ללא מורא ועם משוא פנים

משהו רע עובר על חופש הביטוי במדינת ישראל. באופן תמוה מתנהל תהליך מקביל של הגנה על חופש השיסוי. האמנם מחלקה עלומה פועלת באחרונה ביתר שאת וביתר עוז? מחלקת משטרת המחשבות, העסוקה באופן מעורר דאגה במסע ציד וחקירות של אזרחים שומרי חוק, אשר חטאם הגדול הוא ציוצים? אי-אפשר שלא לזהות מראית עין של יד מכוונת, יד עלומה המכווינה את צמרת התביעה את מי לחקור, את מי לזמן, על מי להלך אימים.

אירועי מבחן מכוננים כבר היו, ברם, נדמה כי האיום הגלוי על חקירת העיתונאי, אלי ציפורי, הוא חציית גבול מסוכנת. יאמר בראשית דבריי, הסגנון בו מצולם ביתה של עדת תביעה והמיוחס לה הוא מעשה לא נעים בעליל ומוטב היה שלא היה מצויץ, ברם, מכאן ועד לחגיגת הצביעות שהתפשטה כאש בשדה קוצים במדינתנו המרחק רב מאוד.

ציפורי פרסם ציוץ עם תמונה חלקית של ביתה הפרטי של העדה הדס קליין, מקום מגוריה והערכת שווי הדירה. קליין מעידה בתיק אלף במשפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. אמות הסיפים זעו, ומייד נשלחו מכתבי דרישה לפרקליט המדינה לפתוח נגד העיתונאי ציפורי בחקירה בגין החשד להטרדת העדה. מחול השדים יצא לדרך, העיתונאי ציפורי הוקע אל עמוד הקלון, התליינים, הקברנים הכינו את המוקד, כיכר העיר המתה דורשי חקירת העיתונאי.

אותה הכיכר, אותם הנרגשים, אותם הסוערים והמזועזעים החרישו ולא העלו בדל של ציוץ כשעיתונאים מהפוזיציה, שופרות הפרקליטות וטרומבוני התביעה, השיאו לעדים עצות, שיגרו איומים סמויים, הנחו את העדים תוך הטמעת איומים למה שיכול להתרחש לו רק יעזו לסטות מעדותם ולחזור בהם. שופרי התביעה, בעיצומן של עדויות עדי המדינה בתיקי האלפים, ניהלו את המשפט, יום יום מעל המרקע, שיבושי חקירה לאור יום, בריש גלי ובעזות מצח, ללא מורא ועם משוא פנים.

אל מול מתקפת הפריווילגים, שופרות הפרקליטות ועוזריהם, היו גם כמה אנשי מידות אשר הרהיבו עוז, שמו נפשם בכפם והתריעו מפני חציית עוד קו אדום מסוכן והרסני לחופש הביטוי ולשמירה על הדמוקרטיה. אחד מהם הוא הפובליציסט והעיתונאי, בן דרור ימיני, אשר אינו חשוד בחיבה יתרה למשפחת נתניהו, "חיפשתי טון של איום בציוץ של אלי ציפורי על הבית של קליין, כלום, זו הייתה בדיקת עובדות לגיטימית. לעומת זאת במשך שנים היה ניסיון של גורמים בתקשורת להכתיב לעדים מה לומר, או לקבע אותם בגרסה שמובילה להרשעה, והוא דווקא מוזמן לחקירה"?

הקול הבודד של בן דרור ימיני, אשר ביביסט הוא לא, ואפילו לא ליכודניק מזדמן, הוא קול קורא באפלה, מהקולות הבודדים של מי שעוד נותרה בהם מידת הגינות ומידת הערכה למקצוע העיתונאות. זהו קול המסמל את המרחק העצום שעשתה החברה הישראלית בהובלת מה שהיה כאן פעם תקשורת מקצועית ועתה אינו אלא אסופת דוברים, תועמלנים, מהנדסי תודעה ומאתרגים לעת מצא.

מסע ההפחדה החד כיווני כמו הקריאה הגוברת לסתימת פיות, להשתקה בליווי היכולת להלך אימים, לפגיעה אנושה בחופש הביטוי, היא מגמה מסוכנת מאוד, סכנה ממשית. אפשר יהיה להזמין את ציפורי לחקירה באזהרה רק לאחר שיוזמנו השופרות מטעם אשר חלק מעדי התביעה טענו בפני השופטים כי הם חשים מאוימים על ידם. אפשר להזמין את העיתונאי אלי ציפורי לחקירה באזהרה רק אם האכיפה לא תהייה סלקטיבית, אכיפה בררנית. אסור לאפשר למקרתיזם המסוכן והמדאיג דריסת רגל בדמוקרטיה שלנו, לא לסתימת פיות, לא להשתקה.