סכנת עריצות המיעוט

לית מאן דפליג: משטר דמוקרטי אין פירושו שהרוב הנבחר, רוב המתבטא הן בהרכב הרשות המחוקקת והן בהרכב הרשות המבצעת, רשאי לעשות במדינה ככל העולה על רוחו. הכל מבינים ומסכימים שיש גבולות סבירים שגם לרוב אסור לחצות אותם, ואם יחצה אותם הוא ייקלע למצב של עריצות הרוב, מצב שאינו תקין ואינו רצוי.

אבל, על אחת כמה וכמה, משטר דמוקרטי אינו יכול לאפשר מצב של עריצות המיעוט, זה שלא נבחר בבחירות דמוקרטיות, זה שהמדיניות שלו לא קיבלה את ברכת הדרך מרוב ציבור הבוחרים, זה שעל אף הכל מנסה לכפות את דעתו על הרוב הנבחר. עריצות המיעוט סותרת את הרוח הדמוקרטית אף יותר מעריצות אפשרית של הרוב.

מזה כ-30 שנים מתקיימים בישראל שני מאפיינים בולטים אשר אינם עולים בקנה אחד עם הרוח הדמוקרטית:

א. הרשות השופטת צברה כוח רב מדי והרשתה לעצמה לנצל את חולשתן של הרשויות האחרות ולחדור לתחומי הסמכויות של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת. בכך הופרו ברגל גסה הבלמים והאיזונים שנועדו להבטיח את המשטר הדמוקרטי ולהגן עליו. אם נוסיף לכך את תהליך מינוי השופטים באמצעות ועדה המונה תשעה פוליטיקאים, ששלושה מהם הם גם שופטים, נבין כיצד במו ידיה גורמת הרשות השופטת לשחיקת מעמדה בעיני הציבור ולצמצום האמון החיוני בה. שחיקה זו ניזונה גם מן התפקוד הלקוי של הפרקליטות.

ב. אי-קבלת תוצאותיהן של בחירות דמוקרטיות על-ידי מפלגת השמאל/תקשורת. מ-1996 ועד היום, המחנה "הנאור" - בעיני עצמו בלבד - אינו מקבל את בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ורואה בה תקלה המנוגדת לדמוקרטיה, גם כאשר זו בחירתם של הבוחרים שוב ושוב. על כן מרשה לעצמו המחנה האנטי-דמוקרטי לנסות להפיל את נתניהו באמצעים שונים, לעתים במקום באמצעות הקלפי.

מחנה אנטי-דמוקרטי זה, המשקף את סכנת עריצות המיעוט, מזהיר שוב ושוב מפני עריצות הרוב, למרות שזו כאמור פחות מסוכנת מעריצות המיעוט. על כן מתעקש המחנה האנטי-דמוקרטי לכנות את פיסקת ההתגברות כ"חוק עוקף בג"ץ", בשעה שהיא נועדה למנוע מציאות של בג"ץ עוקף כנסת ומבטל את חוקיה, או מציאות של בג"ץ עוקף ממשלה ומחליט החלטות ביצועיות, למרות שאין לו הסמכויות, האחריות, הידע, הכלים והתקציבים לכך.

אם בג"ץ מרשה לעצמו לפסול חוקים של הכנסת ברוב מקרי כלשהו מבין חבריו, קל וחומר שהכנסת, לאחר שיקול דעת, צריכה להיות רשאית לחוקק מחדש את החוק שנפסל. חקיקה כזו, ברוב של 61 מבין חברי הכנסת הנבחרים צריכה להתגבר על פסיקה ברוב מקרי של שופטים שאינם נבחרים ושאינם משקפים את רצון הבוחרים.