו כבר לפני כשלושה עשורים. קורסים אוניברסיטאיים, לצד עבודות מחקר ודוקטורנטים חוזי שחורות עמלו על פיתוח התזה המאששת את שאלת המחקר, מתי יגווע לנצח הספר.

נביאי הזעם עמדו בשער והתריעו כנגד הסכנה בהיעלמות הספר מחיינו. אך הכותבים אינם נחים, היוצרים אינם פוסקים מיצירתם, רעש מכונות הדפוס נשמע בעוצמה, אלפי הספרים לילדים ונוער, למבוגרים ולצעירות, יוצאים לאור, הביקוש עצום, ההיצע בהתאם, הספריות הציבוריות פורחות, על מועד סעודת ההבראה תבוא הודעה. הזהירו אותנו מפני הסכנה בהתחברות עד כדי התמזגות עם המכשיר הסלולרי, על סגירת הספריות הציבוריות, על הפסקת הדפסת ספרי קריאה לילדים ונוער. ובכן, הינני שמח להשבית אבל ולבשר לעם הספר היושב בישראל, כי ההספדים היו מוקדמים מדיי, ההלוויות היו מוקדמות מדיי. לספר, גם בעידן הנוכחי, שמור מקום של כבוד.

אכן, אי-אפשר להתכחש לשינויים המשמעותיים המתרחשים בתחום תרבות הפנאי. אכן קיים החשש שמא העולם העצום של אלטרנטיבות דיגיטליות, על כל היבטיו, יגרש את הספר מהעולם התרבותי, החוויתי של הילדים ובני הנוער. הסכנה הייתה ועודנה ממשית, סכנה בדבר הצורך והביקוש לספר קריאה אל מול הרשתות החברתיות ועולם התוכן המונגש בהישג יד לכל ילד בן יומו. התרבות המתפתחת חדשים לבקרים, חלקה תרבות של רדידות, ריקנות, שטחיות, תרבות של "כוכבי רשת", אשר בחלקה תופסת מקום משמעותי בקרב הילדים ובני הנוער, מהווה איום ממשי על קיומו של הספר בסל הביקוש של בן דור המסכים. אלא, שאל מול התמורות המתרחשות בקרב הרגלי הצריכה והקריאה של הדור הצעיר, מתרחשת תנועה מקבילה של שיבה אל הספר, אל הדמויות, אל הדימון, אל העלילה, אל האות הכתובה, אל המגע, אל ריח הדפוס, אל המישוש.

על אף התחזיות הקודרות, ליבו של דור המסכים אינו גס בספרי הקריאה. הילדים ובני הנוער אינם נוטשים את הספרים, בסל הצריכה התרבותית לספר יש עדיין מקום של כבוד. אין ערובה לכך שהמציאות הזו תימשך לעד, אך הדבר תלוי בעיקר בנו, המבוגרים האחראים. לפנינו צריכה להתייצב שאלה אחת מרכזית, האם בקדמה הטכנולוגית היא סכנה לספר העברי? התשובה היא, לא. הדבר מזכיר לי סיפור שתרבויות שונות, ובהן היהדות, ניכסו אותו לעצמם. פעם ניגש תלמיד לרבו וידו קפוצה. שאל התלמיד את הרב, "בידי פרפר, האם הוא חי או מת"? השיב הרב לתלמיד, "אין הדבר תלוי אלא בך, ברצונך יחיה, ברצונך ימות".

הקדמה הטכנולוגית יכולה להפוך חלילה לקללה או לברכה, הדבר תלוי אך ורק בנו, המבוגרים האחראים, האמונים על הצידה הרוחנית ערכית אותה נניח באהבה בסל ילדינו כצידה לדרך. נדמה כי האחראים המבוגרים אכן נכנסו לפעולה והראייה לכך היא שמכבשי הדפוס אינם נחים, ספרות איכות לצד שירה יוצאת לאור באופן קבוע. מעיין היצירה הישראלי אינו מפסיק לנבוע, זהו מעיין חיים. מעת לעת עולה במוחי המחשבה המטרידה שמא לא ירחק היום ואתעורר לספר הכתוב כהודעות בסמלונים, ואז אני מתעורר, מנגב בכף ידי את הזיעה הקרה שניגרה על עורפי העבה ומתנחם שלא תמיד חלומות מתגשמים. במדינת ישראל של אחרי מגפת הקורונה יצאו לאור בשנה האחרונה ספרים 7,344 מודפסים ועוד 982 ספרים דיגיטליים. עלייה משמעותית ביחס להוצאת הספרים בשנה הקודמת.

חג ספר עברי שמח.