צום י"ז בתמוז הוא חלק ממערכת הצומות המוזכרים בתנ"ך ואשר נקבעו כזכר לחורבן בית המקדש כפי המצוין בספר זכריה: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי..." (ח', י"ח). הצום נקרא "הרביעי" מאחר שהוא חל בחודש תמוז שהוא הרביעי למניין החודשים מניסן.
צומות אלו נקבעו כל אחד על-פי אירוע משמעותי אשר אירע בו ואשר תרם תרומה מכרעת לחורבן בית המקדש ולגלות ישראל מארץ ישראל, כאשר השיא הוא ט' באב, התאריך בו נשרף בית המקדש. צום זה נקבע לזכר היום בו הובקעה חומת העיר ירושלים לאחר מצור ממושך. ביום זה חיילי האויב החלו לזרום לעיר, להרוג, לבזוז, לשרוף ולהחריב את ירושלים ובית המקדש.
מתי הובקעה העיר?
על-פי המסופר בספר מלכים הובקעה העיר בט' תמוז: "בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותיבקע העיר" (מלכים ב', כ"ה, ג'). מדוע א"כ אנו צמים בי"ז ולא בט' תמוז? לשאלה זו קיימת התייחסות שלמה בגמרא במסכת תענית.
מובא במשנה במסכת תענית (כ"ו, ע"ב) שחמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז. אחד מהדברים שאירעו בתאריך זה הוא הבקעתה של העיר ירושלים. מאידך-גיסא, הגמרא בתענית (כ"ח, ע"ב) מעירה שהעיר הובקעה בתשעה לחודש ולא בי"ז לחודש. זאת לפי האמור בספר ירמיהו (נ"ב, ו'): "בחודש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר... ותבקע העיר...".
שאלה זו באה לפתרונה בגמרא שרבא מחלק בין בית ראשון לבית שני. "אמר רבא, לא קשיא, כאן בראשונה, כאן בשנייה. כדתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשנייה בשבעה עשר בו". אלא עתה מתחדדת השאלה, מדוע חז"ל קבעו דווקא את יום י"ז בתמוז כיום הבקעת העיר בחורבן בית שני, ולא העדיפו את היום שבו הובקעה העיר בחורבן בית ראשון בתשעה לחודש?
פתרון לשאלה זו ניתן לראות בדברי מרן בשו"ע (או"ח קמ"ט, ב'): "אע"ג דכתיב בקרא: בחודש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר (ירמיהו ל"ט, ב') אין מתענין בט' בו אלא בי"ז, מפני שאף על-פי שבראשונה הובקעה העיר בט' בו, כיוון שבשנייה הובקעה בי"ז בו, תקנו להתענות בי"ז משום דחורבן בית שני דחמיר לן".
לאור התשובה שחורבן בית שני חמור יותר מחורבן בית ראשון עולה השאלה - מדוע חורבן בית שני חמור יותר מחורבן בית ראשון? הרי מצינו בדברי הגמרא במסכת יומא (כ"א, ע"ב) שמעלתו של בית ראשון הייתה הרבה יותר גבוהה ממעלתו של בית שני. בבית ראשון היו ארון וכפורת וכרובים, אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים. שאלה זו העלה בנו של השל"ה הקדוש בספרו ווי העמודים (פרק כ"ז) וכך כותב הוא בתשובתו: "לדידן שמידת שנאת חינם בנו ועין הרע ולשון הרע, לכך לדידן חמיר כי אם מפני זה נחרב הבית קל וחומר שמעכב ביאת המשיח".
בנו של השל"ה מבאר לנו שחורבן בית המקדש אינו פעולה נקודתית שקרתה בדור מסוים ורק החוטאים של אותו הדור נושאים באחריות לתוצאה זו. יש לראות שחורבן הבית היה תוצאה של חטאים שהיו קיימים בעם ישראל. אותם חטאים מנעו אפשרות של הקמת בית המקדש בתוך עם ישראל. כל עוד שלא נבנה בית המקדש, משמעותם של דברים שגם אם הוא היה בנוי, הוא היה נחרב, זאת, עקב המצב הרוחני הירוד שאינו מאפשר הימצאותו של בית המקדש. לכן, דווקא חורבן בית שני חמור לנו שהרי לא תקנו את הפגם הרוחני שהיה אז שהוא שנאת חינם. לכן, זו גם הסיבה שהחורבן עדיין ממשיך ובית המקדש טרם נבנה מחדש.
כדי לשוב ולראות בבניין הבית אין אנו נדרשים להיות במצב רוחני גבוה ונשגב, מה שמוטל עלינו לעשות הוא לתקן את מעשינו, לתקן את החטא של שנאת חינם שהוביל לחורבן הבית, וכאשר חטא זה יתוקן הרי הפגם שהוליד את החורבן ייעלם ובית המקדש יבנה.